בש"פ 5139/22 ליאור חי בן דוד נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בתת"ע 7152-05-22 מבית משפט השלום לתעבורה בצפת לאחד מבתי משפט השלום לתעבורה הסמוך למקום מגוריו של אבי המבקש, במושב שרשרת.

2.

כעולה מן הבקשה ומעיון בתיק בית המשפט, ביום 13.5.2022 הוגש כתב אישום נגד המבקש, המייחס לו עבירה של עקיפת רכב אחר מצד ימין, לפי תקנה 47(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. הקראת כתב האישום נקבעה ליום 24.8.2022. הבקשה שלפניי הוגשה על-ידי אביו של המבקש, הטוען כי הוא בעל הרכב בו בוצעה לכאורה העבירה, וכי הוא סובל מנכות. בשולי הבקשה, צוין על-ידי המבקש כי בכוונתו לכפור במיוחס לו בכתב האישום.

3.

דין הבקשה להידחות.

4.

על פי הכלל, כאשר נאשם מבקש את העברת הדיון בהליך נגדו, אך אין הוא מודה בעובדות כתב האישום, תהא הנטייה שלא להיעתר לבקשתו. הטעם לכך נעוץ בצורך בשמיעת ראיות, לרבות הגעת עדי תביעה, בהם גורמי אכיפה, לבית המשפט אליו הועבר הדיון. לפיכך, העברת הדיון במקום בו כופר הנאשם בעובדות כתב האישום תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (בש"פ 4344/12 טאובליב נ' מדינת ישראל (8.7.2012); בש"פ 507/18 מילר נ' מדינת ישראל (5.3.2018); בש"פ 6395/18 ויין נ' מדינת ישראל (12.9.2018)).

5.

בנסיבות ענייננו, הבקשה אינה מעלה כל טעם שבדין המצדיק סטייה מכללי הסמכות המקומית הרגילים. כתב האישום הוגש נגד המבקש, ובבקשה לא פורט הטעם בגינו נדרשת נוכחותו של אביו בבית משפט השלום בצפת, אם היא אכן נדרשת, ואף לא צורפו אסמכתאות לתמיכה בטענות האב לעניין מצבו הרפואי.