פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5655/06
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
העורר:
ויטלי ליבשין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בבאר-שבע בתיק 20424/06 מיום 5.6.2006 שניתנה על ידי כבוד סגנית הנשיאה רות
אבידע
תאריך הישיבה: י"ג תמוז,
תשס"ו (9.7.06)
בשם העורר: עו"ד יפעת
סיל
בשם המשיבה: עו"ד אריה
פטר
החלטה
ערר על החלטה שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר בהוסטל פרטי בו יקבל טיפול המיועד לעברייני מין.
1.העורר, בן 47, נאשם בעבירות מיניות בקטינים במסגרת קשר עם בגיר אחר. מדובר במעשה סדום אחד בכמה מעשים מגונים, בפגיעה בפרטיות בכמה ארועים ועוד, אין מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה לאשמתו של העורר.
2.המדינה הגישה בקשה למעצר עד לתום ההליכים. נוסף על המסוכנות הנובעת מאליה מן העבירות המיוחסות למבקש, הרי שלאחר ביצוען לכאורה של העבירות המיוחסות לו ריצה העורר עונש מאסר בשל עבירות דומות שעבר גם בקנדה, ממנה אף גורש. המדינה מצביעה בבקשתה גם על החשש מפני שיבוש הליכי משפט, הדחת עדים והימלטות מאימת הדין.
3.בתשובה לבקשה עשתה באת-כוח המבקש כל שהיה בידה כדי לשכנע כי מקומו הנכון של מרשו אינו במעצר כי אם במוסד מיוחד לעברייני מין אשר יסיע בידו להשתקם. לשם כך בדקו את המבקש, בעוד הוא מצוי במעצר, פסיכיאטר, פסיכולוג ונציגים מן ההוסטל "שעת רצון". מסקנתם המשולבת של גורמים אלו הייתה כי המבקש מתאים לטיפול כימי-תרופתי אשר יביא, הלכה למעשה, לסירוסו ודיכוי דחפיו המיניים עד לאיונם המוחלט. כחלופת מעצר הוצע ההוסטל הנ"ל. לפי דף מידע אשר צורף לבקשה המדובר במוסד טיפולי המיועד לשיקום עברייני מין. השהייה במוסד הינה בליווי מדריך המשגיח באופן צמוד על המטופלים, הלינה היא בחדר סגור ובמידת הצורך נעול והחלונות מסורגים.
4.הבקשה להארכת המעצר הובאה בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד סגנית הנשיא ר' אבידע) והתקבלה. כבוד סגנית הנשיא סברה כי לא ניתן יהיה להשיג את תכלית המעצר באמצעות החלופה שהוצעה וזאת משום ש"רמת הבטיחות בהוסטל, מפני בריחה או הפרת תנאי שחרור בערובה אינה בדרגה היכולה לנטרל מסוכנות וחשש לבריחה. לא רק שאין סורגים על כל החלונות אלא שההוסטל לא נבנה כבית סוהר, ואינו מגודר בחומה בנוסף ... בהוסטל קטינים ובוגרים - אם כי קיימת הפרדה ביניהם." מכאן הערר שלפני.
טענות העורר
5.בעיקר טוען העורר כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לחוות הדעת הרפואית שהייתה לפניו, לפיה דחפיו המיניים של העורר צפויים להתאיין כתוצאה מן הטיפול המוצע, טיפול אשר מאז ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי כבר יצא אל הפועל. חוות הדעת קבעה גם כי העורר מתאים לטיפול, רוצה בו ומאובחן ככזה שאף יתמיד בו ויפיק ממנו תועלת מרובה.
6.גם תסקיר המעצר בעניינו של העורר הוא חיובי ואינו רואה סכנה מן העורר כל עוד הוא מטופל בטיפול תרופתי ופסיכולוגי. אמנם מבחינה טיפולית לא כולל התסקיר המלצה טיפולית של שיקום בהוסטל אולם זאת, לשיטת באת-כוח העורר, רק מטעמים כלכליים הנעוצים ברצונה של המדינה להימנע מתשלום עבור שהותו של העורר שם.
7.החשש להימלטות מן הדין מבוסס לטענת בא כוח העורר על דברים ערטילאיים. העורר יהא מנוטרל מכל דחף מיני, בפיקוח והשגחה 24 שעות ביממה ובעצם נעדר יכולת לוגיסטית לתכנן "מבצע הימלטות" מן הסוג ממנו חוששת המדינה.
8.אצל העורר נוצרה ציפיה והסתמכות לקראת שחרורו לחלופת מעצר - אותם יצר בית המשפט בכך שאישר את בדיקתו של העורר. העורר שואל מה צורך היה בבדיקות אלה אם גם בהינתן התוצאות החיוביות שהתקבלו בעניינו - מסרב בית המשפט לשחררו לחלופה המוצעת.
9.היחס מצד סביבתו של העורר כלפיו הוא איום ומסוכן. לא רק זאת שהעורר הותקף במעצר ואף נדקר בראשו אלא שאף הרשויות עצמן מתייחסות אליו באופן סטראוטיפי.
10.העורר מפנה להחלטתה של השופטת ארבל ב-בש"פ 2896/06 מדינת ישראל נ' ורסנו
(החלטה מיום 15.5.2006).
טענת המשיבה
11.המשיבה סומכת ידה על החלטת בית המשפט המחוזי ומבקשת לאמצה, המדינה מפנה להחלטה קודמת של השופטת ארבל בענין בש"פ 10409/05 מדינת ישראל נ' ורסנו
(החלטה מיום 10.11.05) בה הורתה השופטת ארבל על מעצר עד תום ההליכים, ובכך קבלה ערר של המדינה.
דיון
12.אפתח בכך שמסוכנותו לכאורה של העורר כלפי ילדים מצטיירת מכל החומר שבפני: מהמעשים עצמם, מהרשעה מאוחרת יותר בקנדה ומ"ההסטוריה" של העורר כפי שהיא נלמדת מפיו. השאלה היא אם השהייה והטיפול בהוסטל מאיינים את הסיכון. על פי חוות הדעת המונחת לפני מדובר בטיפול כימי (זריקות הניתנות אחת לחודש) ופסיכולוגי למשך חמש שנים לפחות. הפסקת השימוש בחומר הכימי מביאה להחזרת הפעילות ההורמונאלית המינית. איני רואה טעם בשחרור ממעצר לטיפול כה ארוך טווח וזאת גם בהנחה שמדובר בטיפול אפקטיבי. לטיפול ארוך טווח כזה (בהסכמה) יש טעם אם בית המשפט ישקול, במקרה של הרשעה, שלא להטיל מאסר. במקרה של מאסר, ניתן לשקול טיפול זה לקראת שחרור ולאחר מכן. האם ניתן לומר כי הזריקות שקיבל העורר עד כה בתוספת אלה שהוא עתיד לקבל ימנעו בינתיים כל סיכון, גם בלי הטיפול ארוך הטווח? דייני אם אומר זאת, אין בישראל למיטב ידיעתי נסיון מספיק לקביעה כזאת ואיני מוכנה להעמיד את ציבור הילדים בסיכון כזה. אפשר ועם הזמן יצטבר נסיון מספיק ותשתנה הגישה, אך לא בעת הזו.
אשר להחלטותיה הנזכרות של השופטת ארבל בענין ורסנו: בתחילה הורתה השופטת ארבל על מעצר עד תום ההליכים. בחלוף תשעה חודשי מעצר הסתבר שלא הוחל בשמיעת ראיות. במשך חודשי המעצר התקבל הטיפול הכימי בעוד ורסנו שוהה במעצר, בנסיבות הללו שוחרר המשיב לחלופת מעצר. מצב זה שונה מענייננו.
13.בנסיבות אלה ולעת הזו, איני רואה מקום לשחרר את העורר לחלופה המוצעת על ידו.
14. הערר נדחה.
ניתנה היום, י"ג תמוז, תשס"ו
(9.7.2006).
ש
ו פ ט ת