פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
5258/95
בפני:
כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד
השופט א. גולדברג
כבוד
השופטת ד' דורנר
העותר
:
עזבון
המנוח שמריה קנזן-כהן ז"ל ע"י חיה אזולאי
נגד
המשיבים
:
1.
מדינת ישראל
2.
שר האוצר
3.
שר החקלאות, ע"י מינהל מקרקעי ישראל
4.
מוריה, חברה לפיתוח ירושלים בע"מ
עתירה
לצו המורה כי תיק בג"צ
5258/95
תיק פתוח
בשם
העותר
: עו"ד
חיה אזולאי
החלטה
1.בפסק דיננו מיום 19.6.98 מחקנו את שתי העתירות שהיו תלויות ועומדות לפנינו והוא - "...לאחר שנחה דעתם של העותרים בשתי העתירות ושמיעת עמדת בית המשפט, שמטעמים מעשיים אין אפשרות משפטית בגדר העתירות שיוקצו להם מגרשים גם אם טענותיהם לגוף הענין בדין יסודן". בסיפת פסק דיננו כתבנו כי "העותר בבג"צ 5258/95 הוא עזבון ומנהלת העזבון בקשה ארכה כדי לקבל אישור בית המשפט המוסמך לחזור בה מן העתירה שהוגשה על ידה...". למקרא הסיפא אך ברור הוא שמנהלת העזבון הסכימה למשיכת העתירה אלא שהסכמתה היתה טעונה אישור.
2.מנהלת העזבון עתרה לבית המשפט המחוזי למתן "הוראות באשר להמשך פעולותיה". בנימוקי הבקשה ציינה המבקשת שהיא "נדהמה" לראות בעתון ידיעה לפיה הצהיר מנכ"ל המשיבה מס' 4, כי בשבועות הקרובים ישווק המינהל שבעה מתחמים נוספים עליהם ייבנו 322 יחידות דיור.
בדיון שהתקיים בבית המשפט הודיע המשיב, נציג היועץ המשפטי לממשלה שכבר מלכתחילה הוא סבר שרשות בית המשפט אינה נדרשת לא להגשת תביעות ולא למחיקתן. המבקשת מצדה הודיעה שלנוכח הצהרת המשיב מס' 4 אין לדעתה מקום למשיכת העתירה.
החלטת בית המשפט המחוזי היתה שיש ממש בטענת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי אין למנהל העזבון צורך באישור בית המשפט לא להגשת תביעה ולא להפסקתה או להמשכת הדיון בה. "אולם" - כך נאמר - "מאחר שבתיק זה ניתנה החלטה של בית המשפט... להתיר הגשת העתירה לבג"צ אני נעתרת לבקשת מנהלת העזבון ומתירה להמשיך את הדיון בעתירה דנן".
3.בבקשה שלפנינו עותרת מנהלת העזבון, בין השאר, לקבוע כי תיק בג"צ 5285/95 עדיין אינו גמור "ויש להתייחס אליו, פורמלית ואדמיניסטרטיבית כאחד, כפתוח, הואיל והחלטת בית המשפט המחוזי בתיק העזבון, הנה להמשיך בעתירה; לחלופין: להורות למזכירות לפתוח תיק עם מספר חדש, אליו יועבר כל החומר מבג"צ 5285/95".
4.נראה לנו שדין הבקשה להידחות. מעיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, אך ברור הוא שהוא לא דן במתן "אישור" למנהלת העזבון לחזור בה מן הבקשה, משום שאליבא דדעתו, הדבר לא היה נחוץ. מתן ההיתר למנהלת העזבון להמשיך בדיון אינו מחייב אותה לעשות כן, וככל שהדבר מתייחס להפעלת שיקול דעתה היא, הרי שהיא כבר החליטה למשוך את העתירות על יסוד הנסיבות שנתקיימו ביום בו ניתן פסק הדין.
ככל שהדבר נוגע לעתירתה השניה של המבקשת, אין מקום להעביר מסמכים מתיק פלוני לתיק אלמוני. אם סבורה היא שיש מקום להגיש עתירה חדשה - ועל כך אין אנו מחווים כל דעה - זכותה לעשות כן.
הבקשה נדחית.
ניתן היום ד באדר תשנ"ח (2.3.98).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
95052580.
B19