בש"פ 4678/12 אוסמה אבו שוקרי נ. מדינת ישראל

1.

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל ערר שהוגש על-ידי המשיבה והורה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים. מכאן בקשת הרשות לערור.

2.

נגד המבקש הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום הכולל שלושה אישומים. על-פי האישום הראשון, המבקש תקף את רעייתו, הכה אותה והפילה על הרצפה. אז הניח המבקש את ברכיו על כתפי המתלוננת ותפס בצווארה. בעוד המתלוננת מנסה להתגונן נשך אותה המבקש בידה. באישום השני מתואר אירוע נוסף של תקיפת בת הזוג, בעת שהיתה בהריון. אז הכה המבקש את המתלוננת בבטנה וכתוצאה מכך הגיעה המתלוננת לבית החולים כשנצפו אצלה דימום והפלה חלקית, אשר הושלמה על-ידי הרופאים וההיריון הופסק. האישום השלישי מתאר מספר מקרי תקיפה נוספים של המתלוננת, ובכללם הפלתה מספה, סטירות וניסיונות לחנוק.

3.

שירות המבחן מצא כי המבקש, הנשוי בשלישית, מתאר את המתלוננת כגורם לבעיה, מטשטש את בעיותיו-שלו ושולל התנהגות אלימה כלפיה. המבקש נוהג לצרוך אלכוהול, כתחליף לסמים בהם השתמש בעבר. הוא הורשע בעבר שלוש פעמים בגין עבירות סמים, פעמיים בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש ובגין תקיפת בן זוג שגרמה לחבלה. בגין עבירות אלימות ריצה בעבר 4 חודשי מאסר.

שירות המבחן סבר שחלופת מעצר באזור ירושלים, כפי שהציע המבקש, אינה ראויה ונדרשת חלופה "במרחק פיזי משמעותי מאזור מגורי המתלוננת". חלופה מסוג זה לא הוצעה.

4.

בית משפט השלום (כב' השופט א' רון ) החליט ביום 31.5.2012 לשחרר את המבקש בתנאים של מעצר בית מלא בבית אחותו ברובע המוסלמי שבעיר העתיקה בירושלים, בפיקוח אנושי ובאיזוק אלקטרוני. לאחר מתן ההחלטה התקבלה הודעת היחידה לפיקוח אלקטרוני בשב"ס לפיה, בהיעדר אפקטיביות, לא ניתן לבצע איזוק אלקטרוני בעיר העתיקה.

5.

על החלטת בית משפט השלום הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' י' הכהן ) הקדיש חלק משמעותי מהחלטתו לדיון בטענת המבקש שעניינה הנפקות שיש לחוסר היכולת הנטענת להתקין איזוק אלקטרוני ברובע המוסלמי שבעיר העתיקה. ואולם, בית משפט קמא ציין, כי ללא קשר לעניין זה, אין די בחלופה שנקבעה על-ידי בית מפשט השלום כדי להפיג את המסוכנות, נוכח נתוני המבקש ונסיבות המעשים המתוארים בכתב האישום (לא היתה מחלוקת לענין קיום ראיות לכאורה). לשיטת בית המשפט המחוזי, נדרשת הרחקה גיאוגרפית, כהמלצת שירות המבחן, ולא היה מקום לסטות מהמלצה זו. בהיעדר חלופה מתאימה הורה בית המשפט על מעצרו בפועל של המבקש. מכאן בקשת הרשות לערור.

6.

בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד ורצברגר, מבקש לשוות לבקשה צביון עקרוני וכללי. לטענתו, במסגרת הדיון בעניינו של המבקש עולה הצורך להכריע בשני נושאים עקרוניים: האחד, האם די בחלופת מעצר "סבירה" לשם איון המסוכנות (כגישת בית משפט השלום); או שמא נדרשת חלופה "מושלמת" (כגישת שירות המבחן ובית המשפט המחוזי). השני, מעמד התסקיר – האם יש לו מעמד "מחייב" הכופה על בית המשפט לקבלו, או שמא מדובר בכלי עזר לגיבוש עמדת בית המשפט.

7.

כידוע, נפסק כי, ככלל, אין מקום ליתן רשות לערור אם אין הבקשה מעוררת שאלה בעלת היבט כללי או עקרוני החורג מעניינם של הצדדים, או שמדובר בנסיבות יוצאות דופן. מכאן הניסיון למצוא במקרה דנן היבטים עקרוניים. אלא שאיני סבור שעניינו של המבקש כולל היבטים אלה. בראש וראשונה אציין, כי גם אם בתי המשפט קמא נדרשו לסוגיות העקרוניות שפורטו בבקשה דנן, הרי שבסופו של דבר ההכרעה נפלה על יסוד התרשמות כל אחד מהם באשר לאפקטיביות של החלופה בבית אחות המבקש ביחס למידת מסוכנותו. בענין זה מדובר בהכרעה הנוגעת לנסיבות קונקרטיות ביותר הנוגעות לנאשם המסוים, למעשי העבירה המסוימים ולמכלול הנסיבות הרלבנטיות. די בכך כדי לחרוץ את גורל בקשת הרשות לערור.

בנוסף, אינני סבור שבתי המשפט קמא נחלקו בסוגיות עקרוניות, אלא בהערכת נתוני המקרה ומידת הסיכון שבמבקש, עניינים הנוגעים לאופן הפעלת שיקול הדעת במקרה הקונקרטי. עניין מעמד התסקיר אינו נושא שמצריך התייחסות במסגרת ההליך דנן, לאחר שנדון לא אחת בפסיקת בית משפט זה. מחד גיסא, ברור שההכרעה לעולם נתונה בידי בית המשפט; מאידך גיסא, יש ליתן משקל להערכותיו של הגורם המקצועי (שירות המבחן) וסטייה מהן, במיוחד כשההמלצה שלילית, צריכה להיות מנומקת בנימוקים כבדי משקל (ראו למשל: בש"פ 6626/10 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (לא פורסם, 15.8.2010); בש"פ 3161/10 מדינת ישראל נ' מהרבנד , פסקה 22 (לא פורסם, 2.5.2010)). גם נפסק לא אחת כי חלופת מעצר לעולם אינה הרמטית ומושלמת ושחרור לחלופה, הדוקה ככל שתהיה, כרוך בנטילת סיכון מסוים (ראו: בש"פ 1734/11 צבאן נ' מדינת ישראל , פסקה 14 (לא פורסם, 10.3.2011); בש"פ 6018/11 שויקי נ' מדינת ישראל , פסקה יא (לא פורסם, 30.8.2011)).

8.

מעבר לדרוש אוסיף, כי נוכח אופי המעשים החמורים עד למאוד המיוחסים למבקש, בהתחשב גם בעברו (גם אם הוא רחוק), בנתוני אישיותו המפורטים בתסקיר וביחסו לעבירות ולמתלוננת, גם אני סבור שחלופת מעצר בקרבה גיאוגרפית למתלוננת לא תסכון כלל. כל זאת, ללא קשר לסוגיה שעניינה משמעות חוסר האפשרות להתקין איזוק אלקטרוני במקום החלופה המוצעת, וכשאני מסכים שחלופת מעצר לעולם אינה מושלמת וכי התסקיר אינו מחייב את בית המשפט (אם כי נדרש טעם טוב שלא לקבל את המלצתו לענין הדרישות המינימאליות של חלופת המעצר ההולמת).

נוכח כל האמור לא ראיתי ליתן רשות לערור והבקשה נדחית.