בש"פ 5057/11 דוד גונדר נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק-דינו של בית-משפט זה בע"פ 8564/07 (כב' השופטים רובינשטיין, ג'ובראן והנדל). בפסק-הדין הנ"ל נדחה פה-אחד ערעורו של המבקש על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, במסגרתו הורשע המבקש ברוב-דעות בעבירת רצח בכוונה תחילה, ונגזר עליו עונש מאסר עולם כמצוות החוק. פסק-דינו של בית-משפט זה ניתן ביום 25.5.2011 , ושוּמע במעמד המבקש ובא-כוחו דאז. בהתאם לתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, על עתירה לדיון נוסף להיות מוגשת תוך 15 ימים מיום מתן פסק-הדין. הבקשה להארכת מועד שבכותרת הוגשה על-ידי המבקש ביום 5.7.2011 , קרי- באיחור של למעלה משלושה שבועות. לטענת המבקש, אשר אינו מיוצג בהליך שלפניי, האיחור הנדון נבע מכך שלא ידע כי המועד להגשת עתירה לדיון נוסף מוגבל לפי דין. לפי הטענה, למבקש נודע על כך רק כחודש לאחר מתן פסק-הדין כאשר פנה למזכירות בית-המשפט, ומכאן בקשתו להארכת מועד.

דין הבקשה להידחות, וזאת בלא שהתבקשה תגובת המשיבה. נוכח טיבו המיוחד של הליך העתירה לדיון נוסף, קבע מחוקק-המישנה מלכתחילה תקופת זמן קצרה יחסית להגשת ההליך, אשר לשם הארכתה נדרש "טעם מיוחד" (ראו תקנה 4 הנ"ל). יוער כי תקנה זו חלה גם בנוגע לבקשות להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף בפלילים (ראו: בש"פ 4693/09 שרביט נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.6.2009)). בהתאם להלכה הפסוקה, הגישה לבקשות אורכה להגשת בקשות לדיון נוסף היא קפדנית ומצמצמת, בהתחשב בכך שמדובר בהליך חריג הסוטה מעקרון סופיות הדיון, ופותח פתח לדון פעם נוספת בפסק-דין של בית-המשפט העליון.

במקרה דנן, המדובר באיחור משמעותי ביותר - יותר מכפליים ביחס לתקופה הקבועה בדין להגשת עתירה לדיון נוסף. לאיחור זה לא הוצג "טעם מיוחד". טענת המבקש לפיה סבר בטעות כי הגשת עתירה לדיון נוסף אינה מוגבלת בזמן לפי דין - נטענה באופן סתמי, וספק רב אם היא עולה בגדר טעות סבירה. מכל מקום, המבקש נכח בדיון שבמסגרתו שוּמע פסק-דינו של בית-המשפט העליון, והוא אף היה מיוצג אותה עת על-ידי סנגור. בנסיבות אלה, יכול היה המבקש לברר, באמצעות סנגורו, מהו המועד הקבוע בדין להגשת עתירה לדיון נוסף. טעותו הנטענת של המבקש היתה ניתנת, אפוא, למניעה באמצעות בירור שגרתי. בהתחשב בכך, אין בכוחה של הטענה בדבר טעות שבדין מצד המבקש, כדי להקים הצדקה מספקת לאיחור כה ניכר בהגשת ההליך (ראו: בש"א 9953/02 שאוליאן נ' אפרמיאן (לא פורסם, 10.2.2003);

בש"א 8247/10 גני עינב (בניה מעולה) בע"מ נ' בן דוד (לא פורסם, 16.12.2010)). לכך יש להוסיף כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי, כשלעצמם, אינם נחזים להיות טובים. מדובר בפסק-דין מפורט ומנומק שניתן פה-אחד על-ידי הרכב של שלושה שופטים, אשר על-פני הדברים לא מתקיימים לגביו התנאים לקיום דיון נוסף כאמור בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

נוכח משקלם המצטבר של הטעמים האמורים, ובשים לב לגישה הקפדנית והמצמצמת שנזכרה לעיל, הבקשה להארכת מועד נדחית. ההחלטה תומצא למבקש ישירות באמצעות השב"ס.