בש"פ 490/21 מדינת ישראל נ. עזיז אבו עסא

1.

בפני ערר על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 20.1.2020 ומיום 21.1.2020 (מ"ת 46503-12-20, השופט י' עדן ). בית המשפט המחוזי הורה על שחרורו של המשיב 1 לחלופת מעצר בתנאים מגבילים וכן על שחרורו של המשיב 2 ללא תנאים מגבילים.

כתב האישום וההליכים עד כה

2.

ביום 21.12.2020 הוגש נגד המשיבים וארבעה נאשמים נוספים כתב אישום הכולל שמונה אישומים ונסב בעיקרו על ביצוע נטען של עבירות של איומים וסחיטה באיומים.

3.

כמתואר בחלק הכללי של כתב האישום, המשיב 1 (להלן: עזיז ) מתגורר באום בטין שבמועצה האזורית אל קסום בנגב. השטח הצמוד למגוריו של עזיז מצוי בבעלותה של המדינה, והוא מוקצה לבניית שכונת מגורים המיועדת לאכלוס משפחות המפונות מאזור אחר שבו נבנה כביש מס' 6 (להלן:

השטח ). על-פי המתואר בכתב האישום, במועדים שונים, שאינם ידועים במדויק, אך לא מוקדם משנת 2017, קשר עזיז קשר עם חמשת הנאשמים הנוספים – שארבעה מתוכם הם בני משפחתו – במטרה לזרוע אווירת פחד ואיומים אצל כל אדם שביקש לגור בשטח או לעבוד בו. יצוין כי שניים מהנאשמים הנוספים בכתב האישום הם בניו של עזיז – אחד מהם, הנאשם 4 בכתב האישום, הוא המשיב 2 (להלן: עבדאללה ), והשני, שעניינו אינו בפני, הוא הנאשם 2 בכתב האישום (להלן: אקרם ). מעורבותו של אקרם ניכרת ברבות מן ההתרחשויות, אך כפי שיפורט להלן, עזיז טוען לכך שזה פעל שלא על דעתו.

4.

לפי האמור בחלק הכללי של כתב האישום, בזמנים הרלוונטיים למתואר בו, רווחה שמועה לפיה עזיז או אנשים מטעמו שומרים על כלים ומתחמי בניה במקום תמורת תשלום, וכל אדם הבוחר שלא להיעזר בשירותיו של עזיז, מסתכן בפגיעה בגוף, בנפש או ברכוש. שמועה זו יצרה פחד וחשש בקרב גורמי הבניה המקצועיים שפעלו במתחם ותושבי האזור, וכך הקבלנים שעבדו שם סיכמו עם עזיז על תשלום המכונה "שמירה" ושילמו כסף רב לעזיז או למי מטעמו בעבור "הזכות" לבנות בשטח. על-פי הנטען הם אף היו נתונים להחלטתו של עזיז מתי ניתן להגיע לעבוד בשטח, או מתי יש להעביר לו סכומי כסף גדולים, שהוגדרו בכתב האישום כ"דמי חסות".

5.

לפי הנטען באישום הראשון, מטרותיו של הקשר שקשרו המשיבים והנאשמים האחרים היו לגרוף רווח כלכלי משמעותי וכן להוביל לסיכול הבנייה ועיכובה. עוד נטען, כי במקרים שבהם הקבלנים סרבו לשלם או במקרים שבהם המשיבים והנאשמים האחרים רצו לגבות עוד כסף בניגוד לרצונם של הקבלנים, ביצעו הנאשמים פעולות שונות, בחלקן אלימות, על מנת להעביר מסר כי מי שלא ישלם כנדרש – לא יוכל להיות בשטח. יתר האישומים בכתב האישום מפרטים מקרים קונקרטיים שבהם פעלו המשיבים והנאשמים הנוספים אל מול קבלנים וגורמים שונים שפעלו בשטח ואת האופן שבו הועברו אליהם דמי החסות לאחר שנשלחו אי אלו מסרים מאיימים. פירוט העובדות הרלוונטיות לאישומים השונים יוצג בהמשך הדברים, לצד התייחסות לראיות שהוצגו ביחס לכל אחד מאותם אישומים.

6.

עזיז עצמו מואשם במסגרת כל האישומים, ומוצג בהם כגורם שהוביל את הקשר ואת הפעולות לביצועו. לעבדאללה מיוחסת מעורבות במעשים רק בגדרו של האישום הראשון, שמתאר כאמור בכלליות את הקשר והמעשים שנעשו לקידומו, וכן בגדרו של האישום השמיני, שבו מתוארות פעולות שבוצעו כלפי שני שוטרים סמויים שהתחזו למנהלי עבודה שמבצעים עבודות בשטח. אישום זה מתאר כיצד פנה עזיז לאחד השוטרים, שוחח עמו על "השמירה" על כלי העבודה, והציע לו את שירותיו. כמו כן מתואר מקרה מיום 22.11.2020 שבו פנה עבדאללה לשוטר, אשר התחזה לשומר באחד האתרים בשכונה, והתריע בפניו כי "יש בלאגן על האדמות... היה מקרה של ירי על המתחם". בהמשך, עבדאללה ציין בפני אותו שוטר סמוי כי עבודת השמירה אינה בשבילו, תוך שהוא מוסיף כי "אנחנו שומרים פה וזו הפרנסה שלנו" או מילים דומות לכך. יצוין כי המשך הדברים יעסוק במשיבים בלבד.

7.

בשל המעשים המתוארים בכתב האישום יוחסו לעזיז עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), שש עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין וכן עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. לעבדאללה יוחסו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, וכן עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין.

8.

בד בבד עם הגשת כתב האישום המדינה הגישה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם, ובו ביום הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם עד למתן החלטה אחרת.

9.

בדיון שהתקיים ביום 17.1.2021 המשיבים טענו נגד קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים להם. בסיום הדיון הותר למדינה להגיש טיעון משלים מטעמה בהתייחס לטענות המשיבים. ביום 20.1.2021 נערך דיון נוסף בעניינם של המשיבים, ובסופו ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי, שעליה נסב, בעיקרו של דבר, ערר זה.

10.

כמפורט להלן, בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי ביחס לעזיז קיימות ראיות לכאורה ברף נמוך, ואף גבולי, ביחס לחלק מהאישומים בלבד, וכי ביתר האישומים לא עמדה המדינה בנטל להבאת ראיות לכאורה. ביחס לעבדאללה קבע בית המשפט המחוזי כי לא הוצגו ראיות לכאורה בנוגע לאישומים המיוחסים לו בכתב האישום.

11.

האישום השני – אישום זה מתאר את האופן שבו נגבו דמי חסות לכאורה מחברה קבלנית שזכתה במכרז בניה בשטח באוקטובר 2018. בית המשפט המחוזי קבע כי מסקנותיה של המדינה בעניין אישום זה מתבססות על ראיות שבחלקן הגדול יכולות להתפרש באופן שונה לחלוטין מהפרשנות הנטענת בכתב האישום. כך, בית המשפט המחוזי קבע כי עיון בתמלול של שיחה שנערכה עם ס"א, אחד מבעלי החברה הקבלנית, מביא למסקנה כי דבריו מעלים רק חשדות כלליים, להבדיל מחשדות ספציפיים במובן של ייחוס פעולות לעזיז עצמו. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אמנם ניכר מהתמלול שהיו "חילוקי דעות" בין ס"א לבין עזיז, אולם קיים קושי לקבוע על-פי הדברים שנאמרו כי בוצעה סחיטה באיומים. בית המשפט המחוזי ציין כי מהתמלול אכן עלה כי עזיז הציע לס"א "שירותי שמירה". עם זאת, הוא הוסיף וקבע כי ס"א לא ייחס לעזיז איומים אלא "דברים כלליים" הנוגעים למה שהוגדר כאופן ההתנהלות במגזר הבדואי וכן אירועים שקרו בעבר, טרם התקופה הרלוונטית לכתב האישום, ביישוב אחר. על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי הודעתו של ס"א מבססת לכל היותר מסקנה בנוגע ל"ריב ומחלוקת על שכר", להבדיל מאיומים.

12.

ביחס לתשלומים שהועברו מידי החברה הקבלנית לפי הנטען באישום זה, קבע בית המשפט המחוזי כי אין לשלול את האפשרות הנטענת על-ידי עזיז כי התשלום היה בגין נזקים שנגרמו לקרקע, על רקע טענתו לזכויות בה, וכי העדויות שהציגה המדינה בהקשר זה הן עדויות מפי השמועה. בכל הנוגע לאירוע המתואר באישום שבו נדרשה החברה הקבלנית לעזוב את השטח אם לא יועבר לה תשלום, קבע בית המשפט המחוזי כי בעניין זה אכן יש בסיס לעבירה של סחיטה באיומים אך זאת ברף נמוך, ואף גבולי.

13.

האישום השלישי – אישום זה מתייחס להתנהלותם של עזיז ושניים מהנאשמים הנוספים מול חברה שביצעה עבודות בניה ופיתוח בשטח החל מחודש אוקטובר 2020. בין היתר, נטען באישום זה כי מנכ"ל החברה הודיע לעזיז שהוא לא מעוניין בשירותיו, ואילו עזיז הבהיר לו כי אם הוא לא ישמור במקום, אף אחד אחר לא ישמור בו. על רקע זה הסכים המנכ"ל לשלם סכום של 5,000 שקלים. בהמשך, הגיע לשטח אדם שזהותו לא ידועה, כשהוא רעול פנים ורכוב על אופנוע שטח אדום-לבן, והודיע למנהל העבודה שעליו לעזוב את השטח. כמו כן, מתואר באישום זה אירוע נוסף שבו הגיע י"א, מהנדס מטעם החברה לשטח, הבחין בכתובות גרפיטי שבהן נרשם "אבו עסא", והתבקש לעזוב את המקום על-ידי הנאשמים 6-5 בכתב האישום. למחרת, כאשר הגיע י"א לשטח הגיע למקום אחד מבניו של עזיז והשליך אבן על רכבו. האישום מתאר אירוע נוסף שבו הגיע אדם לעבוד בשטח, ועזיז או מי מטעמו החל לצעוק לעברו "תעוף מפה, תסתלק מפה", זרק על אותו אדם ועל רכבו אבנים ורגבים ואף הכה אותו בכתף.

14.

יצוין, כי עוד ביום 5.1.2021 נתן בית המשפט המחוזי החלטה שבה קבע כי אין ראיות לכאורה מספיקות כנגד הנאשמים האחרים המואשמים באישום זה, ועל כן עולה שאין מדובר בקשירת קשר ביניהם לבין עזיז. כעת, הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע כי אין חולק שקיימות ראיות לכך שעזיז אמר ל-י"א כי מי ששומר בשטח הוא הנאשם 5 בכתב האישום, ואולם הוסיף וקבע כי יחד עם זאת אין ראיה לקשירת קשר או לסחיטה באיומים. ביחס לאירוע שבו נטען כי עזיז או מי מטעמו הגיע לשטח וזרק על המתלונן שעבד שם ועל רכבו אבנים ורגבים – נקבע כי אין ראיה המלמדת שאכן קיים קשר לעזיז.

15.

האישום הרביעי – אישום זה מתייחס לדרישה לתשלום דמי חסות שהוצגה לפי הנטען ל-פ"ח, בעליה של חברת בניה נוספת שזכתה במכרז של בניית מבנה ציבורי בשטח – על-ידי עזיז, בעצמו או באמצעות אקרם. בית המשפט המחוזי קבע כי העדות המרכזית ביחס לאישום זה היא עדות מפי השמועה, והוסיף כי בבקשה למעצר עד תום ההליכים התשתית הראייתית צריכה לכלול ראיות קבילות בלבד. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אכן התמונה הכללית מעלה חשד, ואף חשד כבד, כי האמור בכתב האישום אכן אירע, אולם אין בכך כדי להניח בסיס מספיק למעצרו של אדם עד תום ההליכים נגדו. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי, כי העובדה שעזיז דרש כי הוא יהיה זה שישמור במקום, או שלח את בניו לשמור, איננה מובילה מיד למסקנה בדבר סחיטה באיומים.

16.

האישום החמישי – אישום זה מייחס לעזיז איומים כלפי שכנו שעמו היה לו סכסוך הנוגע לאדמות. בית המשפט המחוזי ציין כי המדינה מסתמכת בהקשר זה על העובדה שלאחר האירוע, אקרם התקשר אל המתלונן, וכן על השיחות בין עזיז לאקרם. בית המשפט המחוזי קבע שוב כי מדובר בחשד, ולא בראיות, וכי ניתן להסיק מהשיחות גם מסקנה שונה.

17.

האישום השישי – באישום זה נטען כי בכל רחבי השטח רוססו כתובות גרפיטי הנושאות את השם "אבו עסא" (שם משפחתו של עזיז) בעברית ובערבית. כן מתואר כי במועד שאינו ידוע במדויק, קבלן מטעם רשות מקרקעי ישראל צבע את כתובות הגרפיטי בלבן על מנת להעלימן, אך עזיז – בעצמו או באמצעות אחר – ריסס אותן מחדש. עוד נטען, כי ב"ר, מפקח מטעם רשות מקרקעי ישראל ביישובי המועצה האזורית אל קסום, פגש בעזיז ושאל אותו בעניין זה. בתגובה הזהיר עזיז את ב"ר לבל יעסוק בעניין, והבהיר כי הוא השומר במקום. בית המשפט המחוזי קבע כי בעצם מעשה הריסוס אין משום איום או סחיטה באיומים, וכי בדברים שאמר עזיז לב"ר אין כדי סחיטה באיומים, אך יש בהם כדי איום. לפיכך, בית המשפט המחוזי קבע כי ביחס לאישום זה לא קיימות ראיות לכאורה לעבירה של סחיטה באיומים, אולם קיימות ראיות לכאורה לעבירת איומים.

18.

האישום השביעי – באישום זה מתואר האופן שבו גבו עזיז ואקרם דמי חסות מגורם שזכה במכרז לעבודות שטח באזור הרלוונטי. בית המשפט המחוזי קבע כי אכן עולה שאקרם התקשר למתלונן באישום זה, אולם אין בעובדה זו כדי לקשור את עזיז עצמו לסחיטה באיומים, גם אם בסופו של דבר עזיז היה זה שקיבל את השמירה. בית המשפט המחוזי ציין גם כי אינו רואה להרחיב ביחס לאישום זה, הואיל וחלק גדול מהראיות בו קשורות לאקרם.

19.

האישום השמיני – אישום זה מתייחס, כפי שצוין לעיל, לסחיטה באיומים לכאורה שביצעו עזיז, עבדאללה ונאשם נוסף כלפי שוטרים סמויים שהתחזו לגורמים המבצעים עבודות בשטח. בית המשפט המחוזי קבע כי אין ראיות לכאורה נגד עבדאללה בכל הנוגע למיוחס לו באישום זה. כך, בית המשפט המחוזי פירט כי מהמזכר שנערך על-ידי השוטר הסמוי שעמו דיבר עבדאללה לא ניתן להסיק איום או סחיטה באיומים, וכי לדברים אלו ניתן לתת פרשנות שונה לחלוטין מזו שנותנת המדינה. עוד נקבע, כי עיון בשיחות שבוצעו בין עזיז לבין אחד השוטרים הסמויים (שנקלטו בהאזנות הסתר) לא מביא למסקנה שונה. בית המשפט המחוזי ציין כי מהדברים עולה שעזיז מעוניין לשמור על השטח, אך לא עולה כי הוא מבצע סחיטה באיומים. לפיכך, נקבע כי לגבי עזיז קיימות ביחס לאישום זה ראיות לכאורה ברף נמוך.

20.

בעקבות ההחלטה האמורה, קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להסתפק בהרחקתו של עזיז מהשטח אך ניתן להורות על שחרורו לחלופת מעצר בפיקוח מלא. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את ההכרעה בעניינו עד ליום 21.1.2020, לצורך השלמת הליכי בחינתם של המפקחים השונים שהוצעו על-ידו. ביחס לעבדאללה, קבע בית המשפט המחוזי כי מאחר שלא נמצאו ראיות לכאורה למיוחס לו, יש לשחררו לאלתר ללא תנאים. לבקשת המדינה, בית המשפט המחוזי הסכים להורות על עיכוב שחרורו של עבדאללה עד ליום 22.1.2021 בשעה 11:00.

21.

ביום 21.1.2021 נערך כאמור דיון נוסף בעניינו של עזיז ובו נבחנו המפקחים השונים שהוצעו על-ידו. בתום הדיון החליט בית המשפט המחוזי להורות על שחרורו של עזיז לחלופה שהוצעה על-ידו בשגב שלום, בפיקוחם של שלושה מפקחים שונים ובכפוף לתנאים מגבילים, לרבות חתימה על התחייבות עצמית וכן איסור ליצור קשר במישרין או בעקיפין עם מי מהנאשמים האחרים או העדים המפורטים בכתב האישום. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהעבירות שבעניינן נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוען הן חמורות, ואולם מדובר ברף ראייתי נמוך ואף גבולי, ויש בכך כדי להשליך על ההחלטה בעניין המעצר. בית המשפט המחוזי הוסיף כי התרשם מהמפקחים שהוצעו, וכן ציין שעזיז נמצא במעצר במשך תקופה ארוכה, כך שיש בחלוף הזמן להרתיעו מפני הפרת תנאי שחרורו. אף במקרה זה הורה בית המשפט המחוזי, לבקשת המדינה, על עיכוב ביצוע שחרורו של עזיז וזאת עד ליום 24.1.2021 בשעה 11:00.

22.

להשלמת התמונה אתייחס בקצרה להחלטות שהתקבלו בעניינם של הנאשמים האחרים. הנאשם 3 בכתב האישום שוחרר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, לאחר שנקבע כי קיימות ראיות לכאורה ברף הגבוה ביחס לעבירת האיומים המיוחסת לו, וכן כי קיימות ראיות לכאורה ביחס לעבירות של קשירת קשר וסחיטה באיומים, אך כאלה שיש בהן חולשה של ממש. הנאשמים 6-5 בכתב האישום שוחררו ללא תנאים מגבילים (בדומה לעבדאללה), לאחר שנקבע כי לא קיימות בעניינם ראיות לכאורה. לעומת זאת, בעניינו של אקרם טרם התקבלה החלטה בבקשת המעצר עד תום ההליכים, שכן בא-כוחו ביקש לדחות את הדיון בעניין שאלת הראיות לכאורה כנגדו על מנת להיערך לכך.

הערר

23.

כאמור, הערר שבפני נסב על ההחלטות שהתקבלו בעניינו של עזיז ובעניינו של עבדאללה. באופן כללי, המדינה טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה שגיאה יסודית בכך שלא הכיר בתמונה הכוללת העולה מחומר הראיות, המלמדת על התנהלות עבריינית מצד עזיז, שבה נטלו חלק גם בניו ובכללם עבדאללה. נטען כי התנהגות זו מתאפיינת בכך שהוא נוהג בשטח המדובר מנהג בעלים, תוך נקיטת מעשי אלימות, הפחדה וונדליזם – הכול כאשר מדובר בקרקע השייכת למדינה ישראל. לטענת המדינה, מי שמעורבים בעבירות סחיטה נוהגים להטיל את חיתיתם בדרכים מרומזות ועקיפות ולא באמצעות איומים מפורשים, וכי דפוס זה היה צריך להיות לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי בעת שבחן את התשתית הראייתית בתיק. המדינה מוסיפה כי הניסיון המצטבר מלמד כי אופי העבירה של סחיטת דמי חסות טומן בחובו, באופן אינהרנטי, חשש כבד של נפגעי העבירה מפני הגורם הסוחט, המביא במקרים רבים להיעדר מוטיבציה ואף לחוסר נכונות להגיש תלונה לרשויות אכיפת החוק או לשתף פעולה בחקירה שנפתחת ביוזמת גורם אחר. המדינה מוסיפה כי אף בפרשה זו היא נתקלת בקשיים בכל הנוגע לשיתוף פעולה עם נפגעי העבירה.

24.

ביחס לאישום השני, מפנה המדינה לגרסאותיהם של ס"א ואחיו ס"ל, בעלי החברה הקבלנית הרלוונטית לאישום זה, אשר התשאולים המוקלטים שלהם מאמתים את עובדות האישום, וכן לעדותו של מנהל העבודה בשטח, שתושאל והוקלט בשטח ובמשטרה, וסיפר על מקרים שבהם עזיז הורה לצוות בשטח להפסיק לעבוד וכן על כך שעזיז שימש כשומר בשטח תמורת תשלום. עוד טוענת המדינה כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה התשלום שקיבל עזיז עשוי להיות תשלום בגין נזקים שנגרמו לקרקע היא משוללת כל היגיון – בשים לב לכך שהקרקע אינה שייכת לעזיז אלא למדינה. לטענתה, מדובר בניסיון התחמקות של העד מהפללתו של עזיז.

25.

ביחס לאישום השלישי, טוענת המדינה כי הראיה המרכזית באישום זה היא תשאולו המוקלט של ש"ח, מנכ"ל החברה הרלוונטית לאישום. חרף הסתייגותו משיתוף פעולה בחקירה ציין ש"ח כי עזיז הבהיר לו שאם לא הוא ישמור במקום, אף אחד אחר לא יעשה זאת ולא ייכנס למקום. עוד הפנתה המדינה להודעתו של סמנכ"ל החברה, שהתייחס לגרפיטי שביצעו עזיז והנאשמים האחרים, וכן תיאר אירועי אלימות כלפי העובדים בשטח.

26.

ביחס לאישום הרביעי, מפנה המדינה לגרסאותיהם של מנהל החברה הרלוונטית לאישום זה, פ"ח, המהנדס צ"ג ומנהל העבודה שהיה זה שהעביר את תשלומי ה"שמירה" אל עזיז. בהקשר זה צוין כי קיים מכתב ששלח פ"ח אל סלאמה אל אטראד, ראש המועצה האזורית אל קסום, ובו צוין כי הם נאלצים לשלם דמי חסות בסך של מעל 250,000 שקלים. כמו כן, נטען כי מהנדסת המועצה מסרה בהודעתה כי פ"ח סיפר בישיבה בהשתתפותה על כך ששילם כסף רב לשומר ועל כך שהוא מפחד להגיש תלונה. לטענת המדינה, בית המשפט המחוזי התעלם מהודעתו של פ"ח, שהיא בעלת משקל משמעותי, ונאמר בה במפורש כי שולמו לעזיז דמי חסות מתוך פחד. עוד נטען, כי עצם העובדה ש-פ"ח עצמו לא נכח בחלק מהאירועים או השתתף בכל שלבי המשא ומתן מול עזיז על גובה דמי השמירה – אינה פוגמת בתשתית הראייתית בשלב הנוכחי. זאת, בשים לב לכך ש-פ"ח שמע דברים מנציגו בשטח שהתקשר אליו בזמן אמת במהלך אירוע שבו הגיעו חמושים למקום והורו לפועלים להפסיק את עבודתם. לטענת המדינה מדובר בחריג מסוג "רס גסטה" לכלל האוסר על עדות מפי השמועה.

27.

באשר לאישום השביעי, טוענת המדינה כי באישום זה מתבטא דפוס הפעולה החוזר לפיו כל קבלן המבקש לבצע פרויקט בשטח נדרש לשלם לעזיז ולמשפחתו סכום חודשי. המדינה מפנה לשיחה בין אקרם למתלונן שהוקלטה בהאזנת סתר, ושבה נאמר: "אף אחד לא עובד כאן עד שיבואו וישבו איתנו". המדינה טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו שאין ראיות הקושרות את עזיז לסחיטה באיומים באישום זה אך משום שהשיחה בוצעה על ידי בנו. זאת, בשים לב לדפוס החוזר שהוא חלק מקשירת הקשר – במסגרתו לרוב הגורם המאיים בפועל הוא אחד מבניו של עזיז, אך התשלום עצמו מגיע לידיו של עזיז.

28.

בנוגע לאישום השמיני, המדינה טוענת כי העובדות המתוארות באישום זה מתבססות על הודעות ומזכרים של השוטרים שהתחזו למנהלי עבודה המבצעים עבודות בשטח וכן על הקלטות של חלק מהאירועים. מהמזכרים עולה כי עבדאללה הבהיר לאחד השוטרים הסמויים שהתחזה לשומר כי עבודת השמירה אינה בשבילו שכן הם שומרים שם כבר, וזו ה"פרנסה" שלהם. לטענת המדינה, משמעות הדברים בהקשר שבו הם נאמרו היא בבירור חלק מדפוס הפעולה הכללי העולה מכתב האישום, ועל כן לא ניתן לראות בכך אמירה תמימה. המדינה אף מציינת כי העובדה שעבדאללה מכחיש לחלוטין את השיחה וטוען שהיה במקום אחר באותו יום – מבהירה שלא ניתן לתת פרשנות תמימה לדברים, שעה שעבדאללה עצמו לא מציע גרסה הגיונית אחרת לאירוע.

29.

המדינה מוסיפה כי הן לעזיז והן לעבדאללה עבר פלילי מכביד, וכי עבדאללה היה אסיר ברישיון בעת ביצוע המעשים. עוד היא טוענת כי בהתחשב בסכומים שקיבל עזיז במסגרת הקשר – אין בערבויות הכספיות שנקבעו כדי להרתיעו מלבצע עבירות נוספות או מלהניא את העדים המפוחדים גם כך מלהעיד במשפט. לנוכח כל האמור, מבקשת המדינה לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהורות על מעצרם של שני המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

30.

מנגד, בדיון שהתקיים בפני ביום 22.1.2021 הדגישו באי-כוח המשיבים את העובדה ששלושה נאשמים אחרים בתיק (הנאשמים 3, 5 ו-6 בכתב האישום) שוחררו, והמדינה לא הגישה על כך ערר. בהקשר זה נטען כי מעורבותם של אותם נאשמים רבה יותר מזו של עבדאללה. באופן יותר ספציפי הדגישו באי-כוח המשיבים כי כל חומר הראיות כנגד עבדאללה מתמצה במשפט אחד שלכאורה אמר לשוטר הסמוי.

31.

יתר על כן, באי-כוח המשיבים טוענים כי אין לקבל את טענת המדינה לפיה יש מקום להתבונן בתמונה הכוללת – אלא יש לבחון את הראיות הנוגעות למעשיהם הפרטניים של המשיבים, כפי שעשה בית המשפט המחוזי אשר התרשם כי אין די באלה כדי לבסס תשתית ראייתית חזקה נגדם. מעבר לכך, נטען כי קיים "נוהג" לפיו מי שמתגורר בסמוך לשטח שבו מתבצעות עבודות מבצע בו שמירה בתשלום, ועל כן אין מדובר בתשלום המתקבל תוך סחיטה באיומים, אלא בפרקטיקה לגיטימית שאף מוכרת לרשויות עצמן. עוד נטען כי לעיתים בני משפחתו של עזיז ובפרט הבן אקרם פעלו על דעת עצמם ואף בניגוד לרצונו, כך שאין לייחס לעזיז את מעשיהם ודבריהם. בהקשר זה נטען כי מהאזנות הסתר עולה כי עזיז התנער ממעשיו של אקרם באחת השיחות שקיים.

32.

יצוין כי באי-כוח המשיבים הגישו במהלך הדיון טיעון כתוב מטעמם, אשר הוגש גם לבית המשפט המחוזי. במסגרת מסמך זה נטען, לגבי סכומי הכסף שהועברו לעזיז במסגרת האישום השני, כי מחקירתו של ס"ל עולה שאקרם הוא זה שהגיע לשטח ודרש להפסיק את העבודות, וכי בהמשך לכך נפגש ס"ל עם עזיז במטרה לנסות וליישב את ההדורים והשניים אף פנו לגורם שיגשר ביניהם מאחר שעלתה טענה מצד עזיז לפיה במסגרת העבודות על השטח אדמתו ניזוקה. עוד נטען כי כל ההליך נעשה בידיעה ובעידוד מטעם הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב (להלן: הרשות להתיישבות ), על בסיס הליך גישור שהתבצע על ידי ג"א, מגשר בן העדה הבדואית שאליו פנו הצדדים (להלן: המגשר ) ושבו סוכם על העלאת התשלום על השמירה. המשיבים מציינים כי המגשר נחקר בתיק אך לא היה מוכן למסור פרטים ביחס לתוכן הגישור בהסבירו כי הוא מחויב כלפי הצדדים לסודיות. לטענת המשיבים, גורמים רלוונטיים אחרים שהיו יכולים לשפוך אור על הדברים, כגון גורמים ברשות להתיישבות שידעו על הגישור או עד שנכח בעת הגישור – לא נחקרו. לשיטתם, מדובר במחדל חקירתי.

33.

עוד טוענים באי-כוח המשיבים, בכל הנוגע לאישום השלישי, כי מעדותו של ש"ח עולה כי הוא פנה מיוזמתו לעזיז עוד בטרם החלו העבודות בקרקע, בשל המלצה שקיבל מעובד שלו. כן נטען כי מעדותו של ש"ח עולה בבירור כי ההתנהלות עם עזיז הייתה ידידותית ולא מאוימת. באי-כוח המשיבים מוסיפים וטוענים כי עולה מחומר הראיות, שלא זו בלבד שעזיז לא נתן כל הוראה להפסיק את העבודה, אלא שבתקופה הרלוונטית עזיז המשיך להיפגש עם הקבלן על מנת להגיע להסכמה בעניין התשלום על השמירה.

34.

בכל הנוגע לריסוס הגרפיטי המתואר באישום השישי, טוענים באי-כוח המשיבים כי מדובר בנורמה אצל שומרים בסביבה המסמנים בדרך זו אזור המוגן על ידם, ולא כביטוי לאיום. לטענתם, הדבר אף עולה מהודעתו של ס"א. בכל הנוגע לפעולות שבוצעו על-ידי אופנוען לא מזוהה, טוענים באי-כוח המשיבים כי אין כל ראיה הקושרת את האופנוען לעזיז.

35.

באשר לאישום השמיני המתייחס לשיחות שקוימו עם שוטרים סמויים, טוענים באי-כוח המשיבים כי אין מחלוקת שעזיז שוחח עם השוטרים הסמויים והציע להם שירותי שמירה. אולם, כך נטען, לא מתגבשת בכך כל עבירה, ועיון בחומר מלמד שמדובר בשיחות לגיטימיות לחלוטין.

דיון והכרעה

36.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לקבל את הערר באופן חלקי, כך שעזיז יוותר בשלב זה במעצר, עד לקבלת תסקיר שיבחן את האפשרות להעבירו לפיקוח אלקטרוני. לעומת זאת, באשר לעבדאללה, מצאתי לדחות את הערר ולא להתערב בהחלטה שהתקבלה בעניינו.

37.

כידוע, לשם הכרעה בשאלה האם מתקיימת תשתית ראייתית לכאורית יש לבחון האם הראיות הגולמיות עשויות להוביל – לאחר עיבודן ובחינתן בהליך העיקרי – לראיות אשר יש בהן כדי לבסס את הרשעתו של הנאשם. בין עוצמת הראיות לכאורה לבין מידת הנכונות של בית המשפט לשקול חלופת המעצר מתקיימת "מקבילית כוחות": ככל שעוצמת הראיות תגבר, תקטן הנכונות לבחון חלופת מעצר, ולהיפך (ראו: בש"פ 2584/19 עבאסי נ' מדינת ישראל , פסקה 18 וההפניות שם (30.4.2019)).

38.

אין לכחד כי בתיק זה, כמו בתיקים אחרים העוסקים בעבירות של סחיטה באיומים, גלומים קשיים ראייתיים. הסיבה לכך היא שפרשות מן הסוג הנטען כאן כוללות פעמים רבות איומים "מתוחכמים". הכוונה היא לאפשרות שהגורמים המאיימים – כולם או חלקם – יימנעו מהשמעת איומים מפורשים אלא ישתמשו לעתים בלשון "תמימה" לכאורה (ראו: בש"פ 5953/10 אלפרון נ' מדינת ישראל , פסקה ט' (6.9.2010); בבש"פ 5794/16 מדינת ישראל נ' טיירי , פסקה 31 וההפניות שם (18.8.2016) (להלן: עניין טיירי )). יתר על כן, המדינה מתמודדת – והדבר עלה בבירור מעיון בחומר הראיות – עם חוסר שיתוף פעולה מצד העדים, על-פי הנטען מפי המדינה בשל חשש לפגיעה בהם מצד הנאשמים בפרשה. בהקשר זה יוזכר כי מטעמים דומים, בעבירות של סחיטה באיומים הוכר קיומו של חשש אינהרנטי לשיבוש הליכי משפט בדרך של הטלת מורא ופחד על המתלוננים (ראו: בש"פ 478/12 אל אעסם נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (23.1.2012)).

39.

על רקע זה התייחס בית משפט זה בעבר לכך שבחינתן של ראיות לכאורה בתיקים שבהם מיוחסות לנאשם עבירות של סחיטה באיומים תיעשה תוך בחינה של מכלול הראיות וצירופן לכדי תמונה כוללת אחת – להבדיל מבחינתן באופן מופרד ומנותק זו מזו (ראו: בש"פ 4211/09 עליה נ' מדינת ישראל , פסקה 17 (24.5.2009); עניין טיירי , בפסקה 31). כמפורט להלן, אני סבורה כי המדינה צודקת בטענתה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לעזיז לא ייחסה את המשקל הראוי לתמונה הכוללת העולה מן הראיות. אכן, אין לומר שהתשתית הראייתית שהוצגה כנגד עזיז חפה מקשיים. יחד עם זאת, איני שותפה למסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה קיימת חולשה של ממש בראיות במידה המצדיקה את שחרורו של עזיז לחלופת מעצר אף מבלי לקבל תסקיר בעניינו.

40.

למעשה, אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה המלמדות על תשלומים שהעבירו קבלנים וגורמים שונים שעבדו בשטח לידיו של עזיז. דא עקא, שלשיטת המדינה מדובר היה בדמי חסות, ואילו באי-כוחו של עזיז טוענים כי מדובר בתשלום לגיטימי בגין שמירה שמתבצעת במקום – הא ותו לא (אף-על-פי שכפי שציינה המדינה בטיעוניה, בחקירתו מיום 26.11.2020 הכחיש עזיז כי הוא או ילדיו מתפרנסים ממתן שירותי שמירה, עניין שכשלעצמו מעלה תמיהה ממשית לנוכח חומר הראיות הברור בעניין זה).

41.

מהעיון הכולל בחומר הראייתי נראה כי ניתן להצביע על דפוס שאינו חד פעמי. לפי דפוס זה, כאשר מגיע קבלן או גורם אחר לעבוד בשטח, פונה אליו עזיז בהצעה לספק לו שירותי שמירה (והדברים נאמרים מבלי להתעלם מכך שמחלק מההודעות בתיק עולה לכאורה שגורמי הרשות להתיישבות הפנו במקרים מסוימים את הקבלנים אל עזיז – עניין שוודאי עוד יש לבררו במסגרת ההליך העיקרי). בהמשך, אדם אחר, שאינו עזיז, היה פונה אל העובדים בשטח בדרישה להפסיק לעבוד בצורה מאיימת, למשל כאשר הוא רעול פנים ורכוב על אופנוע. הקבלן בשטח היה יוצר קשר עם עזיז, וזה היה "מסדר את העניינים" בדרך זו או אחרת. בפרט יש לציין את הראיות הנוגעות לאישום השני, שעניינו יחסיו של עזיז עם ס"א ו-ס"ל.

42.

כך, מתמלול של מה שהוגדר על-ידי המדינה כ"תשאול" של ס"א עולה כי הוא מציין שעזיז התקשר אליו והציע לו "שירותי שמירה", ובהמשך לכך שולם לעזיז סכום של כ-6,000-7,000 בחודש, במזומן (עמ' 8-7 לתמלול). בהמשך השיחה מתייחס ס"א ל"פיצוץ" שהיה עקב כך ש"הוא רצה לעלות את זה ל-10,000". לשאלה מי הגורם שרצה להעלות את דמי השמירה, השיב ס"א "עזיז והבן שלו דווקא לא עזיז באישית הבן שלו" (כך במקור, עמ' 14 לתמלול). בהמשך, התייחס ס"א לכך שבעקבות הדרישה להעלאת התשלום הוא פינה את השטח, ולאחר התערבות של אחיו ס"א הגיעו הצדדים להסכמה וחזרו לעבוד (עמ' 16-15 לתמלול וכן בעמ' 18). בהמשך, כאשר נשאל ס"א מדוע לא פיטר את השומרים ששכר כאשר דרשו ממנו להעלות את התשלום, הוא השיב "זה שונה, זה לא עובד" (עמ' 20 לתמלול), ולאחר מכן הוסיף כי המשטרה "לא נותנת יד קשה על הדברים האלו" (עמ' 21), אך לא פירט את כוונתו. לשאלה – "אז מה אתה אומר, אני מעדיף לשלם ולא לבוא למשטרה כי המשטרה לא נותנת לי הגנה?" – ס"א ענה בין היתר כי הוא מסתכן בכך שהוא "יבוא ישרוף לי את הכלים" (עמ' 21).

43.

בתמלול של תשאול נוסף שנערך עם ס"א, הוא מתאר שוב את האירוע שבו עזיז דרש תוספת תשלום עבור השמירה ו-ס"א סירב, ובעקבות זאת פינה את הציוד והפסיק את העבודה, לדבריו, "בגלל המחלוקת על השמירה" (שורה 106). אחרי חודש, כך מתאר ס"א, התערב ס"ל, "דיבר עם עזיז וסגר איתו" (שורה 117). ס"א נשאל מדוע שילם לעזיז במזומן, ועל כך הוא עונה "תשמע אני הסברתי לה שמה את כל הסיפור... הסברתי.. מה לעשות... לפעמים צריך לבלוע את הצפרדע לא? על מה שיקדם את העבודה ולעשות" (שורות 149-148); ובהמשך: "אני עובד עם חברות השמירה... ובמקרה הזה ספציפית אני לא יכולתי... ביקש ולא רציתי להתעקש על מנת ל[ש]מור על קשר טוב שלא יהיה לי נזקים" (שורות 156-155). ככלל, מעיון בתמלולים של התשאולים שנערכו עם ס"א, ניכר כי הוא מקפיד לצמצם את המידע הנמסר על-ידו למינימום הנדרש. הוא אינו מתייחס לאיומים מפורשים, ככל שהושמעו כלפיו כאלה, ולעיתים מתחמק משאלות שנשאל בנושא זה או עונה להן בשלילה נחרצת (בשורה 418: "אני אישית איומים אף פעם לא קיבלתי, ואני עומד אחרי זה לא יעזור כלום", ובאופן דומה גם החל משורה 499).

44.

בהמשך לכך, בתשאול שנערך עם ס"ל אף הוא סיפר על כך שהפועלים בשטח נדרשו להפסיק את העבודה, ולאחר מכן תיאר כי נפגש עם עזיז ועם המגשר. לשאלה

כמה כסף נדרש לשלם על מנת לחזור לעבודה – בתחילה ס"ל התחמק ואף ציין "אני בן אדם כולם מכירים אותי לא רוצה סיפורים". בהמשך, הוא מציין כי שילם 100 אלף שקלים לעזיז (שורה 193 לתמלול ושוב בשורה 386). יחד עם זאת הוא מוסר שנאמר לו לשלם מהמנהלת [הכוונה ככל הנראה לרשות להתיישבות – ד' ב' א'] (שורה 203). ס"ל מוסיף אחר כך "אני עלול להסתבך בחיאת" (שורה 248) ולשאלה למה הוא שילם את הסכום הוא השיב "לא יודע העיקר אני רוצה לסיים את העבודה" (שורה 250). בהמשך התשאול נאמר כך:

"ש: אבל, ג' [המגשר – ד' ב' א'] או עזיז שאמרו לך לשלם לא אמרו לך למה?

ת: בגלל שזאת האדמה שלו... את לא יודעת?

ש: לא נשבעת שאני לא יודעת, למה שתשלם?

ת: כל יום בא אלייך מישהו... את יודעת טוב מאד

ש: אבל למה... אני רוצה לדעת למה.. ה-7,000 שמירה, ה-100 אלף למה?

ת: זה לנזקים של האדמה...

ש: איזה נזקים?!

[שניהם צוחקים]

ת: מה אני יכול לעשות?"

לשאלה האם לא הפריע לו להוציא סכום כזה, השיב ס"ל "אני גמרתי את הפרויקט, אני לא רוצה להתלונן... ה-100 אלף שקל לא שווה את הציפורן של הבן שלי... לא רוצה, לא רוצה להתלונן... אני לא רוצה שום דבר, אני גמרתי את העבודה יצאתי בשלום" (שורות 662-657 לתמלול).

45.

מעבר לכך, מעיון בהודעות ובתמלולים העומדים בבסיס האישום השני, עולה לכאורה כי מי ש"ניהל" את העניינים בשטח ויכול היה לומר לפועלים אם לעבוד או לא לעבוד הוא עזיז. כלומר, ניתן לומר כי מהדברים עולה שעזיז אינו רק עובד שכיר המספק שירותי שמירה ושתפקידו לכאורה משתרע אף מעבר לכך, אף שהדברים אכן אינם נאמרים במפורש (בתמלול תשאול שנערך עם חא"ק הוא מציין, למשל, כי עזיז "שולט על האדמה שם"). הדברים מקבלים חיזוק גם בהודעתו של מ"ג, עובד ברשות להתיישבות בהודעתו מיום 1.12.2020. בהודעה זו הוא מציין כי בפגישתו הראשונה עם עזיז, "הוא הציג את זה שהאדמה של שכונה אחת היא האדמה שלו". כמו כן הוא מתאר, מנקודת המבט של גורמי הרשות להתיישבות, את ההתנהלות בין עזיז ובניו לבין הקבלנים ס"א ו-ס"ל בשטח, ומציין כי מנהל העבודה בשטח מסר שלא נותנים להם לעבוד ושאף הגיעו לשטח אנשים הנושאים נשק. בעקבות זאת הציע מ"ג למנהל העבודה ללכת למשטרה להגיש על כך תלונה, אך בסופו של דבר מנהל העבודה לא הגיע. יצוין גם כי מ"ג מסר למשטרה הקלטה של שיחה עם ס"ל (שהוקלטה ללא ידיעתו). לפי הודעתו של מ"ג מיום 27.8.2019, בהקלטה נאמר שעזיז דרש מס"ל 300 אלף שקלים נוספים ועוד 10,000 שקלים בחודש לשמירה וכל זה בתמורה לשקט ולזה שהם יחזרו לעבודה. באותה שיחה אומר ס"ל שהבן שלו (שהיה מנהל העבודה בשטח) לא מתכוון להגיש תלונה במשטרה ולא ימסור עדות. בנוסף, ס"ל טען בשיחה שעזיז הוא הראש שעומד מאחורי הסחיטה.

46.

רוח דומה עולה גם מהודעתו של י"א, שהוא כאמור מהנדס החברה העומדת במוקד האישום השלישי, שבו מתואר אירוע שבו בחור רעול פנים על אופנוע פנה לעובדים בשטח ודרש מהם להפסיק לעבוד. בהמשך ההודעה ציין י"א כי בתחילת העבודות הגיע אליהם עזיז ואמר "שזו השכונה שלו... על הכל רשום עזיז". עם זאת יצוין כי י"א הבהיר כי הוא אינו מגיש תלונה על עזיז, אלא "על הבחור שבא היום לפועלים שלי" (הודעה מיום 29.10.2020). גם מתמלול השיחה עם ש"ח מיום 1.11.2020 עולה חששו הרב וניכר בו חוסר העניין שלו למסור מידע מפליל. עם זאת, הדפוס הדומה של שכירת שירותיו של עזיז, קבלת דרישה להפסקת העבודה על ידי גורם אלמוני (אופנוען רעול פנים) ולאחר מכן חידוש העבודות – עולה גם כאן.

47.

כמו כן, הדברים נתמכים בהודעתו של ב"ר, שהוא כאמור עובד רשות מקרקעי ישראל המוגדר כמתלונן באישום השישי. בהודעה מיום 30.11.2020 הוא תיאר את הגרפיטי עם הכיתוב "אבו עסא" שרוסס בשטח. בהתייחס לשאלה מה לדעתו משמעות הגרפיטי הוא השיב: "הוא מראה מי שולט בשטח" (שורה 53 להודעה). בהמשך ההודעה מתוארים דברים אלה:

"ת: בתאריך 8.11.2020 לאחר מבצע הריסות ולאחר שלקחו לעזיז את העדר, איתרתי כתובות חדשות על הפילרים החדשים, שוב עם הכיתוב אבו עסא בעברית ובערבית בצבע שחור. לפני המבצע כלומר בתאריך 28.10.2020 פגשתי את עזיז ביציאה מאום בטין, הוא אמר במהלך השיחה ששאלתי אותו לגבי הכתובות על הפילרים והבית ספר, הוא איים עליי שאני ייזהר ולא ייכנס לזה כי הוא השומר שם ולכן הוא עשה את זה כדי לשמור על השטח...

ש: מה זאת אומרת שתיזהר?

ת: שאני לא אתעסק בדברים לא שלי ושלא כדאי לי. כאילו שאני אסתום את הפה בנושא הזה".

(שורות 65-58 להודעה).

48.

הפחד ניכר היטב גם מתמלול שיחת החוקרים עם פ"ח, בעליה של החברה הרלוונטית לאישום הרביעי. פ"ח ציין בפני החוקרים מספר פעמים כי הוא "מפחד פחד מוות... כשאני נכנסתי לאום בטין ועשיתי את העבודה הזאת, לא ידעתי עם מי אני מתעסק". בהמשך, הוא מציין במפורש כי משפחת אבו עסא "לקחו ממני פרוטקשן, לקחו ממני הכל" (שורה 156 לתמלול). בהמשך השיחה, הוא תיאר כיצד בתחילת העבודות "סגר" עם אקרם על תשלום דמי שמירה בסך של 4,000 שקלים, ששולמו במזומן. לשאלה מדוע התשלום הועבר במזומן, עונה פ"ח "מי משלם פרוטקשן בצ'קים?" (שורה 312 לתמלול). גם מתמלול זה עולה אותו דפוס פעולה: הקבלן מסכם על סכום מסוים עם עזיז או אחד מבניו, ולאחר תקופה קצרה מגיעים לעובדים בשטח איומים ודרישות להפסיק את העבודה, ולצד זאת דרישה להעלאת דמי השמירה. בהקשר זה מציין פ"ח "איתי אישית עזיז לא הסכים לדבר איתי באופן אישי, תמיד היה מעביר לי מסרים דרך המנהל עבודה ודרך אחרים למה אני כאילו איתי הוא מדבר בכבוד, הוא מכבד, ואם תשמעי אותו מדבר איתי כאילו הוא החברה הכי טוב שלי בעולם... הוא יודע איך מתנהלים... אז איתי הוא מדבר יפה ואז הוא מעביר לי מסרים דרך אחרים" (שורות 339-336 לתמלול). כמו כן פ"ח התייחס למסר ספציפי שנשלח אליו לאחר שהופסקה העבודה בשטח: "מתחיל להעביר לי מסרים, שאם אני לא משלם לו 100 או 150 אלף שקל אין עבודה" (שורה 408 לתמלול), וכן למשא ומתן ישיר שניהל עם עזיז על גובה דמי השמירה (בשורות 528-525 לתמלול).

49.

האופן שבו תיאר פ"ח את הדברים מעלה יותר מחשד כבד כי אין מדובר כלל ועיקר ביחסים סטנדרטיים בין מנהל חברה קבלנית לאדם שמבצע עבורו שירותי שמירה. מבלי לפרט, יצוין כי הרושם הברור הוא ש-פ.ח משותק מפחד. הוא מציין בשיחה כי שקל לסגור את העסק בשל כל ההתנהלות שהביאה אותו, כלשונו, למצב של פגיעה נפשית. אכן, חלק מהדברים שמוסר פ"ח לחוקרים בשיחה זו בנוגע לאירועים שאירעו בשטח הם לכאורה עדות שמועה שכן מדובר על דברים שמסרו לו מנהלי העבודה או הפועלים בשטח בטלפון. יחד עם זאת, יש חלקים רבים של הדברים

המתייחסים ליחסים ישירים שהיו ל-פ"ח עם עזיז ועם אקרם, כמו גם למידע כללי על אופן ההתנהלות מולם ועל דפוס העבודה העולה כאמור גם מהאישומים האחרים. יתר על כן, כאמור, המדינה טוענת כי חל החריג של "רס גסטה" על הדברים שנמסרו ל-פ"ח בטלפון על-ידי עובדיו בזמן אמת, כאשר התרחש בשטח אירוע חריג של איום על העובדים תוך שימוש בכלי נשק. מקומה של טענה זו להתברר בהליך העיקרי, אולם בשלב זה ומאחר שהעדות אינה בלתי קבילה על פניה, ניתן לראותה כראיה לכאורית לצורך הליך המעצר (ראו: בש"פ 1021/17 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 57 (15.2.2017); בש"פ 7234/18 שושן נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (25.10.2018)).

50.

ראוי להתייחס בקצרה גם לעדותו של המהנדס מהחברה של פ"ח – שמחזקת אף היא את ההבנה בדבר דפוס ההתנהגות הנטען של המשיבים והנאשמים האחרים. יצוין כי המהנדס נמנע מלהזכיר את שמו של עזיז באופן ישיר, והתייחס רק ל"אבו עאסם... לא זוכר... אני לא זוכר שמות". בדבריו הוא ציין כך:

"ת: הוא אומר לי, מה כאילו הם באים? אני מעיף אותם מפה, הם נכנסים לשטח שלי, ככה הוא מדבר, זה הדיבור שלו, שטח שלי – כאילו הוא בעל הבית.

ש: אוקי ואז מה?

ת: אמרתי לו בסדר, אני שלחתי אותם, 'אתה לא שולח אף אחד, הכל צריך לעשות דרכי'. כאילו עכשיו הוא בעל הבית. אני בעל הבית של השטח אתה עושה הכל דרכי.

ש: אבל הוא שומר לא?

ת: הוא לא שומר.

ש: אז איך הוא מגיע למצב כזה שהוא אומר לך מי נכנס לשטח ומי לא, לא הבנתי.

ת: בדיוק, את מבינה עם מי אנחנו מתעסקים? אחד כזה, שכולה שומר.

ש: אני באמת שואלת, הוא באמת רק שומר?

ת: בהגדרה שלו, אנחנו משלמים לו בשביל שישמור. במציאות – כל ההתנהגות הזאת יש לה מטרה מסוימת.

ש: מה המטרה?

ת: למשוך עוד כסף אחר כך" (שורות 452-439 לתמלול החקירה).

המהנדס הוסיף וציין כך: "תראי, זה לא שעומד שם שומר יום ולילה ושומר... הוא שומר מפני עצמו... זה חתול ששומר על השמנת כאילו, בעצם הוא, אם אתה לא תתן לו שמירה הוא יהרוס את הפרויקט בתוך 2 דקות" (שורות 368-363 לתמלול). המהנדס אף משווה את הדברים לפרויקט בניה אחר שביצעה החברה ושגם בו שולמו דמי שמירה, אלא ששם הדבר הוגבל לשמירה "אמיתית" – וזאת לעומת מה שקרה באום בטין, שם "זה לא רק השמירה, זה מה שמעבר לשמירה, זה הטון והדיבור המאיים. שהוא רוצה להיכנס לך לעבודה, רוצה להיכנס לך לכיס, פה הבעיה, אם זה היה מסתכם רק בשמירה אין בעיה" (שורות 656-654 לתמלול). יצוין, כי אף במקרה זה איני מתעלמת מטענות המשיבים על כך שלפחות חלק מהעדות היא עדות שמועה – שכן המהנדס מבהיר שהוא מספר דברים שנודעו לו דרך פ.ח. אולם, גם כאן איני סבורה כי אלה הם פני הדברים ביחס לעדות כולה, בשים לב לכך שמדובר בבעל תפקיד בכיר בחברה הרלוונטית, שוודאי הכיר גם בגוף ראשון את ההתנהלות בשטח. אין צריך לומר שטענות הצדדים בעניין זה יישמעו בהליך העיקרי.

51.

אף הטענות הנוגעות לכך שאקרם פעל לכאורה במנותק מעזיז וללא אישורו – עוד יתבררו בהליך העיקרי. אציין בקצרה, בהתחשב בכך שעניינו של אקרם אינו בפני – כי אכן ניכר שמעורבותו בשטח הייתה ממשית וכי רבים מהמסרים המאיימים הועברו לכאורה באמצעותו. יחד עם זאת, איני סבורה שהדיווחים שעולים מהראיות בדבר נתק או ריב בין עזיז לאקרם מבססים את הטענה לפיה אין כל קשר בין פעולותיהם של אקרם ועזיז. בשלב זה אני סבורה כי לא ניתן לשלול את התזה לפיה הדיווחים על "קרע" בין עזיז לאקרם, שלכאורה מסיר מעזיז את האחריות למעשיו, היו חלק מדפוס הפעולה הכללי של הקשר.

52.

בסיכומו של דבר, ועל רקע כל האמור, אני סבורה כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעותיו בכל הנוגע לקיומה של תשתית ראייתית חלשה כנגד עזיז. אכן, כפי שהבהרתי לעיל, קיימת חולשה מסוימת בראיות, הנובעת מהקושי להתבונן בכל אחד מהאישומים בנפרד ולזהות "אצבע מאשימה" ישירה המופנית כלפי עזיז ומייחסת לו אחריות לפעולות מאיימות שבוצעו בשטח. כאמור, הקושי מתעצם בשים לב לחששם הגדול של העדים שמסרו הודעות במשטרה, ולחוסר הנכונות להפליל את הנאשמים. יחד עם זאת, התמונה הכוללת העולה מן הראיות מאפשרת לקבוע את קיומה של תשתית ראייתית כנגד עזיז, לכל הפחות ברמה המצדיקה קבלת תסקיר בטרם שחרורו לחלופת מעצר. זאת ועוד, אני סבורה כי לנוכח העובדה שמדובר בנאשם המיוחסות לו עבירות של סחיטה באיומים, יש להעדיף מעצר בפיקוח אלקטרוני על פני שחרור לחלופת מעצר, וזאת לנוכח החשש משיבוש הליכי חקירה אשר יתבטא בהפחדה של עדים. הדברים אמורים כמובן בכפוף לכך שהתסקיר אכן יספק המלצה למעצר בפיקוח אלקטרוני.

53.

באשר לעבדאללה, פני הדברים הם שונים. מעורבותו של עזיז במעשים המתוארים בכתב האישום עולה מכל פאותיו של החומר הראייתי. לעומת זאת, הראיות המבססות את מעורבותו של עבדאללה מתמצות בעיקרו של דבר במזכר של השוטר הסמוי מיום 22.11.2020 המתאר שיחה עם אדם שסיפר לו על "בלגן" בנוגע לאדמות ומקרה של ירי על המתחם, וכן הוסיף: "חבל העבודה הזאת לא בשבילך, אנחנו שומרים בו [כך במקור] וזה הפרנסה שלנו". בהמשכו של המזכר צוין כי השוטר זיהה את הדובר כעבדאללה לפי תמונה שהוצגה לו. איני סבורה כי באמירה זו בלבד – ללא ראיות נוספות שהוצגו באופן ישיר בנוגע לעבדאללה – יש כדי לתמוך במעצרו עד תום ההליכים, ועל כן לא ראיתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה.

54.

סוף דבר: הערר מתקבל חלקית בנוגע למשיב 1, עזיז, בלבד. בשלב זה, יוותר עזיז במעצר מאחורי סורג ובריח. תסקיר של שירות המבחן בעניינו, בו תיבחן האפשרות להעבירו למעצר בפיקוח אלקטרוני, יוגש עד ליום 21.2.2021. לאחר מכן ידון בית המשפט המחוזי בעניינו ויקבל החלטה לפי שיקול דעתו.