בש"פ 6176/19 מדינת ישראל נ. אמיר מרמש

1.

לפניי בקשה שלישית להארכת מעצרה של המשיבה 2 (להלן: המשיבה ) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996 (להלן: חוק המעצרים ).

2.

משניתנה הסכמת בא-כוח המשיב 1 לבקשה להארכת מעצרו, החלטה זו מתייחסת למשיבה בלבד.

3.

מכלול העובדות המתוארות בכתב האישום פורטו בהרחבה בהחלטתי בבש"פ 6804/18 קדיס נ' מדינת ישראל (17.10.2018).

בתמצית אציין כי ביום 5.7.2018 הוגש נגד המשיבים כתב אישום בו נטען בין היתר כי המשיב 1 רצח לבקשת המשיבה את אימה בדקירות סכין בעוד המשיבה ממתינה בחדר סמוך בביתה.

על פי הנטען בכתב האישום, לרצח קדם תכנון יסודי ומדוקדק אשר כלל בין היתר מעקב אחר תנועות האם המנוחה בזמן שקדם לרצח, ותכנון פעולות שונות להסוואת זיקת המשיבים לרצח.

עוד נטען כי המשיבים פעלו לטשטוש עקבות מעשיהם לאחר ביצוע הרצח.

בין היתר, החביאו המשיבים את גופת האם, את מכשירה הסלולרי, ואת הסכין אשר שימשה לביצוע הרצח; ניסו ליצור מצג שלפיו האם המנוחה עודנה בחיים ועוסקת בענייניה תוך שהתחזו לה במסרונים ששלחו לבני המשפחה; והתכוננו להימלט לאחר המעשה.

כמו כן, נטען כי המשיבים קשרו קשר לחבול חבלה חמורה אף בגיסה של המשיבה באמצעות ירי מכלי נשק, אולם הדבר לא יצא אל הפועל.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים נגדה. בהחלטתו מיום 3.9.2018 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה משמצא כי קיימת עילת מעצר וכי יש תשתית ראייתית לכאורית לביצוע העבירות.

ערר על החלטה זו נדחה בהחלטתי בבש"פ 6804/18 מיום 17.10.2018.

5.

ביום 12.7.2018 התקיימה הקראת כתב האישום, אולם מענה לכתב האישום ניתן רק ביום 11.12.2018. זאת כתוצאה ממספר דחיות במועדי הדיונים, בין היתר לשם הסדרת ייצוגם של המשיבים ועל רקע בקשות באי-כוחם ואילוצי בית המשפט המחוזי.

בהחלטתו מיום 11.12.2018 קבע בית המשפט המחוזי כי ידון בעניינה של המשיבה כבית משפט לנוער מאחר שטרם מלאו לה 18 שנים במהלך חלק ניכר מתקופת תכנון המעשים, וכי יאפשר למבקשת לטעון בעניין זה לקראת סיום ההליכים.

בהמשך טענה המשיבה "טענת זוטא" לפיה הודאתה בביצוע המעשים במהלך חקירתה במשטרה נגבתה שלא כדין, כמתואר בהחלטתי בבש"פ 6804/18.

במסגרת משפט הזוטא התקיימו עד כה שבעה דיוני הוכחות בהם נשמעה עדות ששת עדי התביעה הנוגעים לעניין, ונקבעו שלושה מועדי הוכחות נוספים עד לסוף שנת 2019.

6.

במסגרת הבקשה שלפניי טוענת המבקשת כי יש להורות על הארכת מעצר המשיבה בשל המסוכנות הרבה הנשקפת ממנה, הנלמדת ממעשיה החמורים ומאופי העבירות המיוחסות לה.

עוד נטען כי קיים יסוד סביר לחשש כי אם תשוחרר המשיבה תנסה לשבש הליכי משפט ולהתחמק מהדין, וזאת לנוכח העובדה כי לאחר הרצח נקטו המשיבים בפעולות הסוואה והעלמת ראיות – ואף תכננו להימלט.

7.

בדיון שהתקיים לפניי התנגדו באי-כוח המשיבה לבקשה.

לטענתם, המשפט צפוי להימשך זמן רב. משכך ובשים לב לגילה הצעיר של המשיבה, ראוי לכל הפחות להורות על עריכת תסקיר לבחינת האפשרות לשחרורה לחלופת מעצר או למעצר בפיקוח אלקטרוני.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כידוע, במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות בטרם הוכרע דינו לבין אינטרס השמירה על שלום הציבור וביטחונו והצורך להגן על תקינות ההליך הפלילי.

באיזון בין שני השיקולים הללו, יתחשב בית המשפט במשך התקופה בה היה נתון הנאשם במעצר עד אותה עת, כמו גם בקצב התקדמות ההליך והצפי להתמשכותו. ככל שמתארך ההליך העיקרי, ובמיוחד כאשר הדבר נובע מהתנהלות רשויות התביעה, נעה נקודת האיזון לטובת הגנה על אינטרס החירות של הנאשם (ראו למשל: בש"פ 4120/19 מדינת ישראל נ' עודה , בפסקה 17 (4.7.2019)).

9.

במקרה דנן, לא זו בלבד שלמשיבה על פי הנטען חלק מרכזי בביצוע הרצח ובתכנונו, אלא שלאחריו הגיבה בקור רוח וניסתה לטשטש את עקבות המעשים, תוך שהערימה על בני משפחתה והחביאה מפניהם את גופת אימהּ בבית האם ותכננה להימלט.

מעשים חמורים אלו מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיבה ואף מקימים יסוד סביר לחשש שמא אם תשוחרר לחלופת מעצר תפעל המשיבה לשיבוש הליכי משפט או להימלטות מהדין. אלו, כשלעצמם, מטים את הכף לטובת הותרתה במעצר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המשפטיים נגדה, וזאת חרף גילה הצעיר.

בנסיבות אלה אני סבור כי אין בהימשכות ההליכים, הנובעת בחלקה מבקשות הדחיה השונות אשר נתבקשו על-ידי באי-כוח המשיבה, כדי להוות שיקול משמעותי לשחרורה לחלופת מעצר או למעצר בפיקוח אלקטרוני.

10.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרה של המשיבה ב-90 ימים החל מיום 2.10.2019 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 13903-07-18 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.