בש"פ 5532/19 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

מונחת בפניי בקשה מספר שתיים-עשרה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). עד כה התקיימו 36 מועדי הוכחות בהליך קמא ופרשת ההגנה נמצאת בעיצומה. נתונים אלו – מספר הארכות המעצר אל מול מספר הישיבות – אינם נתונים שגרתיים וכדי לתת את הדעת עליהם נכון יהיה להציג את העובדות המפורטות בכתב האישום, אשר נקבע שהוכחו לכאורה.

למשיב, תושב רצועת עזה, מיוחסות עבירות ביטחון חמורות לרבות השתייכות לארגון הטרור חמאס וגדודי עז א-דין אלקאסם. כתב האישום מפרט 14 אישומים הכוללים מעשים שביצע המשיב במסגרת תפקידו בארגון הומניטרי אותו ניצל לקידום מטרות חמאס, הן באמצעות מימון מטרות אלו והן באמצעות סיוע אופרטיבי בשטח. בין היתר נטען שהעביר לידי חמאס אלפי טונות ברזל שסייעו לבניית מנהרות; ניצל את כספי הארגון ההומניטרי לשם בניית בסיסי חמאס ולשם קניית ציוד צבאי כגון ציוד קומנדו ליחידות החמאס; סימון נקודות בתוך שטח ישראל על מנת שאלו ישמשו יעדים לפעילות צבאית של גדודי עז א-דין אלקאסם; מסירת מידע אודות סידורי הביטחון הישראליים במעברי הגבול; גיוס אנשים נוספים לשורות חמאס. בשל מעשים אלו כתב האישום מייחס למשיב עבירות של חברות בארגון טרור, מגע עם סוכן חוץ, מסירת ידיעה לאויב, סיוע לאויב במלחמה, אימונים צבאיים אסורים ועבירות נשק, לצד עבירות נוספות.

2.

בבקשה מעין זו יש לשקול את המסוכנות של המשיב אל מול קצב שמיעת המשפט, בעוד המשיב שוהה במעצר על אף שחזקת החפות עומדות לצידו. השיקול הראשון מתמקד באינטרס הציבורי והשיקול השני מתמקד בזכויות הנאשם, שאף שיקול זה הוא חלק מהאינטרס הציבורי. הסמכות להאריך מעצר לתקופה של 90 יום נוספים לאחר שחלפו תשעה חודשים ממועד הגשת כתב אישום נתונה לבית משפט זה ועליו לשקול את מלוא התמונה. בענייננו, המסוכנות גבוהה מאוד. כך עולה מ"האיכות" של אישומים שונים בכתב האישום וגם מהכמות והגיוון של האישומים כפי שתואר לעיל. הרצון לכאורה לפגוע בציבור הינו מתמיד, מתמשך ובעל עוצמה מטרידה. יתר על כן, וכפי שציינה כב' השופטת ד' ברק-ארז בהחלטת הארכת המעצר הקודמת שניתנה בעניינו של המשיב, קיים במקרה זה "חשש ממשי להימלטות הנובע מכך שהמשיב אינו תושב ישראל ונעדר למעשה כל זיקה אליה" (בש"פ 4334/19, פס' 9). קיים אפוא אינטרס ציבורי מובהק שהאישומים החמורים נגד המשיב יתבררו במשפט והמעצר במקרה זה נועד לוודא זאת. כל אלו מטים את הכף לכיוון קבלת הבקשה.

המשפט אכן מתקדם והתקיימו ישיבות רבות בפרשת ההגנה. מבלי לקבוע מסמרות נראה, לאחר שעשיתי בירור מסוים, כי ניתן להתקדם במשפט בצורה יעילה יותר. למשל, בבית המשפט המחוזי הודיע הסנגור כי הוא זקוק לעוד 2 ישיבות ואילו בפניי הוא הודיע כי הוא זקוק ל-6 ישיבות לשם שמיעת 7 עדים. נראה על פני הדברים שניתן לנצל את הזמן בצורה מיטבית יותר. כך או כך, ובהינתן שלמשיב אחריות מסוימת להימשכות ההליכים, אם כי אין הוא הגורם הבלעדי, נראה שאף הפעם יהיה נכון להיעתר לבקשה.

בית המשפט המחוזי קבע ישיבה נוספת לשמיעת ראיות בתאריך 8.9. לנוכח הנסיבות החריגות, יש מקום שבית המשפט המחוזי ייקבע מספר ישיבות נוספות בחודשים אוקטובר-נובמבר. צודק הסניגור כי עם סיום שמיעת הראיות יהיה על הצדדים לסכם ועל בית המשפט לכתוב הכרעת דין. מכאן החשיבות שייעשה מאמץ להגיע לנקודות אלו במשפט מהר ככל שניתן. חשוב לסיים את השלב של שמיעת ראיות. על רקע זה וודאי אין להסתפק בקביעת מועד נוסף בשלב זה ולכן ניתנה ההוראה שניתנה. בית משפט זה אינו מעוניין להיכנס ליומנו של בית המשפט המחוזי, אשר עמוס עד עייפה, אך חלק מתפקידו של בית המשפט העליון בבקשות לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא לפקח על ההליך. הווה אומר, לא מדובר בהחלטה בינארית – הארכת המעצר או אי הארכתו – אלא בגורם שאף משפיע על ההליך. כאמור, המקרה יוצא דופן ומכאן החשיבות של קביעת מועדים נוספים כאמור.

3.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת. הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים החל מתאריך 2.9.2019, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 12074-08-16 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המועד המוקדם ביניהם.