בש"פ 6245/07 מדינת ישראל נ. אבו גודה סאלימן

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' ואגו ) מיום 15.7.07 אשר הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

1.

ביום 29.3.07 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום בגדרו נטען, כי ביום 19.2.07, נהג המשיב, שהיה פסול מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה, ברכב אשר אינו מורשה בנסיעה, ועל פי רישומי משרד הרישוי מיועד לפירוק בלבד. שוטרים אשר שהו במקום באותה עת (להלן: השוטרים) הבחינו במשיב כשהוא חוצה בנסיעה קו הפרדה רצוף והחלו דולקים בעקבותיו תוך שהם מורים לו לעצור. המשיב לא שעה לקריאות השוטרים אליו, החל בנסיעה בשולי הכביש, ובשלב מסוים הפנה את רכבו לעבר ניידת המשטרה אשר נסעה במקביל לו. בתגובה נאלץ נהג הניידת המשטרתית לסטות בחדות שמאלה, לחצות את הנתיב הנגדי תוך סיכון יושבי הניידת והמשתמשים בדרך ולעצור את הניידת. או אז, חצה המשיב אף הוא את הנתיב הנגדי, תוך שהתנועה נעצרת בחריקת בלמים. לאחר מכן, ירד מצידו השני של הכביש ונמלט בנסיעה מהירה מן המקום.

בגין כל אלה יוחסו למשיב עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיפים 332(2) ו- 275 לחוק העונשין התשל"ז- 1977; שימוש ברכב שעליו נמסרה הודעת אי שימוש, עבירה לפי סעיף 308(ד) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961; נהיגה ללא רישיון נהיגה, הסתייעות ברכב לביצוע פשע ונהיגה בפסילה, עבירות לפי סעיפים 10, 62, 43 ו-67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א- 1961 ונהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של העורר; כי העבירות בהן הוא מואשם מקימות עילת מעצר סטטוטורית; כי בשל חומרת המעשים המיוחסים לו, מהווה העורר סכנה לביטחון הציבור; כי נוכח נחישותו להימלט מן השוטרים אף במחיר של סיכון חיי אדם, קיים חשש ממשי להימלטותו מן הדין וכי למשיב 122 הרשעות תעבורה, וכן הרשעות קודמות בעבירות תקיפת בן זוג ואיומים. בנסיבות דנן, כך נטען, אין כל חלופה שיש בה כדי להבטיח את מטרות המעצר.

3.

ביום

5.4.07 הורה בית המשפט קמא על הגשת תסקיר מעצר אשר יבחן אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. ביום 26.4.07 התקבל תסקיר שירות המבחן אשר נמנע מלהמליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר עקב ההערכה כי נשקפת רמת סיכון גבוהה להישנות העבירות. בעקבות חלופת מעצר אחרת שהוצעה על ידי בא-כוח המשיב, הורה בית המשפט קמא על הגשת תסקיר משלים. ביום 6.5.07 התקבל התסקיר המשלים של שירות המבחן, אשר נמנע בשנית מלהמליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר נוכח הערכת סיכון גבוהה. בתום הדיון שהתקיים בו ביום הורה בית המשפט קמא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. זאת, לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב, ועל יסוד התסקירים שקבעו כי קיים סיכון להישנות המעשים המיוחסים לו. באשר לטענת המשיב לפיה זיהויו על ידי השוטרים היה מוטעה, קבע בית המשפט כי עדות השוטר אשר טוען כי זיהה בוודאות את המשיב הינה ראיה לכאורה שדי בה לאותו שלב. אלה, בצירוף עם הרשעותיו הקודמות של המשיב בעבירות תעבורה ואלימות, הובילו את בית המשפט למסקנה כי לא קיימת חלופה הולמת שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב או למנוע את הישנות העבירות.

4.

ביום 29.5.07 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בשאלת מעצרו (ב"ש 21073/07). המשיב ביסס בקשתו על הטענה כי בשל התאריך שנקבע לתחילת שמיעת הראיות בעניינו, עלול הוא להימצא במעצר במשך כחצי שנה קודם שיתחיל משפטו. בנוסף ביקש המשיב להציע חלופת מעצר חדשה. בית המשפט קמא הורה לשירות המבחן לבחון את החלופה החדשה אשר הוצעה על ידי המשיב. בתסקיר החדש, השלישי במספר, שב והדגיש שירות המבחן כי בחלופה המוצעת "אין מענה פיקוחי הולם ואין בה כדי לצמצם את רמת הסיכון הגבוהה" הנשקפת מהמשיב. בית המשפט החליט, ביום 27.6.07, כי אם תצליח ההגנה לגבש ולהציג "מערך פיקוח רצוף ומוצק יותר" יהיה בית המשפט מוכן לשקול שחרור המשיב כחלופה.

ביום 15.7.07 התקיים דיון במהלכו הוצע על ידי ההגנה להוסיף ערב נוסף, שיהיה מוכן לפקח על קיום תנאי מעצר הבית.

בתום הדיון החליט בית המשפט קמא לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בתנאים מגבילים. בהחלטתו האמורה של בית המשפט קמא נקבע, כי על אף מסוכנותו של המשיב, הרי בהתחשב בכך שתחילת משפטו של המשיב נקבעה ליום 23.9.07, ובהתחשב בחלופת המעצר שההגנה הציגה, יש מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופה שהוצעה כאמור.

5.

מכאן הערר שלפניי, בגדרו טוענת המדינה כי החלטת בית המשפט לשחרר את המשיב בחלופה אינה מאזנת כראוי את השיקולים הרלוונטיים העומדים לבחינה. מעשיו החמורים של המשיב והרשעותיו הקודמות מצביעים, לטענת המדינה, על מסוכנות שאינה מאפשרת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. עוד טוענת המדינה כי אין די בחלופת המעצר תחת פיקוחם של שני הערבים שנפסלו על ידי שירות המבחן והערב הנוסף שהוצע על ידי ההגנה כדי להפיג את מסוכנותו של המשיב. המדינה מוסיפה וטוענת, כי בית המשפט קמא סטה ללא הצדקה ממדיניותו ומהנחיותיו של בית משפט זה בכל הקשור למדיניות המעצרים עד תום ההליכים בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

באת כוח המשיב טענה לפני כי נוכח השינוי שחל בייצוגו של המשיב היא מבקשת לחזור בה מן ההסכמה ביחס לקיומן של ראיות לכאורה, אשר ניתנה בפתח ההליכים על ידי בא כוחו של המשיב דאז. כן טענה באת כוח המשיב כי הארכת מעצרו של המשיב מקום שבירור דינו יחל רק בעוד כחודשיים,

תהווה איזון לא ראוי בין זכותו של המשיב לחירות אישית לבין האינטרס הציבורי. באת כוח המשיב הוסיפה וטענה כי עברו של המשיב הוא עבר תעבורתי, להבדיל מעבר פלילי, וכי אין מקום לחלוק על טענת ההגנה כי ניתן לתת במשיב אמון ולהסתפק בחלופת מעצר.

6.

לאחר שקילת טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל. בית המשפט קמא קבע, כאמור, כי קיימות ראיות לכאורה לאישומים המיוחסים למשיב. באת-כוח המשיב לא העלתה בפני בית המשפט המחוזי טענות בדבר דיות הראיות לכאורה ובדבר חזרתה מן ההסכמה הדיונית שניתנה בזמנו בהקשר זה. ממילא, לא ניתן להזקק לטענות אלה לראשונה בשלב הערר.

מעשיו של המשיב כפי שהם עולים מכתב האישום מעידים על המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו. עסקינן בשרשרת ארוכה של עבירות, החל בנהיגה ללא רישיון נהיגה ובתקופת פסילה בכלי רכב שאינו מורשה בנסיעה ואינו מבוטח וכלה במרדף שנסיבותיו חמורות. בית משפט זה

עמד בעבר על המסוכנות הנשקפת ממעורבים ב"עבירות מרדפים", ועל הנגזר ממנה בהליך בו עסקינן:

"...משטרת ישראל נאבקת בתופעה קשה בכבישי הארץ בכלל, ובכבישי הדרום בפרט, כאשר נהגים פורקי-עול מסכנים בדרך נהיגתם את חייהם של אזרחים תמימים. את התופעה הזו, ששוב אינה נחלתם של יחידים, יש לגדוע באיבה, ואחת הדרכים לכך היא להחזיק במעצר גם את מי שטרם הורשע, כאשר ברור כי שעה שהוא מתהלך חופשי הוא מהווה סכנה נמשכת לציבור" (בש"פ 412/07 אבו-קרינאת נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), 21.1.07).

במקרה שלפנינו, חומרת העבירות המיוחסות למשיב, נסיבות התנהלות המרדף, הנסיבות שקדמו לו, עברו התעבורתי החמור של המשיב (122 עבירות תעבורה קודמות, לרבות הרשעה בעבירה שגרמה לחבלה של ממש)

ותסקיריו המפורטים של שירות המבחן, מלמדים על המסוכנות שנשקפת מן המשיב.

זלזולו של המשיב בגורמי אכיפת החוק, כפי שהדבר עולה מהתנהגותו, אינו מאפשר לקבל את החלופה המוצעת. הדברים מנומקים בהרחבה בתסקירי שירות המבחן שהוגשו לערכאה קמא, העומדים על רמת הסיכון הגבוהה לחזרת המשיב ל"התנהגות פורצת גבולות" ועל העדר מענה פיקוחי הולם בחלופה המוצעת.

7.

ודוק – אין בדברי אלה כדי לשלול באופן מוחלט חלופת מעצר בכל מקרה של

סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (והשוו: בש"פ 2723/07 עטאונה נ' מדינת ישראל

[לא

פורסם ], 29.3.07).

השלילה מתייחסת לחלופה אותה קיבל בית משפט קמא, וזאת נוכח הסיכון הנשקף מהמשיב בנסיבות הקונקרטיות שלפנינו, ומכך שאין בחלופה האמורה כדי לצמצמו במידה הנדרשת.

אשר על כן, אני מקבל את הערר, מבטל את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.7.07 ומורה כי המשיב ייעצר עד לתום ההליכים נגדו.