בש"פ 6990/08 אליאב גיטנס נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגן הנשיא ב' אזולאי) לעצור את העורר עד תום ההליכים.

2.

ביום 29.5.08 הגישה המשיבה כתב אישום נגד העורר, שגילו 21 שנים, ונגד צעיר נוסף. בכתב האישום נטען כי השניים ביצעו עבירות של שוד וקשירת קשר לפשע. לגבי העורר נטען, כי ביצע אף עבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. על פי המתואר בכתב האישום, שני הנאשמים ושני אחרים הבחינו באשה שצעדה באחד מן הרחובות של העיר דימונה. מדובר היה באשה בת 66 שנים. הם החליטו לשדוד את תיקה. הם עקבו אחרי אותה אשה. המשיב נשא באותה עת פטיש. האשה הגיעה לבניין כלשהו והחלה לעלות במדרגות. העורר עלה אחריה, הכה בראשה באמצעות הפטיש, חטף את תיקה וכל הארבעה נמלטו מן המקום. התיק הכיל ארנק ובו סכום של 150 ש"ח, כרטיס אשראי ופריטים נוספים. כתוצאה מן החבלה בראשה נפלה האשה ואיבדה את הכרתה. היא הועברה לבית חולים ואושפזה שם במשך מספר ימים. האשה סבלה מחבלת ראש ודימום תוך מוחי, נפיחות בראשה, כאבים וסחרחורת. כתב האישום הוסיף וסיפר כי הארבעה עשו שימוש בכרטיס האשראי כדי לשכור סרטי די.וי.די. פורנוגראפיים. האירוע המתואר בכתב האישום התרחש ביום 2.3.08. העורר נעצר ביום 20.5.08. בעת מעצרו נתפס בחדרו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 0.456 גרם שהיה מיועד לשימוש עצמי.

3.

משהוגש כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד לסיום משפטו. בא כוחו של העורר הסכים בדיון שנערך ביום 4.6.08 בבקשת המעצר כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר. הפרקליט ביקש כי יוגש תסקיר מעצר ואילו המשיבה הסכימה לבקשה זו. בית המשפט הורה על הגשתו של תסקיר. תסקיר אכן הוגש ביום 25.6.08. בתסקיר נאמר, בין היתר, כי העורר משתמש באופן קבוע בסמים. לדעתו של שירות המבחן, רק חלופה שתכלול מסגרת טיפולית לגמילה מסמים ראויה במקרה של העורר. השירות המליץ לדחות את הדיון לשם בחינתה של האפשרות של קבלתו של העורר לקהילה טיפולית. ביום 26.6.08 נערך דיון נוסף בבית המשפט. בית המשפט נעתר לבקשתו של הסניגור כי יוגש תסקיר משלים. יצוין, שבאותו דיון הודיעה המשיבה כי תעמוד על בקשתה למעצר עד תום ההליכים, אך בד בבד הסכימה ששירות המבחן יבחן את החלופה שהוא עצמו העלה. ביום 7.7.08 הוגש תסקיר נוסף על ידי שירות המבחן בו הומלץ על דחייה נוספת על מנת שייעשו הבירורים והבדיקות הדרושים לשם קבלתו של העורר לקהילה הטיפולית מלכישוע. ביום 10.7.08 נערך דיון נוסף בבית המשפט. שוב ביקש הסניגור לקבל את המלצתו של שירות המבחן. המשיבה הודיעה, לעומת זאת, כי לא תסכים להליך גמילה כחלופת מעצר. ביום 21.7.08 הגיש שירות המבחן תסקיר נוסף, שלישי במספר. בתסקיר זה הומלץ לשחרר את העורר למרכז החלמה לנפגעי סמים לתקופה מוגבלת וזאת כהכנה לקראת קבלתו של העורר לקהילה הטיפולית מלכישוע. בעקבות תסקיר זה ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי נגדה הוגש הערר. בית המשפט כתב בהחלטתו כי מעשיו של העורר חמורים הם, במיוחד לאור העובדה שהוא עמד בראש החבורה שביצעה את השוד. בסיכום החלטתו אמר בית המשפט כי לדעתו "אין מקום ליטול סיכון יתר, ע"י הפניית המשיב [הוא העורר] בשלב זה של מעצר עד תום ההליכים, לגמילה במסגרת קהילתית סגורה". לדעת בית המשפט קיים חשש ברמה גבוהה לביצוע מעשים נוספים שיסכנו את הציבור.

4.

אילו עניינו של העורר היה בא בפניי כערכאה דיונית עם הגשת הבקשה למעצר, הרי כנראה שהייתי מחליט לעוצרו עד תום ההליכים בלא לבקש תסקיר. זאת, הגם שמדובר בצעיר בן 21 שנים שאין לו עבר פלילי (אף שנפתחו שני תיקי מב"ד לגביו). מעשה השוד המיוחס לעורר מצביע על מסוכנות. כאמור, אף הסניגור לא חלק על כך שנתקיימה הדרישה של ראיות לכאורה וזו של עילת מעצר. עם זאת, במקרה הנוכחי חלו התפתחויות מאז הדיון הראשון בבקשת המעצר. לא ניתן להתעלם מאותן התפתחויות. נוצרה דינמיקה מסוימת בכיוון של חלופה מיוחדת למעצר. מטבע הדברים שנוצרו ציפיות מסוימות אצל העורר. שירות המבחן נדרש לעניינו של העורר שוב ושוב והשקיע משאבים במציאתה של חלופה. עוד בולטת העובדה שהמשיבה עצמה הסכימה להגשתו של תסקיר מעצר בדיון הראשון, זה מיום 4.6.08. בסופו של הליך המעצר הביע בית המשפט המחוזי את הדעה כי אין מקום לשימוש בחלופה, על אף ששירות המבחן המליץ עליה, זאת בשל הסיכון הנשקף מן העורר. הסיכון הנשקף היה ידוע כבר בתחילת הדרך, זאת, על יסוד מעשה השוד שיוחס לעורר ולאחרים. נשאלת השאלה, מדוע איפשר בית המשפט מלכתחילה את אותם מהלכים שבסופם המליץ שירות המבחן על חלופת מעצר מסוימת. ייתכן, שבית המשפט עשה כן בעיקר בשל הסכמתה של המשיבה להגשתו של תסקיר מעצר. הצירוף של המלצתו של שירות המבחן עם הציפיות שנוצרו מוביל אותי למסקנה שראוי אכן לאמץ את ההמלצה, במיוחד כאשר המשיבה הסכימה בתחילה להגשת תסקיר (ראו, בש"פ 11074/04 עמר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.12.04); בש"פ אוסטפנקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.3.07)).

5.

לפיכך הערר מתקבל במובן זה שהעניין יחזור לבית המשפט המחוזי לשם קביעת מועד כניסתו של העורר למרכז ההחלמה לנפגעי סמים, לקראת השמתו בקהילה הטיפולית מלכישוע, כפי שהציע שירות המבחן בתסקיר האחרון. בית המשפט אף יקבע את תנאי השחרור הנוספים. בית משפט קמא יערוך הדיון הנוסף בהקדם.