בש"פ 4906/21 מדינת ישראל נ. פארס עוידה

לפנַי בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996 (להלן: חוק המעצרים ) בתשעים ימים החל מיום 25.7.2021, או עד למתן פסק דין בת"פ 49151-10-20 בבית משפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: החוק ) ; ירי באזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק; פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 בצירוף 335(1) לחוק.

2.

בבקשה מניחה המבקשת בתמצית את המסכת העובדתית המיוחסת למשיב ולפיה כתב האישום מייחס לו ירי במקום מגורים ופציעה בנסיבות מחמירות, על רקע סכסוך שכנים על מקום חניה. המשיב הצטייד באקדח, ירה 3 יריות לעבר בית המגורים של המתלוננת (2 חדרו לבית), וכשזו יצאה מביתה, זרק עליה חתיכת זכוכית ודחף אותה לרצפה. היא נפצעה מהזכוכית, נחבלה בגבה ופונתה לטיפול רפואי.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המתנהלים נגדו. בדיון שהתקיים ביום 28.10.2020 הסכים בא-כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה וביקש כי בית המשפט יורה על הכנת תסקיר מעצר בעניינו.

4.

כעולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה למעצר עד תום ההליכים, תסקיר המעצר שהוגש בעניינו של המשיב לא תמך בשחרורו לחלופה, ושירות המבחן לא מצא לאמץ את החלופה שהוצעה מטעם המשיב מנימוקים שפורטו בהחלטה.

בסיכומו של דבר קבע בית המשפט המחוזי כי בשים לב לכך שהמשיב נשא נשק שלא כדין וירה ממנו, כמו גם התנהלותו האלימה כלפי המתלוננת הרי שקיימת מסוכנות אשר אינה מאפשרת לשחררו לחלופה. עוד נקבע כי המקרה דנן אינו נמנה על המקרים החריגים בהם משוחרר נאשם בעבירות נשק לחלופת מעצר, ומשכך הורה על מעצרו עד תום ההליכים.

5.

ערר שהוגש על ההחלטה לבית משפט זה נדחה ביום 10.12.2020 לאחר שבא-כוח המשיב הצהיר כי הוא איננו עומד עוד על הערר (בש"פ 8384/20).

6.

בפני כאמור בקשה ראשונה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים במהלכם לא הסתיים ההליך הפלילי בעניינו של המשיב. בנימוקי הבקשה מפרטת המבקשת כי הדיון נדחה פעמיים לבקשת ההגנה ופעם נוספת בהתאם לאילוציו של בית המשפט המחוזי. לאחר מכן נדחה הדיון שוב על מנת לאפשר לצדדים למצות את ההידברות ביניהם, ובכלל זה פנו להליך גישור אשר לא צלח.

רק ביום 23.6.2021 הוגשה מטעם בא-כוח המשיב תשובה מפורטת לכתב האישום ונקבע דיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 ליום 4.7.2021. במהלכו, נשמעו טענות הצדדים ובית המשפט קבע מועד לישיבת ההוכחות ליום 15.7.2021, ומועד נוסף ליום 28.12.2021.

המבקשת בבקשה שבפני שבה וטוענת כי מעשי המשיב מלמדים על המסוכנות הנשקפת ממנו. העובדה שנשא נשק חם שהיה זמין עבורו באופן מיידי בביתו, וכי הוא נטל אותו ועשה בו שימוש בירי לעבר בית מגורים, "מבלי לתת את הדעת להשלכות האפשריות" מדברת בעד עצמה. על כך יש להוסיף את זריקת הזכוכית לעבר המתלוננת, פציעתה והפלתה "אפיים ארצה". המבקשת הוסיפה וטענה כי אף תסקיר שירות המבחן הצביע על המסוכנות הנשקפת מהמשיב ועל היותו "פועל" מתוך מחויבות לבני משפחתו וכי הוא נעדר יכולת לבחון את מעשיו והסיכון הטמון בהתנהגותו. מכל מקום, כך נטען, חלופת המעצר שהוצעה אין בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

7.

באשר לקצב התקדמות שמיעת הראיות בהליך העיקרי, צוין כי נתקיימה ישיבת הוכחות ביום 15.7.2021, במהלכה נשמעו 3 עדי תביעה ונקבע כאמור דיון נוסף ליום 28.12.2021.

עוד ציינה המבקשת, כי ביקשה לקבוע מספר מועדים לדיון בפרשת ההגנה, אך עד כה נקבע רק מועד אחד, וכי היא "תשתדל" להגיש בקשה להקדמת מועד הדיון.

8.

מנגד, בא-כוח המשיב התנגד לבקשה. לדבריו התמשכות משפטו של המשיב איננה בשל בקשות ההגנה לדחיית הדיונים, ושלא מענייננו בהליך זה הוסיף וטען טענות בדבר "כרסום ראייתי".

לבסוף נטען כי לנוכח קצב הימשכות ההליכים, והעדויות הרבות שעוד צפויות להישמע, ניהול ההליך יארך עוד זמן רב מעבר ל-3 החודשים הקרובים, ומשכך על בית המשפט לשוב ולבחון חלופות אפשריות תחת המשך שהייתו של המשיב במעצר עד תום ההליכים.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, ושמעתי את הצדדים בדיון לפניי, אני סבור כי דין הבקשה להתקבל.

10.

סעיף 61(א) לחוק המעצרים קובע כי נאשם אשר נתון במעצר לאחר הגשת כתב האישום נגדו, למשך תקופה של תשעה חודשים, ומשפטו טרם הסתיים, ישוחרר ממעצר. סעיף 62 לחוק המעצרים קובע חריג לכלל זה, ולפיו "רשאי שופט של בית המשפט העליון לצוות על הארכת המעצר או על מעצר מחדש ובכלל זה על מעצר בפיקוח אלקטרוני, לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת".

11.

במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לאזן בין הפגיעה המתמשכת בחירותו של הנאשם, לבין הצורך בהגנה על שלום הציבור ובטחונו, והצורך להגן על תקינות ההליך הפלילי, וזאת בדרך של התחשבות בחלוף הזמן מאז הושם הנאשם במעצר; חומרת העבירות המיוחסת לנאשם ונסיבותיהן; מידת המסוכנות הנשקפת ממנו; וכן את החשש מפני שיבוש הליכי משפט (בש"פ 3877/18 מדינת ישראל נ' אבו כאטר , פסקה 18 (28.5.2018); בש"פ 85/21 מדינת ישראל נ' מחאג'נה , פסקה 10 (19.1.2020)).

כמו כן, באיזון בין שני השיקולים הללו יתחשב בית המשפט בקצב התקדמות ההליך ובצפי להתמשכותו. ככל שמתארך ההליך העיקרי, ובמיוחד אם הדבר נובע מהתנהלות רשויות התביעה, נעה נקודת האיזון לטובת הגנה על זכותו של הנאשם לחירות (בש"פ 6176/19 מדינת ישראל נ' מרמש , פסקה 8 (26.9.2019); בש"פ 1091/20 מדינת ישראל נ' שיכה , פסקה 12 (8.4.2020) (להלן: עניין שיכה )).

12.

בענייננו, קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית למשיב מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, שכן המדובר בעבירות אלימות חמורות תוך שימוש בנשק חם ובירי לעבר בית מגורים. הלכה היא כי עבירות בנשק מקימות חזקה מובנית של מסוכנות לשלום הציבור, אשר לא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר אלא במקרים חריגים ( עניין שיכה , פסקה 15). מה גם שכפי שצוין בתסקיר המעצר, קיים חשש להישנות העבירה על ידי המשיב מאחר שהוא פועל מתוך מחויבות לבני משפחתו וכאמור ללא יכולת לבחון את מעשיו והסיכון הטמון בהתנהגותו.

13.

בהתייחס לטענות ל"כרסום בראיות", כאמור המקום להעלותן אינו באכסניה זו. באשר לקצב שמיעת הראיות, מדובר בבקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב מעבר ל-9 חודשים, אולם נראה כי ההליך בתיק העיקרי אינו מתקדם בקצב משביע רצון. יחד עם זאת, אני סבור כי "נקודת האיזון" בשלב זה של ההליך טרם השתנתה, ואני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 25.7.2021, או עד למתן פסק דין בת"פ 49151-10-20 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

לצד זאת, על בית המשפט שבו מתנהל משפטו של המשיב לעשות ככל הניתן להקדמת שמיעת הראיות ולקבוע מועדי שמיעה נוספים להמשך שמיעת הראיות בתיק זה בהקדם.