בש"פ 5879/06 עידן פרץ נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט זלוצ'ובר), בגדרו הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו בת"פ 8179/06, בו הואשם העורר בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, שביצע בסניף בנק הדואר בבאר שבע.

פרטי ביצוע השוד, כמתואר בכתב האישום, הם אלה: ביום 18.6.06, סמוך לשעה 17:00, נכנס העורר לסניף הדואר כשכובע גרב ומשקפי שמש על פניו, וסכין גדולה בידו. העורר ניגש לשתי פקידות בסניף, צעק עליהן שיביאו את הכסף. אחת מהן, בשל חששה ממנו, נתנה לו 500 ש"ח. העורר ברח מהמקום.

העורר נתפס והודה בביצוע השוד, כך שלא מתעוררת שאלה של ראיות לכאורה, מה עוד שגם בבקשה למעצר עד תום ההליכים הודה במיוחס לו. ממילא מתקיימת עילת מעצר וחזקת מסוכנות סטטוטורית.

השאלה לפנינו היא אך זו – האם בנסיבות המקרה ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר. בתסקיר המעצר שהוגש לבית משפט קמא, עמד שירות המבחן על המסוכנות הטמונה בעורר. חרף זאת, ראה לנכון להמליץ על חלופת מעצר בבית הוריו של העורר, בתנאים של מעצר בית מלא ופיקוח אלקטרוני, תוך פיקוח צמוד של אחד ההורים במהלך כל שעות היממה. כן המליץ על פיקוח מעצר למשך חצי שנה.

בטיעונו בפני חזר בא כוח העורר על הנימוקים המצדיקים שחרורו בערובה בתנאים שנקבעו בתסקיר המעצר.

באת כוח המשיבה, לעומתו, הדגישה את החומרה שבנסיבות ביצוע עבירות השוד, תוך שימוש בסכין ולאחר תיכנון מוקדם. לטענתה, המסוכנות העולה מהעבירה שביצע העורר, בנסיבות ביצועה, שוללת כל חלופת מעצר, כהחלטת בית המשפט קמא ומנימוקיו.

שקלתי את טענות הצדדים, ובאתי למסקנה כי דין הערר להתקבל. אכן, עבירת השוד שביצע העורר חמורה היא, בנסיבות הביצוע הקונקרטי. עם זאת, לא דין הוא כי כל המואשם בעבירת שוד יוחזק במעצר עד תום ההליכים. נהפוך הוא. מצוות המחוקק היא, שגם כאשר מתקיימת עילת מעצר מחמת מסוכנות, וגם כשהיא נובעת מביצוע מעשה אלים בנשק קר או חם, עדיין יש לתור אחר דרכים שבהן ניתן יהיה להשיג את מטרות המעצר בחלופת מעצר (ראו בש"פ 590/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל מיום 20.1.05, בפיסקה ו', מפי השופט רובינשטיין, וכן בש"פ 5407/98 אבו דבוס נ' מדינת ישראל , מיום 17.9.98, מפי השופטת ביניש). נסיבות המקרה שלפניי, על אף חומרתן, אינן ברף הגבוה של עבירות השוד. נכונות ההורים במקרה זה לשמש ערבים לבנם במסגרת מעצר הבית שלו בביתם מוסיפה אף היא מימד של ביטחון. הטענה כי ההורים כשלו עד היום בחינוך בנם ומכאן כי לא ניתן לסמוך עליהם, איננה מקובלת עלי. לא הרי הורים של נאשם בעבירת שוד לפני שביצע אותה, כהרי הורים של אותו נאשם לאחר שביצע אותה ומצוי בהליכים משפטיים כדי ליתן את הדין עליה. הורים כאלה חווים לרוב חוויה טראומטית, וניתן להניח, ככלל, שהצורך להציב לו גבולות יהיה מחודד יותר להורים אלו, ובוודאי כאשר עליו להימצא, בנוסף לפיקוחם, גם בפיקוח מעצר של קצין המבחן. על אלה יש להוסיף את העובדה שלעורר אין עבר פלילי (זולת העדר שלא ברשות מהשרות הצבאי), וכן יש להביא בחשבון את גילו הצעיר.

לאור כל אלה, החלטתי לקבל את הערר. העורר ישאר במעצר בית בתנאים שצויינו בתסקיר שירות המבחן. כן יימצא בפיקוח מעצר כפי שהוצע בתסקיר.