בש"פ 1091/20 מדינת ישראל נ. עסאם שיכה

1.

לפניי בקשה וערר הנוגעים למעצרו של עסאם שיכה (להלן: המשיב ) עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. הדיון בהליכים אוחד בהתאם לבקשת המשיב.

בבקשה עותרת המדינה (להלן: המבקשת ) להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996, ב-90 ימים החל מיום 15.2.2020 או עד למתן פסק דין בת"פ 33845-05-19 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם .

בערר משיג המשיב על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט נ' סילמן )

במ"ת 33878-05-19 מיום 17.3.2020,

שבה נדחתה בקשתו לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו.

2.

כתב האישום, מיום 15.5.2019, מייחס למשיב עבירות חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין ) ; החזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישה וסיפה לחוק העונשין; ונשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישה וסיפה לחוק העונשין.

3.

כעולה מכתב האישום, ביום 27.4.2019 נהג המשיב ברכבו בעודו מחזיק ונושא ללא רשות על פי דין אקדח טעון בכדורים בקוטר 9 מ"מ.

במהלך נסיעתו במרכז כפר קרע הבחין המשיב באדם שעימו היה שרוי בסכסוך (להלן: א' ), והחליט לירות בו במטרה לגרום לו חבלה חמורה, נכות או מום. לשם כך עצר המשיב את רכבו בצד הכביש לאחר כמה מטרים, וכאשר א' היה סמוך לרכב, פתח המשיב את דלת הנהג וירה לעבר פלג גופו התחתון כ-4 יריות. לאחר שא' נפל ארצה, נמלט המשיב מהמקום בנסיעה מהירה .

מהירי נגרמו לא' חבלות רבות וחמורות בירכו הימנית וברגלו השמאלית, ובגינן אושפז בבית חולים מאותו יום ועד ל-1.5.2019.

השתלשלות ההליכים המשפטיים

4.

בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו מיום 1.7.2019 כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית למעצר המשיב עד תום הליכים, הנתמכת בקיומו של סכסוך בין המשיב לא'; דוח איתוראן התואם את סרטון האבטחה מהזירה, ואלו מצביעים על כך שרכבו של המשיב היה בזמן הירי במקום האירוע; סתירתה בחומר הראיות של גרסת המשיב שלפיה אדם אחר נהג ברכבו בזמן ביצוע העבירה; ושתיקתו של המשיב בחלק מחקירותיו.

עם זאת ולמרות התנגדות המבקשת, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר לבחינה אם ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

5.

מהתסקיר שהוגש ביום 21.7.2019 עולה כי קיימת רמת מסוכנות גבוהה להמשך מעורבות אלימה במידת חומרה גבוהה, שכן לא נמצא פתרון לסכסוך שבין המשיב לא'. בשל כך ולנוכח חוסר התאמתם של המפקחים שהוצעו, המליץ שירות המבחן שלא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

ביום 22.7.2019 הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמת בא כוח המשיב, על הארכת מעצרו הממשי של המשיב עד לתום ההליכים.

6.

ביום 28.1.2020 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו, שבה נטען כי עם הזמן חל כרסום בראיות לכאורה, שכן א'

העיד

כי לא המשיב הוא שירה בו וכי אין סכסוך ביניהם. לדברי א', הפוסט שנכתב בחשבון הפייסבוק שלו בגנות המשיב, שהיה הבסיס הראייתי לסכסוך ביניהם, נכתב על ידי אדם שפרץ לחשבונו.

כן נטען כי מחדלי חקירה של המשטרה וחלוף הזמן מאז שנעצר, מצדיקים את העיון החוזר בהחלטת המעצר עד תום ההליכים, ולחלופין את שחרורו לחלופת מעצר.

7.

בתשובתה טענה המבקשת כי לא חל כרסום בראיות לכאורה, שכן הראיות אשר הצדיקו את מעצרו מלכתחילה לא היו מבוססות על עדותו של א', שמלכתחילה נחשב לעד עוין בשל מעורבותו בסכסוך.

כן צוין כי המקום לברר את מחדלי החקירה של המשטרה, אם היו כאלו, הוא ההליך העיקרי ולא בקשה לעיון חוזר.

8.

במקביל, ביום 10.2.2020 הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים (דהיינו מיום 15.2.2020), היא הבקשה הראשונה שלפניי, שלנוכח דחיפותה נקבעה לדיון ביום 13.2.2020.

ביום 11.2.2020 אישרתי את בקשת בא כוח המשיב לדחיית הדיון ליום 7.4.2020 והוריתי על הארכת המעצר עד לדיון זה.

9.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיון חוזר. נקבע כי לא חל כרסום בתשתית הראייתית הלכאורית, שנסמכה בעיקרה על ממצאי מצלמות, איתוראן וכדומה, ולא על עדויות אנושיות.

נוסף על כך, נקבע כי קשה להאמין לעדותו של א', שטען כי היה שיכור בזמן הירי וששינה את גרסתו הן באשר לשאלה אם ראה את מי שירה בו, הן באשר לשאלה אם נורה מרכב או ממקום אחר.

אשר לחלוף הזמן, צוין כי נותרו בתיק שני מועדי הוכחות קרובים, ועל כל פנים נוכח חומרת האירוע ומסוכנותו הקיצונית של המשיב, כעולה מתסקירו, אין מקום לנקוט חלופת מעצר.

טענות הצדדים

10.

לטענת המבקשת, המעשים החמורים שיוחסו למשיב, ובהם ירי אקדח לאור יום במרכזו של ישוב, לצד תסקיר שירות המבחן מצביעים על כך שלא ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר.

כמו כן, לחובת המשיב עבר פלילי עשיר, הכולל 19 הרשעות קודמות, אשר בגינן הושתו עליו עונשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים שבחלקם הופעלו ורישום ללא הרשעה.

המבקשת ציינה כי התיק קבוע לשלושה מועדי הוכחות נוספים שכולם בתוך תקופת הארכת המעצר המבוקשת. בדיון שנערך לפניי הבהירה המבקשת כי בינתיים התקיים רק דיון אחד מהשלושה שתוכננו, ושני מועדי ההוכחות הנותרים נדחו עקב מצב החירום לחודש יוני, אך לשיטתה נקודת האיזון לגבי המשך מעצרו של המשיב נותרה כשהייתה.

11.

מנגד, המשיב שב על טענותיו בבקשה לעיון מחדש באשר לכרסום שחל בראיות התביעה נוכח עדותו של א'. נטען כי רק בבית המשפט נשאל א' לראשונה אם המשיב הוא שירה בו, והשיב בשלילה.

כן נטען כי לא נשללה גרסת המשיב שלפיה אדם אחר – שאת זהותו המשיב אינו יכול למסור מחשש לחייו – נהג ברכבו בזמן האירוע; כי לא נשללה הגרסה שלפיה הירי לא התבצע מרכבו של המשיב אלא ממקור אחר; כי לא ניתן לראות במצלמת האבטחה את אירוע הירי בבירור "ואין סיכוי כי היה ירי מהרכב"; וכי לא הובא דוח בליסטי בהתייחס לתרמילים שנטען כי נמצאו בזירה. בהקשר זה נטען כי המחדל שבאי הבאת הדוח מצדיק גם כן את שחרורו של המשיב ממעצר.

עוד נטען כי יש להעניק משקל מיוחד לחלוף הזמן, שכן שניים מתוך שלושה דיוני הוכחות שהיו אמורים להסתיים ביום 26.3.2020 נדחו בשל מצב החירום ליום 2.6.2020, ולא ניתן לדעת כיום כי לא יידחו שוב.

לבסוף נטען כי למשיב אומנם עבר פלילי עשיר, אך בעבירות רכוש וסמים ולא בעבירות אלימות מסוג זה.

בשל האמור נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו לדחות את בקשת העיון החוזר, כי אין מקום להאריך את מעצר המשיב מעבר לתשעה חודשים, ולכל היותר יש להסתפק בחלופת מעצר בעניינו, ובפרט, נוכח סכנת ההידבקות בנגיף הקורונה בין כותלי הכלא.

להשלמת התמונה יצוין כי נוכח עמדת באי כוח הצדדים כי אין צורך בחסיון ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניינו של המשיב וכי הם מתנהלים בדלתיים פתוחות, החלטתי כי שמו יפורסם בהליך זה.

דיון והכרעה

12.

לאחר עיון בחומר הרלוונטי ושמיעת באי-כוח הצדדים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המבקשת להתקבל ודין ערר המשיב להידחות.

הלכה פסוקה היא כי בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות, לאור חזקת החפות שהוא נהנה ממנה בשלב זה, לבין אינטרס השמירה על שלום הציבור וביטחונו והצורך להגן על תקינות ההליך הפלילי (בש"פ 1957/19 מדינת ישראל נ' עודה , פסקה 13 (17.4.2019)).

באיזון בין שני השיקולים הללו יתחשב בית המשפט במשך התקופה שבה היה נתון הנאשם במעצר עד לאותה עת, בקצב התקדמות ההליך ובצפי להתמשכותו. ככל שמתארך ההליך העיקרי, ובמיוחד אם הדבר נובע מהתנהלות רשויות התביעה, נעה נקודת האיזון לטובת הגנה על זכותו של הנאשם לחירות (בש"פ 6176/19

מדינת ישראל נ' מרמש , פסקה 8 (26.9.2019) ).

נוסף על כך, כדי שתתקיים עילה לעיון חוזר במעצר עד לתום ההליכים, אשר עניינה גילוין של עובדות חדשות שיש בהן כדי להביא לכרסום בתשתית הראייתית, על המבקש להראות כי חל "מהפך ראייתי" של ממש או "שינוי דרמטי" בתשתית הראייתית, אשר יש בו "כדי להפוך את הקערה על פיה" (בש"פ 8093/19 מדינת ישראל נ' רוחן , פסקה 14

(21.1.2020)).

13.

בנסיבות הנדונות, בחינת מכלול השיקולים מובילה למסקנה כי יש להורות על המשך מעצרו של המשיב .

אינני מקבל את הטענה שחל כרסום בראיות לכאורה. "הספק" בדבר מהימנות גרסת א' לא שינה את התשתית הלכאורית, כאמור, חרף גרסתו במשטרה. לכך אוסיף כי במהלך תשאולו במשטרה השיב א' כי איננו זוכר את האירוע וכי לא ראה מי ירה בו, אולם בבית המשפט העיד כי ידוע לו בוודאות שהמשיב לא ירה בו, ואף שינה את גרסתו פעמים מספר בהתייחס למיקום מי שירה בו. עוד יצוין כי במהלך עדותו של א' כאשר הוצג בפניו הסרטון מהאירוע, הוא אמר באופן ספונטאני, ואף מבלי שנשאל על כך, בהתייחס לרכבו של המשיב שנראה בזירה: "הנה זה הרכב שירה בי" (עמ' 12 ש' 21 לפרוטוקול). נדמה כי השינוי בגרסאותיו מתיישב עם הצהרתו בסוף תשאולו במשטרה שלפיה הוא "לא מעוניין להתלונן ולא מעוניין בטיפול משטרתי ".

מקובלת עליי גם מסקנת בית המשפט המחוזי שלפיה עדותו של מומחה האיתוראן, שלא נסתרה, הופכת את האפשרות של ביצוע עצירה והחלפת נהג לקלושה. אין מחלוקת כי המשיב שהה עם רכבו בתחנת דלק סמוכה למקום הירי 7–10 דקות לפני האירוע, וכי הרכב נסע מייד לאחר הירי עד לזיכרון יעקב ללא עצירות. אולם, לטענת המשיב, לאחר שיצא מתחנת הדלק, עצר את הרכב והשאירו מונע, ואדם אחר לקח אותו, ירה בא' והחזיר אליו את הרכב לאחר מכן.

אומנם, כעולה מדוח האיתוראן, קיים נתק קצר בקליטת הסלולר של מכשיר האיתוראן בשעה 11:39:12–11:39:54, קרי, 42 שניות שקשה לדעת בוודאות מה קרה בהן, אך ברכב קיים מנגנון המביא לחיווי במקרה של עצירה או האצה פתאומיים. לדברי המומחה, העובדה כי בתחילת פרק זמן זה הרכב היה בתנועה במהירות 64 קמ"ש, ובסופה במהירות 28 קמ"ש, מקטינה עד מאוד את הסיכוי שניתן היה להספיק לעצור את הרכב, להחליף נהג ולהמשיך לנסוע במהלך אותן שניות ספורות (עמ' 50 – 51­ לפרוטוקול­). לכך יש להוסיף כי המשיב לא הסכים למסור את שמו של האדם שנטען כי לקח את רכבו, ואף לא להצביע על המקום שבו התבצעה העצירה.

אציין כי במהלך הדיון שהתקיים לפניי צפיתי בסרטון מזירת האירוע, שבו ניתן לראות את רכבו של המשיב מגיע לזירה ביום 26.4.2019 בשעה 18:09:33 (לפי שעון מחשב האבטחה שמאחר בכ-18.5 שעות, ובזמן אמת 27.4.2019 בשעה 11:42 לערך) ושניות בודדות לאחר מכן מבצע תמרון ומתמקם כך שפניו לעבר הכביש. הרכב ממתין כך משעה 18:09:53 עד להגעת א' סמוך לרכב בשעה 18:10:09, אז נפתחת דלת הנהג ושתי שניות לאחר מכן א' נופל לארץ ירוי, דלת הרכב נסגרת, והרכב נוסע במהירות מהזירה. לאור האמור, ובלי לקבוע מסמרות בדבר, התרשמתי כי לא חל "כרסום" גם באשר לטענה כי הירי שפגע בא' בוצע מרכבו של המשיב.

כל אלו יש בהם כדי לבסס את המסקנה כי לא חל כרסום ממשי בראיות לכאורה שהביאו למעצרו עד לתום ההליכים.

14.

אשר לחלוף הזמן, כפי שעולה מהבקשה ומטיעוני באת כוח המבקשת, שמיעת הראיות בתיק זה הייתה צפויה להסתיים כבר. אומנם דיוני ההוכחות נדחו קמעא בשל תקופת החירום שבה אנו שרויים, אך לא ניתן לומר כי התארכות ההליך נובעת מהתנהלות רשויות התביעה. משכך, התרשמותי היא כי ההליך מתנהל בקצב סביר ויש לצפות כי יסתיים בהקדם האפשרי.

15.

בהתייחס לאפשרות חלופת המעצר, הלכה היא כי עבירות בנשק מקימות חזקה מובנית של מסוכנות לשלום הציבור, אשר לא ניתן לאיינה באמצעות חלופות מעצר אלא במקרים חריגים ( בש"פ 3847/18 מדינת ישראל נ' דסוקי , פסקה 10 (22.5.2018)).

על האמור יש להוסיף את תסקיר המעצר השלילי בעניינו של המשיב, אשר מפרט את רמת המסוכנות הגבוהה שלו ואת היעדרה של חלופת מעצר רלוונטית.

16.

בסיכומם של דברים, הבקשה בבש"פ 1091/20 מתקבלת והערר ב בש"פ 2353/20 נדחה.

17.

אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 15.2.2020 או עד למתן פסק דין בת"פ 33845-05-19 בבית המשפט המחוזי בחיפה , לפי המוקדם.