בש"פ 5540/09 בן אבו אסף נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.

המבקש הורשע בבית המשפט קמא, על פי הודעתו, בעבירות של סחר בסמים מסוכנים ועונשו נגזר לעשרים וששה חודשי מאסר. נקבע כי תקופה זו תרוצה בחופף לעונש מאסר בן ארבעה חודשים שהוטל על המבקש בתיק אחר, ואותו ריצה המבקש ביום מתן גזר הדין. בערעור המדינה על גזר הדין קבע בית המשפט המחוזי כי תקופת המאסר שהושתה על המבקש בתיק הנוכחי תישאר בעינה אך לא היתה סיבה לחפיפה בין שני העונשים. בסוף פסק הדין קבע בית המשפט, כי "עונש המאסר בתיק הנוכחי ירוצה בחופף לעונש המאסר בן 4 חודשים שריצה [המשיב] באותה תקופה".

2.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 16.2.2009 במעמד הצדדים. המבקש פנה לבית משפט זה במחצית חודש יוני 2009 וביקש להגיש בקשת רשות ערעור. נמסר לו ממזכירות בית המשפט כי עליו לבקש תחילה הארכת מועד להגשת ההליך. בעקבות זאת שלח המבקש בקשה לארכה, שהתקבלה בבית המשפט ביום 7.7.2009, היא הבקשה שלפניי. על פי הנטען בה, בעת הקראת פסק הדין בבית המשפט המחוזי הבין המבקש שבית המשפט המחוזי השאיר את העונש כפי שהיה. לדבריו, ביום 13.6.2009 ניגשה אליו מפקדת האגף בו הוא שוהה ונתנה לו פרוטוקול מתוקן שבו נרשם שארבעה חודשים יהיו במצטבר ולא בחופף. לבקשה צורפה החלטה של בית המשפט המחוזי, בזו הלשון: "בפסק הדין נפלה טעות קולמוס. בשורה 17 צ"ל ... עונש המאסר בתיק הנוכחי ירוצה במצטבר

לעונש המאסר בן 4 חודשים שריצה המשיב באותה תקופה".

3.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, מפסק הדין שניתן ביום 16.2.2009 ניתן ללמוד בבירור כי בעקבות הערעור מטעם המדינה החליט בית המשפט המחוזי להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום ולצבור את עונש המאסר שהוטל לעונש המאסר שריצה המבקש בפועל. לטענת המשיבה, טעות הקולמוס בעניין זה תוקנה בסמוך למועד זה, אולם גם ללא התיקון ברור כי בית המשפט המחוזי הורה על צבירת העונשים. נוכח האמור, סבורה המשיבה כי אין בקבלת נוסח התיקון טעם המצדיק הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

4.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל לרישום את הבקשה לרשות ערעור. אין מחלוקת כי בפסק הדין מיום 6.2.2009 נפלה טעות קולמוס וכי פסק הדין תוקן בהמשך, שלא בנוכחות המבקש. על פי סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אם תוקן פסק הדין, יראו, לעניין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין. במצב דברים זה, יש למנות את המועד להגשת ההליך מהמועד בו קיבל המבקש את ההחלטה בדבר תיקון פסק הדין. טענת המבקש כי קיבל לידיו את ההחלטה רק ביום 13.6.2009 לא נסתרה על ידי המשיבה. מתברר איפוא כי פניית המבקש לבית משפט זה בחודש יוני 2009 נעשתה בתוך המועד להגשת ההליך. יצוין, כי משהחליט בית המשפט על תיקון פסק הדין, מביא הדבר לדחייה סטטוטורית של המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור, וכלל אין מקום להידרש לשאלה מה ניתן היה ללמוד מפסק הדין המקורי ומה בפועל הבין המבקש בעת הקראת פסק הדין.

סיכומו של דבר, הבקשה לרשות ערעור תקובל לרישום. ההחלטה תתויק בתיק הרע"פ.