בש"פ 6779/09 סאמר אדריס נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא טל) מיום 14.8.09 בעמ"ת 11521-08-09, בגדרה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום ברמלה (השופט שוהם) מיום 13.8.09 במ"ת 23586-06-09, והעורר נעצר עד תום ההליכים.

עובדות והליכים

ב.

נגד העורר הוגש ביום 30.6.09 כתב אישום, המייחס לו עבירות של הסעה שלא כדין - עבירה לפי סעיף 12(א)(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952; והסעת נוסעים - עבירה לפי תקנה 84(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1951. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 28.6.09 הסיע העורר 26 תושבי השטחים, שלא כדין ומבלי שהיה בידם אישורי כניסה.

ג.

עם הגשת כתב האישום התבקש מעצר העורר עד תום ההליכים. ביום 20.7.09 קבע בית משפט השלום (השופטת נחליאלי-חיאט), כי נוכח קיומן של ראיות לכאורה, ובשל חומרת המעשים שמעידים על מסוכנות, קמה נגד העורר עילת מעצר. ברם, נוכח גילו הצעיר (22), הורה בית המשפט על הזמנת תסקיר בעניינו טרם החלטה על מעצר עד תום ההליכים. שירות המבחן (בתסקיר מיום 12.8.09) התרשם, כי העורר סובל ממצב רגשי לא יציב, נוטה להתנהגות אימפולסיבית וחש תסכול וחוסר אונים. עוד צויין, כי העורר מצוי במצב רוח דכאוני ומאיים לפגוע בעצמו. שירות המבחן נמנע מהמלצה על חלופה נוכח אישיות העורר, חומרת המעשים המיוחסים לו, וספקות באשר לעמידתו בתנאי השחרור. בהקשר זה צויין עוד, כי אין אפשרות לפקח על העורר באמצעות איזוק אלקטרוני באיזור בו הוצעה שהייתו במעצר הבית.

ד.

חרף התרשמותו של שירות המבחן, הורה בית משפט השלום (השופט שוהם) על שחרור העורר למעצר בבית חמותו לעתיד, בערבותה ובערבות גיסו המיועד. בית המשפט נימק החלטתו בכך שלעורר אין עבר פלילי (למרות שציין כי עומדים כנגדו שני אישומים בגין תקיפה), ושיש בחלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנותו.

ה.

ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל ביום 14.8.09, והעורר נעצר עד תום ההליכים. נקבע, כי החלופה שהוצעה אינה ראוייה בין היתר נוכח עברו הפלילי של הגיס הערב; אי המלצת שירות המבחן באשר לחלופה ולמפקחים; אישיותו האימפולסיבית; וחוסר האפשרות להתקין איזוק אלקטרוני במקום החלופה. עוד נלקחה בחשבון העובדה, שהעורר עבר את העבירה המיוחסת לו בעוד שני כתבי אישום תלויים נגדו.

ו.

בערר מבקש העורר לאמץ את החלטת בית משפט השלום, ולהורות על שחרורו למעצר בית. נטען, כי המלצת תסקיר המבחן אינה חזות הכל, וכי אישורו של בית המשפט לערבים ולמפקחים נעשה לאחר שהתרשם מהם בעצמו ונתן בהם אמון. עוד נטען, כי אין להפלות את העורר מחמת חוסר אפשרות טכנית להתקין איזוק אלקטרוני במקום מגורי המפקחים. על כל אלה הוספו טענות באשר לנסיבות האישיות של העורר, ובכללן שהיה מנודה ממשפחתו, וששוקם מחדש בבית משפחת אשתו המיועדת. כן צויין, כי יש להתחשב בעובדה שהעורר הביע חרטה עמוקה וכנה, ממנה התרשם בית המשפט והתחשב בה במכלול השיקולים לשחררו.

ז.

בדיון טען עו"ד לידאוי – מייצג חדש – לעורר, כי אף שהיתה הסכמה לראיות לכאורה, אין עילת מעצר, ולכן לא היה מקום לתסקיר; אך גם משניתן, בית משפט השלום יכול היה שלא להתחשב בו ויש לאשש את עמדתו. העורר הודה בהסתבכות, וחויית המעצר השפיעה עליו וגרמה לו להפנים את חומרת מעשיו; אכן לעורר בעיות במשפחתו הגרעינית, והוא סובל ממצוקה רגשית, אך כאדם צעיר לא היה מקום למעצר במקום תכנית שיקומית.

ח.

בא כוח המדינה ציין כי המדובר בהסעת מסחרית של כמות אדירה של אנשים ברכב מסחרי, שהוצג בדרך שתאפשר לו להיראות כרכב ביטחון; ושני כתבי האישום התלויים ועומדים נגד העורר מגלים אדם שאינו מכבד את החוק ואת אוכפיו. אשר לאיזוק במקום מעצר הבית המוצע (בית חנינא), המדובר באילוץ המחייב ליווי משטרתי, וממילא בעקבות הפרה נמשך כל טיפול מספר שעות ונעשה לא אפקטיבי.

ט.

עיינתי בתסקיר, שנוכח החשש להישנות מעשים דומים לאלה שיוחסו לעורר בכתב האישום וההתרשמות מנטיה להתנהגות אימפולסיבית לא מחושבת, לא כלל המלצת שחרור. כידוע היטב, אף שאין בית המשפט כבול להמלצות שירות המבחן, סטיה מהמלצה שלילית מצריכה נימוקים כבדי משקל.

י.

הקושי באיזוק אלקטרוני במקום מגוריהם של המפקחים המוצעים נובע מן הנסיבות שבאזורים מסוימים במזרח ירושלים, אך לא זה בלבד הקושי, אלא, ראשית, עצם העבירה המצביעה על תעוזה: הסעת שב"חים – אשר על חומרתה אין צורך להוסיף דברים בנסיבות של מאבק בטרור שלא תם. ולא זו בלבד, אלא עסקינן בהסעת מספר כפול של אנשים מן המותר ברשיון הרכב, דבר המסכן את הנוסעים באופן ברור ובוטה. קשה איפוא ליתן בעורר אמון, הנחוץ לשחרור בערובה. יצוין כי ברכב נמצאו מנורות מהבהבות וצופר המשמש לכריזה, דבר המאפשר התחזות לרכב ביטחון, אך פרט זה לא נכלל בכתב האישום, ואיני צריך להידרש אליו נוכח האמור. לכך מצטרפים כשיקול נכבד של אמון. שני כתבי האישום התלויים ועומדים נגד העורר (אף כי נשאלת השאלה האם כתבי אישום אלה, שרשימת העדים בהם קטנה, הגיעו כל עיקר לדיון עד הנה, ובא כוח המדינה לא היה מידע על כך). בכתב אישום אחד מואשם העורר בפגיעה במתלונן דשם, יחד עם אחר (שחלקו היה גדול יותר) בעיר העתיקה ביוני 2007, על רקע היותו של המתלונן יהודי; נגרמו למתלונן חבלות. כתב האישום האחר, עניינו אירוע ממארס 2008, ובו פגיעה במתלונן (האחר) ובשוטר על-ידי תקיפה במכות.

י"א.

איני נעתר איפוא לערר. ואולם, אפנה לשניים: ראשית, התסקיר הסב את תשומת לבו של שירות בתי הסוהר באשר למצבו הנפשי של העורר בעקבות איומיו לפגוע בעצמו. שירות בתי הסוהר מתבקש ליתן דעתו לכך , לרבות בדיקה פסיכיאטרית

ככל הנחוץ, ותשומת לב של שמירה. שנית, בית המשפט המחוזי ציין כי על בית משפט השלום להידרש לתיק כתיק של מעצר עד תום ההליכים. ההקראה קבועה, כנמסר, ל-17.9.09. בנסיבות יפנו הצדדים תשומת לב בית המשפט לצורך בקידום התיק, שכל העדים בו הם עובדי ציבור (תשעה במספר), ועל כן אינו צריך להימשך זמן רב, גם אם ינוהלו הוכחות.