בש"פ 6018/11 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט גרינברגר) מיום 20.7.11, בה נדחתה בקשת העורר לעיון מחדש בהחלטת מעצרו עד תום ההליכים.

רקע והליכים

ב.

נגד העורר (יליד 1984, הנאשם 4) וארבעה אחרים (שלושה מהם קטינים) הוגש ביום 17.4.11 כתב אישום המייחס לו - יש שוני בין הנאשמים ביחס לעובדות ולעבירות - עבירות של התפרעות לפי סעיף 152 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, נסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1) ו-274(2) לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק, ייצור נשק לפי סעיף 144(ב1) לחוק וחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק.

ג.

על פי עובדות כתב האישום, בימים 18-19.3.11 היה העורר שותף יחד עם ארבעה אחרים להתפרעות אלימה בכפר סילואן בירושלים בסמוך לבתי היהודים בשכונה. העורר ושותפיו ייצרו ויידו - כנטען - בקבוקי תבערה, כמו גם אבנים וגולות, אל עבר בתי היהודים בשכונה ואל עבר כוחות הביטחון שנכחו במקום במסגרת תפקידם. יצוין כי נאשמים 1 ו-5 זרקו כנטען בקבוקי תבערה ופצעו עובר אורח (פניו נשרפו), וקצין מג"ב (נכווה ברגלו בדרגה ב' ונזקק לטיפול רפואי) ונגדם הוגשו אישומים גם בגין חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1) ו-274(2) לחוק, בהתאמה.

ד.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה נגד העורר בקשה למעצר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

ביום 1.5.11 ניתנה חלטה על ידי בית המשפט המחוזי (השופט גרינברגר), בה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. הראיה המרכזית נגד העורר ואשר עליה הסתמך בית המשפט היא עדותו של שותף לעבירה, לואי מסוודה (להלן מסוודה ) אשר זיהה את המבקש כאחד המשתתפים באירועים נשוא כתב האישום. חיזוק לעדותו של מסוודה נמצא בשיחה מוקלטת שבין מסוודה לבין הנאשם 3 בה מדברים השניים על מעורבותו של העורר. נקבע כי די בכך כדי לחזק את העדות בנוגע למידת מעורבותו והשתתפותו של העורר באירועים. בית המשפט הוסיף כי קיימת חולשה מסוימת בתשתית הראייתית, ונקבע כי יש לבדוק את האפשרות של חלופה, ונתבקש תסקיר מעצר. ביום 11.5.11 הגיש העורר ערר לבית משפט זה, בו

ביקש כי ייקבע שאין ראיות לכאורה נגדו, או לחלופין - כי חולשת הראיות מצדיקה שחרורו לאלתר מבלי להמתין לקבלת תסקיר שירות המבחן. ביום 23.5.11 דחה בית המשפט (השופט דנציגר, בש"פ 3601/11) את הערר בקבעו כי קיימת נגד העורר תשתית ראייתית לכאורית בנוגע למעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

ה.

ביום 18.5.11 הוגש על ידי שירות המבחן תסקיר מעצר שהמליץ על שחרור העורר לחלופת המעצר שהוצעה – מעצר בית מלא בפיקוח אחיו ואמו; ברם, צוין בתסקיר כי קיים פער בין חומרת המעשים המיוחסים לו לבין התייחסותו של העורר למעשים האמורים. בנוסף הפנה השירות לעברו הפלילי של העורר, הכולל עונש מאסר בפועל בשנת 2001 לתקופה של 7 חודשים בגין עבירות של סיכון אדם בנתיב תחבורה, ועונש מאסר נוסף בשנת 2004 לתקופה של 20 חודשים בגין עבירות של השתתפות התפרעות וניסיון לפציעה או חבלה זדונית. על בסיס האמור צוין, כי אין לשלול סיכון במקרה זה. ביום 24.5.11 קבע בית המשפט כי נוכח המסוכנות הנשקפת מן העורר; העובדה כי עם שחרורו לחלופה יחזור לאזור בו ממשיכים להתרחש אירועים מעין כתב האישום; עברו הפלילי; ומרכיבי אישיותו העולים מן התסקיר, יש לעצור את העורר על תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ו.

ביום 18.7.11 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר. זאת משלושה טעמים: ראשית, הימצאו במעצר מזה 3 חודשים, והטענה כי ההליכים צפויים להימשך עוד תקופה ארוכה. שנית, לטענת העורר חל כרסום חמור ברמת מהימנותו של העד לואי מסוודה, בעיקר עקב חזרתו בעדותו בבית המשפט מהודעותיו בחקירתו. שלישית, ההחלטה על מעצרו התבססה על החיזוק מן השיחה המוקלטת – ומעיון בתמליל השיחה התברר לעורר כי הנאשם 3 כלל אינו מכירו, ולכן לא יכול היה לדבר עליו בשיחה, כנטען. כן נתבקש בית המשפט לבחון חלופת מעצר חדשה שהציע העורר לשחרורו, בית דודו בראס אל עמוד.

ז.

בית המשפט (השופט גרינברגר) דחה ביום 20.7.11 את הבקשה לעיון חוזר, וקבע כי לא חלף זמן די הצורך מאז מתן ההחלטה נשוא הבקשה כדי להצדיק עיון חוזר. בהתייחס לטענה בדבר התמשכות ההליכים קבע השופט גרינברגר, כי נראה שהזמן הצפוי עד להכרעה איננו ארוך. ביחס ליתר הטענות נקבע, כי מבדיקת התמלילים עולה שהנאשם 3 מכיר את העורר, וכי בשלב בו נמצאים ההליכים בתיק העיקרי – טרם הסתיימה חקירתו הנגדית של העד ובית המשפט טרם שמע עדויות של שוטרים ועדים אחרים – אין להסיק מסקנות מרחיקות לכת בדבר הכרסום בהודעותיו של מסוודה. נוסף על כך, בית המשפט החליט לדחות הבקשה לחלופת מעצר שהוצעה בבית אם העורר, וכן את חלופת המעצר החדשה שהציע, בנמקו שאין בהן כדי להשיג את מטרת המעצר ולאיין את המסוכנות לשלום הציבור הנשקפת מן העורר.

הערר והדיון

ח.

לטענת העורר, באמצעות בא כוחו, קביעות בית המשפט קמא הן בשאלת עוצמת הראיות, הן בשאלת חלופות המעצר - שגויות. בכל ההחלטות הנוגעות למעצרו של העורר, שימשו כראיות מרכזיות עדותו של העד מסוודה ותמליל השיחה בין מסוודה לבין הנאשם 3. לטענת העורר, מן ההתפתחויות הראייתיות עולה כי חל כרסום משמעותי בראיות אלה. ראשית, מסוודה חזר בו מדבריו, הוכרז כעד עוין והודעותיו הוגשו לפי סעיף 10(א) לפקודת הראיות. נוסף על כך, מסוודה מסר גרסאות סותרות לגרסאותיו במשטרה, חזר בו מדברים מהותיים, ועדותו הייתה מלאת סתירות וחוסר עקביות. שנית, מתוכן תמליל השיחה בין מסוודה לנאשם 3, עולה בפירוש כי לא הכיר את העורר לפני האירוע. בנסיבות אלה, טוען העורר, אין די בראיות הקיימות על מנת ליצור מסכת של ראיות לכאורה. מוסיף העורר וטוען כי שגה בית המשפט כשדחה את המלצת שירות המבחן בתסקיר המעצר שהוגש לענין חלופת המעצר הראשונה, ושעה שדחה את חלופת המעצר החדשה שהוצעה – בבית דודו בראס אל עמוד – מבלי לבחון חלופה זו לגופה. לבסוף טוען העורר, כי עברו הפלילי אליו התייחס בית המשפט הוא מלפני 10 ו-7 שנים, ואין לייחס לו משקל מכריע, מה גם שהנאשמים 2 (יליד 1995) ו-3 (יליד 1994) משוחררים ממעצר. בשל אלה ונוכח התמשכותם הצפויה של ההליכים, נתבקשו שחרורו של העורר לחלופת מעצר או לחלופין הזמנת תסקיר מעצר משלים בעניינו לבדיקת החלופות המוצעות.

ט.

בדיון הגיש בא כוח העורר השלמת טיעונים בכתב, בה חזר על טיעוניו כי מאז ההחלטה על מעצרו נתגלו עובדות חדשות שיש בהן כדי לפגוע אנושות במצב הראייתי הקיים בתיק נגדו. לטענתו מתמליל השיחה שהוזמן על ידו עולה במפורש כי הנאשם 3 כלל לא הכיר את העורר. בא כוח העורר סומך ידיו, על האמור בעמ' 17 בעמ' 18:

"דובר ב: הנה למעלה.

דובר א: מה זה?

דובר ב: שויקי.

דובר א: לא מכיר אותו.

דובר ב: הנה פתח עליך עוד פעם".

"דובר ב: שמו את האני לידי! אמרתי להם "אני אהרוג אותו". נשבע לך שאני אהרוג אותו, אקבל מאסר עולם עוד פעם! אמרו לי "חאלס, הוא לא יישב לידך". אמרתי לו "אתה יודע שאני אהרוג אותו", אמרתי לו "אם אני אראה את האני אני אהרוג אותו".

דובר א: מיהו זה? שיש לו כובע? זה שיש לו כובע שיושב בחדר? דובר ב: האני יא זלמי.

דובר א: אהה."

בא כוח המדינה טען מנגד, כי לענין עדותו של העד המפליל, מסוודה, טרם נסתיימה פרשת התביעה ומוקדם מדי לקבוע כי העד אינו אמין. כן הפנה בא כוח המדינה לעברו הפלילי של העורר ולתמליל, בו לטעמו קיים חיזוק לקיומן של ראיות לכאורה.

דיון והכרעה

י.

לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו, בכתב השלמת הטיעונים ובחומר החקירה, הגעתי לכלל מסקנה כי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי אין להיעתר לבקשת לעיון חוזר.

ראשית, עיינתי בתמליל השיחה מהחל ועד כלה, וסבורני כי אין להלום את טענת בא כוח העורר, שניתן להסיק מתמליל השיחה כי הנאשם 3 כלל לא הכיר את העורר. מתמליל השיחה שהוגשה לבית המשפט (שיחה בין נאשם 3 – דובר א', ובין מסוודה – דובר ב') בעמ' 5 עולה שמו של העורר במפורש – "דובר א: אתה פתחת על כולנו. אתה פתחת עליי ועל סוהייב ועל לואי נכון? ועל האני שוויקי"; ובעמ' 10 לתמליל השיחה "דובר א': אמר לי "האני שויקי, סוהייב אל רג'בי, לואי אל רג'בי ולואי מסודה, פתחו עליך". בבית משפט... הא? לא הזכיר אף שם חוץ מהשם שלך. לא הזכיר את השם של האני ולא של סוהייב ולא של לואי". מכל הציטוטים האלה, וישנם נוספים, עולה בבירור כי הנאשם 3 אכן הכיר את העורר; תוכן השיחה מופנה בפירוש למעורבותו של העורר באירועי כתב האישום, ואיני סבור – כטענת העורר – כי העובדה ששמו של העורר נכלל ב"רשימה" גורע מתקפותה. נתתי דעתי גם לאמור בעמ' 17 ו-18 לתמליל השיחה. אני סבור כי אין באמירות אלה, בהתחשב ביתר הציטוטים העולים מן התמליל, כדי להסיק כי הנאשם 3 לא הכיר את העורר. יתר על כן, מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט קמא מיום 20.7.11 כי תמליל השיחה מחזק את משקלן של הראיות נגד העורר.

שנית, לטענת בא כוח העורר, עם חזרתו של העד מסוודה מגרסתו בעדותו בבית המשפט, נחלשה עוצמת החומר הראייתי עד כדי כרסום בו היורד לשרשם של דברים ולפגיעה מהותית בתשתית הראייתית הלכאורית. אין להלום גם טענה זו. אכן, מעיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא עולה כי העד אינו חוזר על הודעותיו במשטרה, אך עיון בחומר החקירה מעלה כי בארבע משש הודעותיו המשטרה מתייחס מסוודה לעורר בגרסה עקבית, המפלילה - בין היתר - את העורר. אין בחזרתו של העד מגרסתו שמסר במשטרה כדי לשנות את המסכת הראייתית ולהפוך את הקערה על פיה, לעת זו. מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא כי בשלב בו נמצאים ההליכים בתיק, אין להסיק מסקנות בדבר אמינות עדותו של מסוודה. הלכה היא כי בשלב זה של ההליך הפלילי, בית המשפט אינו נזקק למהימנות הראיות ומשקלן, אלא די לו שהראיות מעידות לכאורה על ביצוע המעשים המיוחסים לנאשם (ראו בש"פ 6740/06 פרץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.9.2006)). לחזרתו של עד מהודעותיו במשטרה ייתכנו, רקעים שונים, ופרשנותה נעשית על-ידי בית המשפט בתיק העיקרי. אין להסיק כל מסקנה לעת הזאת מחזרתו של מסוודה מהודעותיו.

כללם של דברים. בית משפט זה ובית המשפט קמא קבעו קיומן של ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. כלל הוא כי כדי שתקום עילה לשחרור ממעצר בקשר לחולשת הראיות לאחר שנמצא בשלב קודם כי קיימות הוכחות לכאורה להרשעת הנאשם, יש להצביע על שינוי דרמטי במערכת ראיות התביעה ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה (בש"פ 1955/05 אלכסנדר (פטיצה) פלדמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.4.2005)). חוששני כי לעת הזאת אין מקום בנסיבות ל"הכריז" על כרסום ברמה המצדיקה שחרור לחלופה כשלעצמו.

יא.

משלא נתקבלו טענות העורר לגבי מסכת הראיות, לא מצאתי גם מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא לעניין חלופות המעצר המוצעות.

העבירות בהן מואשם העורר חמורות ביותר. הקלות הכרוכה בייצורם ויידוים של בקבוקי תבערה נגד עוברי אורח וכוחות הביטחון, בכוונה לגרום לחבלה, מצביעה על קו של אלימות שטמונה בה מסוכנות ממשית לשלום הציבור. מסקנה זו מתחזקת נוכח הרשעותיו הקודמות של העורר, להן נתן בית המשפט קמא את המשקל ההולם, בין היתר בעבירה זהה של השתתפות בהתפרעות וניסיון לפגיעה או חבלה זדונית, בגינה אף ריצה 20 חודשי מאסר בפועל ב-2004. עוד ריצה 7 חודשי מאסר ב-2006 בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. גם ריצוי מאסרים לא הרתיע את העורר מלחזור על מעשיו, ועתה אינו צעיר מאוד אלא אדם בן 27, האמור לגלות אחריות של בוגר, תסקיר שירות המבחן, אף אם המליץ לשקול חלופת מעצר, חיזק את החשש המובנה ממסוכנות העורר בהתייחס לחלופה הספציפית; אכן, חלופת מעצר אינה לעולם הרמטית עד תום, והשאלה היא מאזן הסיכון (ראו בש"פ 5376/10 מדינת ישראל נ' זהראן (לא פורסם). במקרה דנא נוטה הכף כנגד השחרור, גם כשעסקינן בחלופה אחרת.

נראה אפוא, כי הנימוקים שניתנו בהחלטות הקודמות עומדים בעינם לפי שעה. על כן, צדק בית המשפט קמא בהחלטתו שלא להיענות לחלופות המעצר המוצעות.

יב.

אין בידי להיעתר לערר.