בש"פ 6063-23 בש"פ 6063-23

1.לפניי בקשה שלישית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. במסגרת הבקשה, עותרת המבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בפרק זמן של 90 ימים החל מיום 25.8.2023 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 57110-05-22 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

2.בכתב האישום שהוגש נגד המשיב לבית המשפט המחוזי בירושלים מפורטים שמונה אישומים. למשיב מיוחסות בו שורה של עבירות של אינוס במרמה לפי סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); גרם מעשה אינוס במרמה לפי סעיף 350 בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק; מעשי סדום לפי סעיף 345(א)(1) לחוק; מעשה סדום במרמה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק; מעשים מגונים לפי סעיף 348(ג1) ו-348(ד2) לחוק; מעשים מגונים במרמה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק; גרם מעשים מגונים במרמה לפי סעיף 350 בנסיבות סעיף 348(א) וסעיף 345(א)(3) לחוק; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק; הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון); הכשלת דיווח לפי סעיף 3(ב)(2) לחוק איסור הלבנת הון; פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון; סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק; הונאת נושים לפי סעיף 439(א) לחוק.

3.בקצירת האומר יצוין כי בהתאם לכתב האישום, המשיב היה רב של קהילה בירושלים משנת 1997 ואילך. במשך שנים ארוכות, גרם המשיב למספר מתלוננות חברות הקהילה להאמין בו ובכוחותיו ולבצע את הנחיותיו. המשיב פגע במתלוננות מינית. כדי לקבל את הסכמתן לפגיעות המיניות בהן, גרם המשיב למתלוננות להאמין כי המעשים שהוא מבצע בהן נעשים לצורך "תיקונים רוחניים" בשם "דעת תורה" או בהנחיית "רוח הקודש". המתלוננות פגשו במשיב כאשר הגיעו לשיעורי תורה שהעביר; והמעשים בוצעו לעיתים במכוניתו של המשיב, לעיתים בדירותיו, לעיתים בבית הוריו, לעיתים במשרדי העמותה, וכן במקומות נוספים בירושלים ובאזור.

לחלק מן המתלוננות המשיב אף גרם לבצע עבורו שירותים אישיים ובמסגרת האישום השלישי והחמישי צוין כי הוא קיבל במירמה כספים בסכומים של מאות אלפי שקלים. במסגרת האישום השביעי יוחסה למשיב עבירה של סחיטה באיומים – כאשר צוין בו בין היתר כי המשיב איים על המתלוננת כי יהרוג אותה אם לא תיפגש איתו או אם תספר לאחרים על המפגשים ביניהם.

מדובר במקרים רבים, שבוצעו לאורך שנים ארוכות (החל מלפני כשני עשורים), כלפי מספר גדול של מתלוננות.

4.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. ביום 15.6.2022 קבע בתי המשפט המחוזי (כב' השופט א' גורדון) כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים למשיב. לאחר מכן הורה בית המשפט על קבלת תסקיר של שירות המבחן בעניינו. בתסקיר שהתקבל ביום 5.7.2022, מציין שירות המבחן כי הוא התרשם כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות פוגענית מצדו של המשיב. עוד צוין בתסקיר כי המשיב הוא בעל מאפיינים מירמתיים ומניפולטיביים, אשר ניצל את הכריזמה שלו כדי להשיג תחושות כוח ושליטה על אנשים סביבו. התסקיר מציין קיומו קושי בהצבת גבולות ועיוותי חשיבה, קושי בוויסות דחפים ואף דפוסים סדיסטיים. עוד צוין קיומו של חשש מהותי לשיבוש הליכי משפט אם המשיב ישוחרר, וזאת על רקע מעמדו בקרב אנשי קהילתו וכן על רקע אישיותו והתנהלותו; ונלקחה בחשבון גם השפעת שחרורו על מצבן הנפשי של המתלוננות.

שירות המבחן אף בחן את המפקחים שהוצעו על ידי המשיב ומצא כי יקשה עליהם לאיין סיכון להתנהגות פוגענית מצדו.

5.לאור האמור בתסקיר והמלצתו של שירות המבחן, החליט בית המשפט ביום 18.7.2022 להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. ערר שהוגש על החלטה זו לבית המשפט העליון נמחק לבקשת המשיב, לאחר שהוא שמע את הערות בית המשפט (בש"פ 5533/22 מיום 25.8.2022). המשיב אף הגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי – שנדחתה (וערר עליה נמחק אף הוא לאחר שהמשיב שמע את הערות בית המשפט). כפי שיצוין גם להלן, המשיב הגיש בקשה נוספת לעיון חוזר, ואף בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 28.9.2023. ב"כ המשיב ציינה כי בכוונת המשיב להגיש ערר על החלטה זו.

6.משלא הסתיים משפטו של המשיב, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו ב-90 ימים (בש"פ 1382/23). בתום דיון שהתקיים ביום 26.2.2023 קיבל המשיב את המלצת בית המשפט והודיע כי אינו עומד על התנגדותו לבקשה, ולפיכך הוארך מעצרו.

משפטו של המשיב לא הסתיים בתוך תקופת הארכת המעצר הראשונה, והמבקשת הגישה בקשה להארכת מעצרו ב-90 ימים נוספים (בש"פ 3574/23). בדיון שנערך ביום 26.6.2023 קיבל המשיב את המלצת בית המשפט והודיע כי אינו עומד על התנגדותו לבקשה, ובהתאם קיבל בית משפט זה את הבקשה השנייה להארכת המעצר.

7.באשר להליך העיקרי – בישיבת יום 7.6.2022 בוצעה הקראה, ולאחר מכן נדחו מספר ישיבות כדי להסדיר את סוגית הייצוג של המשיב. פרשת ההוכחות החלה ביום 14.2.2023 אז נשמעה עדותה של אחת המתלוננות. ביום 12.3.2023 הסתיימה חקירתה הנגדית. המשך פרשת ההוכחות נקבעה ליום 23.3.2023.

ביום 23.3.2023 הגישה ב"כ המשיב, עו"ד טובול, בקשה לביטול ישיבת ההוכחות ובית המשפט דחה את המשך שמיעת פרשת ההוכחות ליום 30.3.2023. ביום 30.3.2023 נשמעה עדות מתלוננת נוספת, הסתיימה חקירתה הראשית והחלה החקירה הנגדית. בית המשפט קבע שלושה מועדי הוכחות נוספים – לימים 18.4.2023, 25.6.2023 ו-16.7.2023, וביקש מהצדדים לעשות מאמצים לפנות את יומניהם במועדים אלה.

לבקשת עו"ד טובול בוטל מועד ההוכחות שנקבע ליום 18.4.2023. ביום 1.6.2023 נקבעו שישה מועדי הוכחות לחודשים אוקטובר ונובמבר 2023. דיוני ההוכחות שנקבעו בימים 25.6.2023 ו-16.7.2023 התקיימו כמתוכנן, ובמהלכן השלימה מתלוננת נוספת את עדותה.

8.משלא הסתיים משפטו של המשיב, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו ב-90 ימים נוספים. המשיב מתנגד לבקשה.

נימוקי הבקשה

9.לטענת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיב – בשים לב לריבוים, הימשכותם, מספר המתלוננות וכלל הנסיבות לרבות ניצול מעמדו הדתי והקהילתי – מלמדים על חומרה רבה ועל מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו. כך גם קבע בית המשפט המחוזי שנסמך על המלצת שירות המבחן. כמו כן, מדובר בעבירות מין חמורות, ומשום כך קיים חשש ממשי ומובנה מפני שיבוש הליכי משפט והשפעה על שלומן הנפשי של המתלוננות.

בנוסף, המבקשת הדגישה כי לחובתו של המשיב עומדת הרשעה בעבירת ניסיון להפרת הוראה חוקית. נתון זה בשילוב עם התמונה הכוללת מלמד כי לא ניתן לתת אמון במשיב.

10.באשר לקצב הימשכות ההליכים, המבקשת מציינת כי משפטו של המשיב בעיצומו, כאשר במהלך תקופת הארכת המעצר האחרונה השלימה אחת המתלוננות את עדותה (ובסך הכל סיימו שתי מתלוננות להעיד). נטען כי במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת קבועים שישה דיוני הוכחות נוספים, כך שלטענת המבקשת משפטו של המשיב צפוי להתקדם באופן משמעותי.

11.לאור מספר בקשות דחייה, התקיים הדיון בבקשת המבקשת רק ביום 17.10.2023. במועד זה חזרה ב"כ המבקשת על טענותיה ואף עדכנה את בית המשפט ביחס להתפתחויות מאז הגשת הבקשה. כך, צוין כי המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 28.9.2023 (כב' השופט ירון מינטקביץ). כן עדכנה ב"כ המבקשת כי היא הגישה בקשה לתיקון כתב האישום והוספת מתלוננת נוספת. המשיב התנגד לבקשה וטרם ניתנה בה החלטה. באשר למועדי ההוכחות, צוין כי חלקם נדחו בשל המלחמה, וכי שני מועדים שהיו קבועים לחודש אוקטובר 2023 לא התקיימו.

בהתייחס לבקשה לגופה, ב"כ המבקשת חזרה והדגישה את החומרה הרבה של העבירות המיוחסות למשיב, את משך הזמן הארוך שבהן הן בוצעו, את המניפולטיביות והמירמה שנלוותה להן. היא אף הדגישה את שלומן הנפשי של המתלוננות (ששתיים מהן התייצבו לדיון) ואת זכותן לחיות בשלווה – שיקול המצטרף לשיקולים המשמעותיים הנוספים, בעיקר כאשר חלק גדול מהמתלוננות טרם העידו. לגישתה של המבקשת, מול עילות המעצר העוצמתיות – גם חלוף הזמן אינו מוביל לבחינת אפשרות של שחרור של המשיב. היא הוסיפה כי חלף כבר פרק זמן של כ-50 ימים בתקופת המעצר המבוקשת, ואף זהו נושא שיש להביאו בחשבון.

עוד הבהירה ב"כ המבקשת כי אין טעם בהכנת תסקיר מעודכן של שירות המבחן. לגישתה, המשיב פעל כפי שפעל במשך כעשרים שנה, ואין בסיס להנחה שחלוף הזמן מאז התסקיר הקודם של שירות המבחן יביא לשינוי.

12.ב"כ המשיב טענה מנגד כי יש לדחות את הבקשה. היא הדגישה את חלוף הזמן הרב בו מצוי המשיב במעצר. היא ציינה כי רק הדחיות במהלך החודשים הראשונים נבעו מחילופי הייצוג של המשיב, ולא ניתן לזקוף לחובתו את חלוף הזמן מאז. היא הוסיפה כי אם תתקבל בקשת המבקשת לתיקון כתב האישום, הדבר יביא לעיכוב משמעותי נוסף בדיון.

עוד ציינה ב"כ המשיב כי חלוף הזמן מחייב בחינה נוספת וחוזרת של האפשרות לשחרר את המשיב או למצער להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני. היא הבהירה כי חלף פרק זמן של למעלה מ-14 חודשים מאז נערך התסקיר של שירות המבחן. במהלך תקופה זו חל שינוי במודעות של בני המשפחה שהוצעו כמפקחים לעבירות שיוחסו למשיב. עוד צוין כי התסקיר נערך לאחר שיחה טלפונית עם המשיב שנמשכה כ-20 דקות וכי ההתרשמות בו מהמשיב נובעת יותר מכתב האישום מאשר מהריאיון. מעבר לכך, ככל שהדבר נוגע למתלוננות – אילו היה המשיב רוצה לשבש הליכי משפט או להפעיל עליהן לחץ, הוא יכול היה לעשות זאת גם מבין כותלי הכלא. אף אל פי כן אין טענה כי לחץ כלשהו הופעל.

משכך, עתרה ב"כ המשיב לכך שהמשיב ישוחרר לחלופת מעצר בפיקוח אלקטרוני בעיר ראשון לציון המרוחקת ממקום המגורים של המתלוננות בירושלים.

דיון והכרעה

13.לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ושמעתי את טיעוני הצדדים בעל פה, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל. כפי שהובהר בהחלטות הקודמות, למשיב מיוחסות עבירות חמורות ביותר – שבמסגרתן הוא ביצע לאורך שנים ארוכות עבירות מין רבות וחמורות ובכלל זה מעשי סדום, מעשי אינוס ומעשים מגונים במספר חברות בקהילה שהונהגה על ידיו. זאת על סמך מצגי שווא בדבר נימוקים דתיים המחייבים את המתלוננות לפעול בהתאם להוראותיו. מעבר לכל אלה המשיב אף קיבל כספים במירמה ומיוחסות לו עבירות של הלבנת הון והברחת כספים.

בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים, בחן בית המשפט את הראיות נגד המשיב, וקבע כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לו. כאמור, ערר שהגיש המשיב נגד החלטה זו נמחק לבקשת המשיב, לאחר ששמע את הערות בית המשפט ביחס לבקשה.

14.המצע המשפטי הוא אם כן כי ישנן ראיות לכאורה הקושרות את המשיב לעבירות המיוחסות לו, המבססות קיומן של עילת מעצר בעלות עוצמה של מסוכנות. כן קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, בין היתר לאור האפשרות של ניסיון להשפיע על המתלוננות (וראו בהקשר זה את ההחלטה במעצר עד תום ההליכים, פיסקה 33 בעמוד 15). זאת ודאי בשלב זה – בטרם סיימו כל המתלוננות להעיד. יתרה מכך, המשיב ניסה בעבר לשבש הליכי משפט וקשר קשר עם אחר ביחס לכך. כאמור – בשל כל אלה החליט בית המשפט המחוזי בזמנו לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

15.אכן, כידוע, חלוף הזמן עשוי לשנות את נקודת האיזון ולאפשר בחינה של אפשרות של שחרור גם ביחס למי שמלכתחילה הייתה הצדקה לעצור אותו עד תום ההליכים (ראו למשל: בש"פ 2225/20 מדינת ישראל נ' אבו עובייד, פסקה 7 (5.4.2020); בש"פ 6611/20 מדינת ישראל נ' דדון, פסקה 8 (28.10.2020); בש"פ 3629/23 מדינת ישראל נ' פוגל, פסקה 10 (22.5.2023)). השאלה היא אם כן האם די בחלוף הזמן מאז הארכת המעצר הקודמת כדי להצדיק החלטה בדבר שחרור של המשיב בתנאים, או למצער מעצר שלו בפיקוח אלקטרוני.

לטעמי התשובה לכך היא בשלילה. במקרה דנן, וחרף העובדה שחלף פרק זמן משמעותי מאז מעצרו של המשיב, נקודת האיזון לא השתנתה בשלב זה. זאת לאור החומרה הרבה והחריגה של העבירות המיוחסות למשיב, ריבוי העבירות והמקרים, פרק הזמן הממושך בו הן התבצעו והמניפולטיביות הכרוכה בהם. כן יש לחזור ולציין בהקשר זה את התסקיר של שירות המבחן והמסקנות החד משמעיות הנובעות ממנו אודות הקושי הרב לתת במשיב אמון; את העובדה שלא כל המתלוננות סיימו להעיד ואת החשש הכרוך בכך; את העובדה שחלק מהדחיות והעיכובים בבירור ההליך נבעו מהמשיב; ואת העובדה שחלק מהדיונים נדחו לאור מצב המלחמה בו שרויה היום ישראל.

16.עוד יש לציין הבקשה הנוכחית נדונה רק היום לאור בקשות דחייה של הצדדים. לכן, פרק הזמן שנותר עד לתום תקופת המעצר הנוכחית הוא קצר יחסית, ואיננו מצדיק אף מתן הנחיות לבית המשפט המחוזי ביחס להמשך. יתכן – ואינני קובעת מסמרות בהקשר זה – כי בשלב כלשהו בעתיד, יהיה מקום לבחון את האפשרות להעביר את עניינו של המשיב לתסקיר נוסף ומעודכן של שירות המבחן אשר ייתן דעתו לשינויים שקרו – ככל שקרו – בחלוף הזמן מאז התסקיר האחרון. ככל שכך ייעשה, ניתן יהיה לאחר מכן לחזור ולבחון את האפשרות להורות על מעצרו בתנאים של פיקוח אלקטרוני. בשלב זה כאמור אינני סבורה כי יש טעם בכך לאור כל האמור לעיל.

17.לכן, לאור מכלול האמור לעיל, אני נעתרת לבקשת המבקשת כמבוקש בה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בפרק זמן של 90 ימים החל מיום 25.8.2023 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 57110-05-22 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.