בש"פ 5407/98 סמיר אבו דבוס נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו נסיון לשוד מזוין, פריצה לרכב, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ושלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה. על פי המיוחס לו בכתב האישום, ידע העורר את ימי גביית הכספים ומסלול הנסיעה של המתלונן, גובה כספים עבור חברת "פז-גז", לאחר ששימש בעצמו בעבר כעוזר נהג בחברה. העורר הגיע ביום 13.8.98 לחניון "פז-גז" והמתין למתלונן, כשהוא מצויד בגז מדמיע ובכאפיה להסוואת פניו. כאשר הגיע המתלונן ברכבו, תפסו העורר בשערותיו, ריסס את פניו בגז מדמיע וניסה להגיע לתיק הכסף שבמכונית. השוטרים שארבו במקום, התגברו על התנגדות העורר ועצרוהו.

בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט כהן) ציווה על מעצרו של העורר על לתום ההליכים. על החלטה זו הוגש הערר שלפני.

2.בפני טען בא כוחו של העורר, כי אין די ראיות לכאורה למעצרו של העורר, שכן לטענתו, הודאה שמסר העורר במשטרה, בה הודה כי חיכה למתלונן כדי להתיז עליו גז ולקחת ממנו את הכסף, פסולה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שבתיק, לא מצאתי להתערב בקביעתו של בית-המשפט המחוזי בדבר קיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר. ראיות אלה אינן נסמכות רק על הודאת העורר בחקירתו במשטרה, שאת קבילותה תוקף העורר, אלה על חומר ראייתי נוסף, הכולל את דיווחיהם בכתב של השוטרים אשר ארבו לעורר וצפו בו בעת האירוע תוך תיעוד מעשיו. באלה די, בשלב זה של ההליך, כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית כנגד העורר, וזאת אף בהתעלם מהודאתו המפורשת במשטרה.

3.קביעתו של בית-המשפט המחוזי בדבר קיומה של עילת מעצר כנגד העורר מקובלת עלי אף היא, נוכח טיב המעשים המיוחסים לעורר בכתב-האישום והיותו אזרח ירדן, היושב בישראל מכוח אישור זמני.

עם זאת, סבורה אני כי בנסיבות העניין ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות קביעת חלופות מעצר מתאימות. העורר הינו אומנם אזרח ירדן הנמצא בישראל מכוח אישור זמני, עובדה שיש בה בדרך כלל כדי להצביע על חשש לאפשרות של המלטות מהדין. אך בנסיבות המקרה דנן, כאשר העורר נשוי לאישה ישראלית שיש לה משפחה המתגוררת בישראל, נראה לי כי ניתן להבטיח את החשש להמלטות מהדין באמצעים חלופיים הפחותים ממעצר.

בהתחשב בעובדה שלא נטען כי לעורר עבר פלילי, ובהתחשב בטענתו כי מדובר בארוע נקודתי בודד שבוצע על רקע מצוקה אליה נקלע, סבורה אני כי ניתן להסתפק בעניינו, בכל הקשור לטענה בדבר מסוכנותו לבטחון הציבור, בחלופת מעצר מתאימה.

העורר העלה בעררו מספר חלופות מעצר, ובהן מעצר בית, הפקדת מזומנים והתחייבות צד ג' בעזרת משפחת אישתו.

לצורך בחינת רצינות החלופות המוצעות והתאמתן לעורר, יוחזר התיק לבית-המשפט המחוזי. לאחר קביעת החלופות ותנאי השחרור על-ידי בית-המשפט המחוזי, ולאחר שהעורר ימלא אותם להנחת דעתו של בית-המשפט, ישוחרר העורר ממעצר.

אשר על כן, הערר מתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לבחינת אפשרות של חלופה למעצר.