בש"פ 4813/02 מדינת ישראל נ. בשן שמעון

1.על המשיב הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, עמד המשיב על מרפסת ביתו וראה את המנוח מתכופף סמוך למכונית שחנתה במקום. התפתחו חילופי דברים בין השניים ואז יצא המשיב אל המנוח ובמהלך חילופי מהלומות ביניהם דקר המשיב את המנוח מספר דקירות בגבו, בזרועו השמאלית, בכף ידו השמאלית וכן דקירה עמוקה בבית החזה שגרמה למותו. בית המשפט המחוזי ציוה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט העליון דחה את עררו של המשיב על ההחלטה. כמו כן דחה בית המשפט המחוזי בקשה של המשיב לעיון מחדש בהחלטת המעצר וגם הערר על החלטתו נדחה (החלטת כבוד השופטת מ' נאור).

משלא נסתיים משפטו של המשיב תוך תשעה חודשים ביקשה המדינה להאריך את המעצר בתשעים ימים. בית המשפט העליון (כבוד השופטת א' פרוקצ'יה), האריך את תקופת המעצר כמבוקש. משלא נסתיים המשפט תוך תקופת ההארכה ביקשה המדינה להאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. גם הפעם האריך בית המשפט העליון (כבוד השופטת א' פרוקצ'יה), את תקופת המעצר כמבוקש.

בבקשתה שלפני חוזרת המדינה ומבקשת להאריך את תקופת המעצר בשלישית, בתשעים ימים נוספים.

2.בבקשה להארכת המעצר וכן בטענותיה של באת כוח המדינה לפני עמדה על הראיות העומדות נגד המשיב, על מסוכנותו הרבה ועל כך שהבאת הראיות במשפט נסתיימה, הוגשו הסיכומים מטעם המדינה ובימים הקרובים צפויה הגשתם של הסיכומים מטעם המשיב. כנגדה טען בא כוח המשיב כי הראיות נתכרסמו, יש סיכוי טוב שבית המשפט ייאמץ את התיזה של המשיב שפעל מתוך הגנה עצמית וכי אפילו נזקקים לעברו הפלילי של הנאשם אין זה עבר מכביד. לפיכך ניתן להסתפק בחלופות מעצר.

בקשתה של המדינה להאריך את המעצר בדין יסודה. כל טענותיו של המשיב נגד המעצר נדונו ונשקלו היטב בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי וכן בהחלטותיו של בית משפט זה, שבחן גם את התמשכותם של ההליכים בבית המשפט המחוזי. אינני רואה, אפוא, טעם וצורך לחזור על דברים שאמרו קודמי. אכן, בקשת הארכה ראשונה צריכה בדיקה; בקשת הארכה שניה צריכה בדיקה יותר מקודמתה; ובקשת הארכה שלישית - על אחת כמה וכמה. אולם, לאור ההחלטות שניתנו וכאשר נותרו רק ימים ספורים להגשת הסיכומים מטעם המשיב, יש להאריך את תקופת המעצר ואין לשחרר את המשיב ממעצרו.

3.לפיכך אני מאריך את תקופת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל ביום 21.6.02, או עד מתן פסק הדין בת"פ 1047/01 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.