בש"פ 5616/99 ליאת קשמה נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לעצור את העוררת עד תום ההליכים.

העוררת הועמדה לדין באשמה של קשירת קשר לביצוע פשע וייבוא סם. האישום העיקרי מתייחס לפרשה חמורה של יבוא סם מסוג M.D.M.A במשקל של כ7- ק"ג מבלגיה לישראל. בפרשה זו היו מעורבים החבר של העוררת, אייל, והיוזם והמממן העיקרי של העיסקה, יאיר. בנוסף, הואשמה העוררת בהחזקת סם מסוג חשיש לצריכה עצמית. הסם נתפס בתיקה של העוררת, בעת שזומנה לחקירה במשטרה.

על פי המפורט בכתב האישום, מסר יאיר בידי העוררת סכום נכבד של מאתיים אלף ש"ח בגילדנים הולנדים, כדי שתמסור את הכסף לאייל, שאמור היה לנסוע לבלגיה ולהביא משם את הסם. עוד מייחס כתב האישום לעוררת העברת הודעות מאייל ליאיר, כשאייל שהה בחו"ל, וכן משלוח סכום של 3,500 ש"ח לאייל, לשם מימון שהייתו בחו"ל למשך יומיים נוספים. אייל נעצר שעה שהגיע ארצה עם הסם. יאיר לא אותר ולא נעצר עד היום.

עם הגשת כתב אישום נגד העוררת, ביקשה התביעה את מעצרה עד תום ההליכים. שופטת בית המשפט המחוזי נעתרה לבקשה בקובעה בהחלטה מפורטת ומנומקת, כי לא בקלות הגיעה למסקנה אליה הגיעה. לאחר עיון בראיות, קבעה השופטת כי קיימת שאלה לגבי היקף הידיעה שהיתה לעוררת ביחס למהות העיסקה שלגביה נדרשה לעשות פעולות תיווך כמתואר בכתב האישום. השופטת היתה מוכנה לקבל את טענת הסניגור, כי מעורבותה של העוררת בעבירה נבעה מאישיותה החלשה ומהיגררותה אחר חברה אייל. עם זאת סברה, כי אין בכל אלה כדי לגרוע מן המסוכנות הנובעת מהעוררת לסביבתה ולקיומו של ההליך המשפטי. החשש שציינה השופטת הוא כי העוררת עלולה להיחשף ללחצים מצד הגורמים שהובילו אותה ליטול חלק בעיסקת הסם, במיוחד נוכח העובדה שלא נותק הקשר בינה לבין אייל. לבית המשפט קמא הוצעה חלופת מעצר בבית אמה של העוררת. להצעה זו נתלוותה גם המלצת שרות המבחן להעמיד את העוררת לפיקוח קצין מבחן למשך חצי שנה בהיותה בתנאי מעצר בית, כדי להבטיח את התמודדותה כנגד מי שסיבך אותה עד כה. בסופו של הליך, ולאחר שהביאה בפירוט את כל הנימוקים התומכים במעצר מצד אחד ובאפשרות החלופה מצד אחר, סיכמה השופטת:

"אף אם אינני מבטלת לחלוטין שחרור בחלופת מעצר במקרה בלתי שגרתי זה של עבריינות סם לכאורה, איני רואה לאמץ חלופה זו היום, כאשר אין בפניי חלופת מעצר מוצקה יותר מזו המוצעת, אשר תבטיח גם ריחוקה הגיאוגרפי ממקור הפיתוי העומד בפתחה בעיר מגוריה".

בדיון שבפני, חזר הסניגור על כל הטענות שהעלה בבית המשפט קמא, הן ביחס לחלקה המועט, לטענתו, של העוררת בפרשה, והן ביחס להתאמתה של חלופת המעצר. בעת הדיון בערר הוגש לי תסקיר נוסף ממנו עולה כי קצינת המבחן התרשמה מאמה של העוררת ומבן זוגה, כי יהיה בידם לפקח באופן אפקטיבי על העוררת בעת שהייתה בבית האם.

בקשתו של הסניגור בפניי היתה לשחרר את העוררת לחלופת מעצר בבית אמה, או לחילופין - להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא, על מנת שישוב ויבחן אפשרות זו.

באת כוח המדינה מצידה שבה והעלתה את טענת המסוכנות הנשקפת מהעוררת באם תשוחרר ממעצר. היא הדגישה, כי העוררת לא היתה קורבן תמים והיתה לה מעורבות פעילה בתוכניותיו של חברה אייל. כן ציינה, שהעוררת לא היתה זרה לעולם הסמים, כיוון שהורשעה בשימוש בסם בעת שירותה הצבאי.

שקלתי את טענות הצדדים ואף אני סבורה כמו בית משפט קמא, כי עניינה של העוררת הוא קשה. בכל הקשור למעורבות בביצוע עבירות סמים, עמדתו של בית משפט זה ברורה היא, ולפיה בדרך כלל הסיכון הנובע מעבירות הסמים וממבצעיהם, מחייב מעצרם של עברייני סמים כדי לבלום את הסחר בסם. בית משפט זה חזר ואמר פעמים רבות, כי המאבק בסחר בסמים מקיף את כל החוליות השותפות בסחר זה, ובהם גם בלדרים, מחזיקים ומפיצים של הסם, ולא רק סוחרים ויזמים. ככלל, יש לראות בכל אחת מחוליות אלה גורם שנשקף ממנו סיכון לציבור. מטעם זה, בדרך כלל, אין בית משפט זה מעניק משקל מכריע לנסיבותיו האישיות של העבריין בבואו להכריע בהחלטת מעצר בעבירות של סחר בסמים, ובדרך כלל, קשה לראות חלופת מעצר, שיש בה כדי להבטיח מפני הסיכון הנשקף מהעוסקים בסחר וביבוא סמים.

עם זאת, אין בית המשפט פטור מלשקול כל מקרה ונסיבותיו ולבחון אפשרות של השגת תכלית המעצר בדרך של חלופה. נסיבות העניין שבפנינו הן יוצאות דופן, הן מבחינת מידת מעורבותה של העוררת בעבירה, והן מבחינת אפשרות הפיקוח בתנאים של חלופה. אין ספק כי יש בחומר החקירה ראיות המסבכות את העוררת בפרשה הקשורה ביבוא הסם. התביעה גורסת כי יש בחומר זה ראיות לכאורה לשותפות בקשר. מנגד, טוען הסניגור כי הראיות מצביעות על עבירה של אספקת אמצעים לפי סעיף 498(א) לחוק העונשין. שאלה זו אינה עומדת להכרעה בפניי. מהודעתה המפורטת של העוררת עולה, כי ידעה לאיזו תכלית הושאר בידה הכסף עבור חברה אייל, והיתה בסוד מטרת נסיעתו, אך חלקה של העוררת בפרשה היה קטן יותר ביחס ליתר המעורבים, ונראה כי נבע ממערכת יחסיה עם אותו אייל. העוררת שיתפה פעולה בחקירתה במשטרה ופרשה את כל הידוע לה על פרשת יבוא הסם. החשש עליו הצביעה השופטת של בית משפט קמא, שמא ייעשה נסיון מצד המעורבים הנוספים בעבירה להשפיע על העוררת אינו מופרך מעיקרו, אך נראה כי ניתן לנקוט באמצעים כדי למנוע את התממשותו.

העוררת מגלה נכונות רצינית לכאורה לעמוד בפיקוח בתנאי חלופה. בדיקתו של שרות המבחן העלתה כי אמה של העוררת ובן זוגה מסוגלים לפקח עליה בהיותה במעצר בית, וכי יש בידם לעשות כן, ושרות המבחן מוכן ללוות באופן צמוד את שהייתה בתנאי מעצר בית, בפיקוח מטעמו.

בהתחשב בנתונים אלה, ובכך שאף בית משפט קמא היה מוכן לשקול חלופת מעצר בתנאי שרצינית היא, אני מקבלת את הערר במובן זה שהדיון יחזור לבית משפט קמא כדי שיבחן את האפשרות המעשית לקיים את החלופה המוצעת, לאחר שיברר את התנאים עם אמה של העוררת ובן זוגה ועם שרות המבחן.