בש"פ 6304/02 יצחק (בן שמוע) איסקוב נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה והואשם בעבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין ובעבירה של ניסיון לרצח לפי סעיף 305 לחוק העונשין.

הרקע לאישום הינו אירוע קשה וחמור שבו קופחו בידי העורר חיי אדם. ביום 17.4.02 שעה שהעורר נהג במכוניתו מכיוון גן שמואל לכיוון מחלף קיסריה, נסעו באותו כביש במכונית פג'ו בני משפחת שפרין. הבן איליה נהג ברכב הפג'ו, ליד מושב הנהג ישב אביו של איליה, הינריך שפרין (להלן: המנוח), ובספסל האחורי ישבו נוסעות נוספות. בטרם הגיעו שתי המכוניות אל מתחת למחלף קיסריה, צעק העורר לעבר איליה בעת עמידתם ברמזורים על אופן הנהיגה שלו. סמוך לגשר המתין הפג'ו לתורו לעלות לכביש המהיר. על פי הנטען בכתב האישום, סטה העורר, שהיה מספר רכבים אחרי הפג'ו, לשוליים הימניים של הכביש ונעצר לצידו של הפג'ו. העורר, המנוח ואיליה יצאו מכלי רכבם. איליה היכה את העורר בפניו עד שזה נפל על הכביש בין שתי המכוניות, השניים אף תקפו, ככל הנראה, את יתר נוסעי מכוניתו של העורר. התוקפים, איליה ואביו, הרפו אז מהעורר ופתחו בויכוח עם נוסע שהיה ברכבו. בשלב זה התעשת העורר שהיה שרוע על הכביש, קם וניגש למכוניתו, שלף אקדח וירה מספר יריות לכיוון המנוח ולעבר נוסעי מכונית הפג'ו. לפי הנטען, הוא ירה לא פחות מתשע יריות; ארבעה קליעים פגעו במנוח בחלק גופו העליון וגרמו למותו. גם בת זוגו של המנוח ובנו נפצעו כתוצאה מהיריות. כאמור, בעקבות ארוע זה הואשם העורר ברצח בכוונה תחילה ובניסיון לרצח. עם הגשת כתב האישום נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת התביעה וציווה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי (השופט ש' ברלינר) כי יש בתיק החקירה ראיות לכאורה במידה מספקת המקיימות בסיס לאישומו של העורר ברצח, אף כי אין לשלול את משקלה של טענת ההגנה כי לא היה כאן רצח אלא הריגה. בענין זה קבע כי די בראיות לכאורה המקיימות סיכוי סביר להרשעה באחריות להמתת המנוח. אשר לשאלת מסוכנותו של העורר קבע בית המשפט קמא כי אין מדובר ברצח שתוכנן מראש אלא באיבוד שליטה שהביא להחלטה רגעית לירות לכל עבר, לפגוע בנוסעי הפג'ו ולגרום למוות ולפציעה. נוכח השימוש בנשק חם, קבע בית המשפט כי העורר מסוכן הוא, והחליט שאין לשחררו לחלופת מעצר אף כי אינו רואה חשש לשיבוש מהלכי משפט או הטרדת עדים. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

באות-כוחו של העורר טענו לשחרורו לחלופה ועשו כל שניתן כדי לשכנעני להעתר לערר. טענותיהן היו יסודיות וערוכות היטב והן הפנו אותי לחומר הראיות ולאסמכתאות משפטיות ערוכות ומסומנות כהלכה. עיקר טענותיהן העובדתיות והמשפטיות נסבו על כך שהראיות בתיק אינן מבססות עבירות של רצח וניסיון לרצח, ולכל היותר נעברה עבירה של הריגה וחבלה חמורה. הן הרחיבו את התמונה העובדתית והצביעו על כך שיוזמי הקטטה היו המנוח ובנו, התנהגותם בכביש היתה פרובוקטיבית ואלימה והם חבלו בעורר בפניו עד כי עקב מכת האגרוף נפל העורר על הכביש. המנוח היכה גם את יתר בני משפחתו של העורר שהיו ברכבו. עוד טענו כי הקליע שפגע בבת זוגו של המנוח, נורה ככל הנראה בעת מאבק שניהל העורר על האקדח שבידו ואילו הקליע שפגע באיליה נורה על ידי אדם אחר שהגיע לזירה וירה כדי להפסיק את הירי של העורר. טענותיהן המשפטיות לגוף האישום הן טענות של "הגנה עצמית" או העדר היסוד של הכנה ו"העדר קינטור". מקומן של טענות הסניגוריה בעת ברור ההליך לגופו אומר רק כי על פניהן אינן נראות מופרכות. לצורך השאלה שבפניי, המשך מעצרו עד תום ההליכים של העורר, מוכנה אני להניח כי יש אפשרות שהעורר לא יורשע בסופם של ההליכים בעבירת רצח. אולם, אין ספק שהיריות שנורו מאקדחו של העורר בתגובה למכת האגרוף שספג, ואף לעלבון שהוטח בו ובבני משפחתו, מצביעות על כך שמדובר באדם שתגובתו החריפה אינה עומדת בשום יחס לסכנה שנשקפה לו ומלמדת על מסוכנותו.

גם בהתחשב בכך שאיליה ואביו תקפו את העורר, וללא ספק פגעו בגופו ובכבודו, הרי תגובתו היתה תוקפנית ולא מתגוננת. אין מדובר ביריה אחת בודדת, אלא לפחות בתשע יריות והשתוללותו של העורר הופסקה רק על ידי התערבות עוברי אורח אחרים שהיו במקום. בנסיבות אלה, אין ספק שהתנהגותו של העורר מלמדת על מסוכנות המקימה עילת מעצר.

בחנתי את שאלת שחרורו של העורר בתנאי חלופה, ולכאורה ההכרעה בשאלה זו אינה קלה. העורר הוא בן 66, ומעולם לא הסתבך בפלילים. הוא ממקימי הישוב "חיננית" ובאות-כוחו טענו בפניי כי ניתן להגבילו למעצר בית בישוב. כמו השופט קמא, מוכנה גם אני להניח כי אין חשש להמלטות או להשפעה על עדים ושיבוש הליכי משפט מצד העורר. אולם, העבירות המיוחסות לו, אף אם נקבל רק את העובדות שאינן שנויות במחלוקת, מעידות על מעשה חריג ומסוכן מאין כמוהו. אדם המסוגל עקב קטטה, ולו גם קשה ופוגענית, שהתפתחה על אם הדרך, לשלוף אקדח ולירות בו ללא הבחנה, הוא אדם מסוכן שאין להסתפק בעניינו בחלופת מעצר.

לסיום, אוסיף כי בדיון בפניי נמסר לי כי נקבעו בתיק זה ארבעה מועדים לשמיעת הוכחות. נראה לי כי מן הראוי לקבוע מועדי שמיעה נוספים וקרובים שכן בהתחשב בגילו של העורר ובמכלול הנסיבות האופפות פרשה זו, מן הראוי לעשות כל מאמץ לבירורה המהיר.

הערר נדחה.