פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5426/12
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
ולדימיר טל
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערר על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט צ' קאפח) בתיק עמ"ת 35253-06-12 מיום
24.6.2012
בשם המבקש:
עו"ד דניאל כפיר
החלטה
בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קאפח ) מיום 24.6.2012 אשר דחה את ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' עוזיאל ) במסגרתה הוחלט לעצור את המבקש עד תום ההליכים בעניינו.
1.
נגד המבקש הוגש ביום 23.3.2012 כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה כדי לגנוב לפי סעיף 381(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 20.3.2012 תקף הנאשם אישה שפגש ברחוב בבת-ים, בניסיון לגנוב ממנה את תיקה ומספר שקיות שנשאה עמה.
2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המבקש הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. על רקע נסיבותיו האישיות של המבקש ונסיבות ביצוע העבירה, הורה בית משפט השלום (כב' השופט צ' עוזיאל ) על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן שיבחן את התאמת המבקש לחלופת מעצר בקהילה סגורה לגמילה מאלכוהול. לאחר מספר תסקירים שהוגשו בעניינו של המבקש, המליץ שירות המבחן שלא לשחררו לחלופת מעצר, תוך שציין כי התרשם שהמבקש אינו משוכנע שהוא מכור, חסר את הבשלות הנדרשת לטיפול, ושמניעיו הם הטבת תנאי מעצרו חלף רצון כן בטיפול. בית משפט השלום קיבל את עמדת שירות המבחן והורה לעצור את המבקש עד תום ההליכים.
3.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קאפח ) דחה את ערר המבקש על החלטה זו. בין היתר, נדחתה טענת המבקש כי על רקע חילופי ייצוג, היה על בית משפט השלום להיעתר לבקשת בא כוחו החדש לדחות את הדיון. בית המשפט המחוזי ציין כי גם אם היה מקום לאפשר לבא כוח המבקש שהות נוספת לשם לימוד התיק, הרי שהתאפשר לו להשמיע את טענותיו לגוף העניין במסגרת הדיון בערר. לגופם של דברים, ציין בית המשפט המחוזי כי אין לשחרר את המבקש לחלופת מעצר, על רקע המלצתו השלילית של שירות המבחן; עברו הפלילי המכביד של המבקש; וכישלונו של המבקש לעמוד בהזדמנויות שניתנו לו במסגרת הליכים קודמים.
4.
מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, חובה היה על בית משפט השלום להיעתר לבקשת הדחייה נוכח חילופי הסנגורים ולאפשר לבא כוחו החדש ללמוד את התיק לפני מתן החלטה בעניינו. לגופם של דברים, טוען המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי שגויה לגופה, שכן היה מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות המקלות ולאפשר את שילובו בהליך גמילה.
5.
לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה באתי למסקנה כי דינה להידחות. אינני סבור כי עניינו של המבקש מצדיק מתן רשות ערר ב"גלגול שלישי" בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקת בית משפט זה לאחר תיקון מס' 8 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) (ראו, למשל: בש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2011)). בקשת רשות הערר אינה מעלה שאלות רוחב כלשהן (בש"פ 2786/11
ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2011) ) . למעלה מן הצורך יצוין כי בית משפט השלום סירב אמנם לדחות את הדיון לאחר שאפשר את חילופי הייצוג, אך עשה כן לאחר מספר דיונים בעניינו של המבקש שבמסגרתם ייצגה אותו הסנגוריה הציבורית נאמנה, ולאחר הגשת שלושה תסקירים בעניינו. נוסף על כך ניתנה לבא כוחו החדש של המבקש האפשרות לטעון למרשו לאחר לימוד התיק בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי. אשר לנסיבותיו האישיות של המבקש, בית משפט זה הכיר בכך שעשויים להתקיים מקרים חריגים שבהם תוענק רשות הערעור על החלטות מעצר אף בהיעדרה של שאלת רוחב (בש"פ 6977/11 אלחבסה נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (לא פורסם, 4.10.2011)), אולם מקרה זה אינו בא בגדרם. כפי שציין בית המשפט קמא, לעמדתו של שירות המבחן נגד שחרור המבקש לחלופת מעצר משקל נכבד. עוד עומד לחובת המבקש עברו הפלילי, וכישלונו לשוב לדרך הישר לאחר שבית המשפט נהג בו בעבר במידת החסד. נוכח האמור, לא מצאתי ליתן רשות לערור בנסיבות המקרה.
בקשת רשות הערר נדחית אפוא.
ניתנה היום, כ"א בתמוז התשע"ב (11.7.2012).
ש ו פ ט