בש"פ 4185/08 פלוני נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, בתיק עמ"ת 1108-05-08 מיום 7.5.2008, לפיה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

כנגד העורר הוגש לבית משפט השלום לנוער בראשון לציון כתב אישום הכולל 11 אישומים, המייחסים לו מספר רב של עבירות שעיקרן גניבת קטנועים ושימוש בהם לשם חטיפת תיקים מהולכי רגל, כאשר עיקר העבירות בוצע כנגד נשים מבוגרות.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט לנוער, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו (ב"ש 568/08).

בפני בית המשפט לנוער הסכימה באת-כוחו של העורר לגבי דבר קיומן של ראיות לכאורה כנגדו, וביקשה לשחררו לחלופת מעצר. בהחלטתו מיום 6.5.2008 הורה בית המשפט לנוער (כבוד השופט א' שוורץ ) על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בבית הוריו, בפיקוח אלקטרוני, בערבות צד ג' של הוריו ובהתחייבות עצמית.

על החלטתו של בית המשפט לנוער ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי מרכז (עמ"ת 1108-05-08).

ביום 7.5.2008 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' לורך ) את הערר והורה על מעצרו של העורר על תום ההליכים המשפטיים כנגדו. בית המשפט ציין בהחלטתו כי לאור אופיין של העבירות המיוחסות לעורר לא ניתן לתת בו אמון, באופן שיצדיק את שחרורו לחלופת מעצר.

מכאן הערר שבפניי.

באת-כוח העורר אינה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות לעורר, ועל קיומה של עילת מעצר בשל חומרתן של העבירות. עם זאת טוענת היא כי היה על בית המשפט המחוזי לאפשר את שחרורו של העורר לחלופת מעצר, על רקע נסיבותיו האישיות והמלצתו החיובית של שירות המבחן.

מנגד, סומכת באת-כוח המשיבה את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הערר. לטענתה, אין בחלופה שהוצעה כדי לשלול את מסוכנותו של העורר, הנלמדת מאופיים של מעשיו.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה

כי דין הערר להתקבל.

מבלי להמעיט מחומרת מעשיו של העורר, אשר ניצל באופן ציני את חולשתן של קורבנותיו, מתוך בצע כסף, השתכנעתי כי יש בחלופת המעצר שהוצעה על ידו ואשר התקבלה על ידי שירות המבחן, כדי לנטרל את המסוכנות הנשקפת ממנו.

יש להתחשב בכך שהעורר הינו אדם צעיר, על סף הבגרות. אין לו כל הרשעה קודמת, וזהו המעצר הראשון שבו הינו נתון (ראו בש"פ 3950/08 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.5.2008); בש"פ 1760/07 גבאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.3.2007)). שירות המבחן המליץ לקבל את חלופת המעצר שהוצעה על ידו, בציינו כי התרשם מכנות רצון הוריו ומנכונותם לפקח עליו. בדומה, ציין בית המשפט לנוער את התרשמותו מאביו של העורר. חרף קשייו של העורר, יש לצפות כי אף בפיקוח האלקטרוני שנקבע כתנאי לשחרורו יהיה כדי לנטרל את מסוכנותו. בנסיבות אלו, ולאור מצוותו של סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, מצאתי כי ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות שחרורו של העורר לחלופת המעצר, בתוספת של ערבון בסף 5,000 ש"ח.

אשר על כן, הערר מתקבל. החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת בזאת. העורר ישוחרר לחלופת המעצר שנקבעה בהחלטת בית משפט השלום לנוער מיום 6.5.2008, בכפוף לתנאים שנקבעו בהחלטה, כשלתנאים אלו מתווסף ערבון בסך 5,000 ש"ח.

העורר יישאר במעצר עד למילוי התנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט לנוער ולהפקדת הערבון האמור.