בש"פ 1955/05 אלכסנדר (פטיצה) פלדמן נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נ. אוהד), אשר דחתה את בקשת העורר לעיין מחדש בהחלטת המעצר עד תום ההליכים.

2.לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הוגש כתב אישום כנגד העורר וכנגד נאשמים נוספים, בו הואשם העורר בסחר בבני אדם לעיסוק בזנות, בהבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, בסרסרות למעשי זנות, בהחזקת מקום לשם זנות, במעשה מגונה וכליאת שווא. על פי האישום הראשון, העורר קנה את המתלוננת הראשונה בחודש נובמבר שנת 2003, וניסה להכריחהּ לעבוד בזנות במכון ליווי בפתח תקווה. לצורך לכך אף ניסה לשכנעהּ לקיים עמו יחסי מין, ומשעמדה בסירובה העבירהּ למכון ליווי בחולון, שם החלה לעבוד בזנות תחת איומי נאשם אחר, עד שהצליחה להימלט מדירה בה הוחזקה בעת פשיטת המשטרה על המכון. על פי האישום השני, קנה העורר את המתלוננת השנייה בחודש יוני שנת 2003, והעסיקה בזנות.

3.ביום 9.5.04 דן בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח. כבוב) בבקשת המדינה לעצור את העורר ואת יתר הנאשמים עד תום ההליכים. הוא קיבל את הבקשה בקובעו, ראשית, כי קימות ראיות לכאורה כנגד העורר, הנסמכות על הודעותיהן של שתי המתלוננות. שנית, קבע כי מתקיימת עילת מעצר מכח מסוכנות העורר. מסוכנות זו נלמדת מטיב העבירות בהן הוא מואשם. שלישית, נקבע כי אין מקום לחלופת מעצר לאור המעשים בהם מעורב העורר, וזאת על סמך פסיקת בית המשפט העליון בעניין דומה (בש"פ 2878/03 גורדון נ' מדינת ישראל ).

4.ביום 29.7.04 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' לבהר-שרון) בקשה לעיון חוזר בדבר מעצר העורר עד תום ההליכים. בקשה זו נסמכה על טענת גילוי חומר ראיות נוסף, הכולל סתירות בהודעות המתלוננת הקשורה באישום הראשון. בית המשפט קבע כי סתירות אילו אינן מצדיקות עיון חוזר, ודי בבירורן במשפט עצמו. על החלטה זו ערר העורר לבית המשפט העליון. בית משפט זה (כב' השופט גרוניס) דחה ערר זה ביום 19.08.04, בטענה שסתירות אלו אמנם פוגעות בעוצמתה של תשתית הראיות הנוגעת לאישום הראשון, אולם אין בהן כדי לפגוע בתשתית הנדרשת לצורך האישום השני, המצדיקה גם כשהיא לעצמה, את המעצר.

5.ביום 07.12.04 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ. אהד) בקשה נוספת, שנייה, לעיון חוזר בדבר מעצר העורר עד תום ההליכים. בבקשה זו חוזר העורר על טיעוניו בבקשה הראשונה, אלא שהפעם, לטענתו, נשמטה הקרקע גם תחת האישום השני. לדבריו, עדותה בבית המשפט של המתלוננת, הנוגעת לאישום זה, חשפה את מניעיהּ להפליל את העורר כדי שגירושהּ מן הארץ יימנע. לעורר אין כל עבר פלילי, הוא בעל משפחה, ויש לאפשר לו שחרור בחלופה. הבקשה לעיון חוזר נדחתה בבית המשפט המחוזי, בהחליטו כי מאחר שחומר הראיות במשפט הוא רב היקף, על המותב במשפט עצמו להכריע בכך, ויש להותיר בידיו את ההכרעה בדבר מהימנות הראיות במיוחד כאשר מדובר בסתירות בין הודעות עדים במשטרה לבין עדויותיהם בבית המשפט.

6.על החלטת בית המשפט המחוזי נסב ערר זה.

הערר מתמקד בבחינת הראיות לענין האישום השני כנגד העורר, לאחר שבהליך קודם הצביע בית משפט זה (כב' השופט גרוניס בבש"פ 7501/04) בקיעים בגרסת התביעה לענין האישום הראשון. לטענת העורר, כיום גם תשתית התביעה לענין האישום השני נתערערה בעדויות שהושמעו. לפיכך הוא מבקש להשתחרר בחלופת מעצר.

כלל הוא כי כדי שתקום עילה לשחרור ממעצר במהלך משפט לאחר שנמצא בשלב קודם כי קימות הוכחות לכאורה להרשעת נאשם, יש להצביע על שינוי דרמטי במערכת ראיות התביעה שיש בו כדי לכרסם בה כרסום מהותי ומשמעותי (השווה בש"פ 4794/95 שאבי נ' מדינת ישראל ; בש"פ 2260/96 מסרואה נ' מדינת ישראל ; בש"פ 3956/99 מדינת ישראל נ' חדיף ואח')

בענייננו, כפי שיפורט להלן, לא חל כרסום, ולא כל שכן כרסום מהותי, בראיות התביעה לענין האישום השני.

האישום השני מייחס לעורר עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, סרסרות למעשי זנות, החזרת מקום לשם זנות והבאת אדם לידי עיסוק בזנות. לענין עבירת הסחר מייחס האישום לעורר כי קנה את המתלוננת מידיו של נאשם 5 בתמורה ל-8,700 דולר, וכי החל מ-1.7.03 ועד 28.9.03 העסיק את המתלוננת במכוני זנות בניהולו.

על פי חומר החקירה שבתיק התביעה, קודם לתחילת המשפט, נמצאו ראיות לכאורה לצורך מעצרו של העורר גם באישום זה. כיום, טוען בא כוח העורר בהסתמכו על מובאות שונות בעדותה של המתלוננת בבית המשפט, כי הראיות המפלילות את העורר בעבירת הסחר נשחקו עד דק.

7.בחנתי את פרוטוקול עדותה של המתלוננת במשפט, ולא מצאתי אחיזה לטענת בא כוח העורר כי גרסתה המפלילה לענין עובדת מכירתה לעורר תמורת כסף נשחקה כלשהו. היא מתארת בעדותה במספר הקשרים את עיסקת המכירה לה שמשה נושא. לדוגמא, בעמ' 336 היא מתארת כיצד נאשם 5 (מוראד) אמר לה לומר לעורר שהיא "בחורה חדשה" ואז מחירה יעלה בעיסקה עם העורר; "הוא אמר לי כמעט ב-8 אלף הוא רוצה למכור אותי, כמו בחורה חדשה" (עמ' (14) 336); ובעמ' 342;

"ש.: את קודם אמרת שסשה או פטיצה (העורר – א.פ.) אמר כמה הוא קנה אותך?

ת: כן.

ש.את יכולה להגיד איך זה, את הסיטואציה בדיוק?

ת.הוא היה שיכור, ישבתי אצלו בבית – בפנטהאוז... ופשוט שאלתי אותו, שאלתי אותו תגיד כמה, כאילו כמה אני עולה, הוא אמר זה לא חשוב. אמרתי לו, פשוט אני רוצה לדעת את המחיר שלי, כאילו, כמה אני שווה – כמה משלמים עלי. הוא אמר לי 8,700 משהו כזה או 600, אני לא יודעת להגיד בדיוק, אני לא זוכרת כל כך.

ש. 8 אלף?

ת.8 אלף, זה אני יכולה להגיד במאה אחוז, 8 אלף דולר"

ובעמ' 434 (שורות 1 עד 18):

"ת: אני יודעת כמה שילם עלי פטיצה... כן. אבל כמעט כמעט, אני חושבת, אני יכולה להגיד כמעט עשר, משהו כזה. ... למה שאני הייתי כמעט חדשה... אני יודעת כמה הוא שילם עלי. אני יודעת את זה".

ובעמ' 462:

"הוא שילם עלי 8,700 משהו כזה דולר, חוץ מזה קבלתי משכורת חצי-חצי. .. זה היה שקר בשביל פטיצה, זה היה קומבינה שכאילו אני בחורה חדשה, עבדתי כאילו רק שלושה חודשים".

ובעמ' 539(שורה 13)

"הוא לא עשה לי רע, רק קנה אותי כמו שכלב נמכר".

ובעמ' 559:

"מצד אחד, פשוט השתמשו בי לקנות אותי כמו חתול בשק. אפשר לקנות אפשר למכור, מצד שני הוא היה בסדר...).

מובאות אלה מצביעות בבירור כי התשתית המפלילה לענין עבירת הסחר המיוחסת לעורר לא נפגמה, ולא כל שכן שלא התמוטטה ככל שהדבר רלבנטי לענין המשך מעצרו של העורר. יש, אפוא, להמשיך בניהול המשפט עד לסיומו כאשר העורר נתון במעצר עד תום ההליכים. משמעותה המדויקת של עדות המתלוננת ומשקלה יוערכו ויישקלו בבוא העת בידי בית המשפט הדן בהליך הדיוני בשים לב למכלול הראיות שיונחו בפניו.

הערר נדחה.