בש"פ 7129/04 מדינת ישראל נ. מוחמד פתאלי

בפני בקשה (שישית) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינו - לפי המוקדם.

נגד המשיב הוגש, ביום 22.10.02, כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד, סחר בסם מסוכן וקשירת קשר לבצע פשע.

על-פי עובדות כתב האישום, החזיק המשיב במקום מחבוא סם מסוכן מסוג חשיש במשקל תשעים ושישה וחצי קילוגרמים, ארוז בתיקים. בהזדמנויות שונות הגיע המשיב אל מקום המסתור, כשהוא מלווה בילדו הקטין ובקטין נוסף, פעם ראשונה במטרה לשלוח את ילדו לבדוק האם הסם עדיין מוחבא במקומו ופעם נוספת על-מנת לבצע עסקה בסם עם אחרים, עמם קבע במקום המסתור. עת נפגש עם האחרים, נטל אחד מהם את אחד התיקים המכילים את הסם, והציגו למשיב. מיד לאחר מכן נעצרו המשיב והאחרים על-ידי שוטרי מפלג הסמים שארבו להם.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה לבית-המשפט המחוזי בנצרת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ביום 26.11.02, בהסכמת בא-כוח המשיב, הורה בית-המשפט המחוזי (כב' השופט נ' ממן) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

משתמו תשעה חודשים, ומשטרם נסתיים משפטו, הגישה המדינה, ביום 14.7.03, בקשה להארכת מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים. הבקשה הוגשה בהסכמת בא-כוח המשיב החדש, אשר מונה לאחר שקודמו ביקש להשתחרר מייצוגו של המשיב.

ביום 14.7.03, הוריתי על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

משתמו תשעים הימים הנזכרים לעיל, ומשטרם נסתיים המשפט, הגישה המדינה, בהסכמת בא-כוח המשיב, ביום 2.10.03, בקשה נוספת (שנייה) להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים.

ביום 12.10.03, בהסכמת בא-כוח המשיב, הוריתי על הארכת מעצרו של המשיב בשלושים ימים נוספים בלבד. יש לציין, כי שלוש מן הישיבות שהיו קבועות בפני בית-המשפט המחוזי במסגרת אותה הארכת מעצר בוטלו על-ידי בא-כוח המשיב.

משתמו שלושים הימים, ומשטרם נסתיים המשפט, הגישה המדינה, ביום 5.11.03, בקשה נוספת (שלישית) להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים.

ביום 12.11.03, בהסכמת בא-כוח המשיב, הורה בית-משפט זה (כב' השופט י' טירקל) על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

בין לבין, ביום 31.12.04, ביקש בא-כוחו המשיב להשתחרר מייצוג. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשה ומינה סנגור חדש, אשר ביקש עקב הנסיבות לבטל את הישיבות הבאות הקבועות בפני בית-המשפט המחוזי, והביע מפורשות את הסכמתו להארכת מעצרו של המשיב עד לסיום התיק.

משלא נסתיים המשפט תוך תקופת ההארכה השלישית, הגישה המדינה, בהסכמת בא-כוח המשיב, בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

ביום 29.1.04, הורה בית-משפט זה (כב' השופטת א' חיות) על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

בין לבין, נערכו חילופי ייצוג נוספים בתיק, וסנגורו החדש (הרביעי) ביקש לבטל מועד דיון הקבוע בפני בית-המשפט המחוזי. בבקשתו ציין, כי הוא מודע להסכמת המשיב להארכת מעצרו, ככל שיידרש, עד לסיום הדיונים בתיק.

אף תקופת הארכה זו לא הספיקה לשם סיומו של המשפט, וביום 6.5.04, הגישה המדינה, על דעת בא-כוח המשיב, בקשה חמישית במספר להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

בו ביום הורה בית-משפט זה (כב' השופט י' טירקל) על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

משלא נסתיים המשפט תוך תקופת הארכה זו, מבקשת כעת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

לטענת באת-כוח המדינה, אמנם היו במשפטו של המשיב עיכובים רבים, אולם אלו נגרמו באשמת באי-כוחו המתחלפים של המשיב. לטענתה, בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשות דחית מועדי דיון מטעם המשיב, עקב הצהרותיהם של סנגוריו השונים ושל המשיב עצמו, כי יסכימו להארכות המעצר של האחרון, ככל שאלה יידרשו. כמו-כן, טוענת היא, כי מסוכנותו הרבה של המשיב עולה מן המעשים המיוחסים לו. לא זו אף זו, טוענת היא, המשפט מצוי כעת בשלביו המתקדמים, ונקבעו ארבעה תאריכים בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2004.

מנגד, טוען בא-כוח המשיב, כי הארכת מעצר שישית חריגה היא אף כאשר מדובר בעבירות חמורות פי כמה וכמה מן העבירות המיוחסות למשיב. לטענתו, נותרו עוד עדים רבים שטרם העידו ונראה, כי המשפט לא יגיע לסיומו בקרוב. עוד טוען הוא, כי עוצמת השיקולים שהצדיקו את מעצרו של המשיב בעבר פחתה עם חלוף הזמן, ובנקודת הזמן בה אנו נמצאים כעת יש להעדיף את האינטרס של המשיב על-פני אינטרס הכלל.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הרב שהונח לפני, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

ככלל, קיומן של עבירות סמים חמורות מקים חזקת מסוכנות סטטוטורית, הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו – 1996. הלכה היא, כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בסחר בסמים (ראה בש"פ 5570/03 , 5635 אברג'ל נגד מדינת ישראל , תק-על 2003 (2)6).

השיקולים העיקריים, אותם יש לשקול על-מנת להכריע בסוגיה, הם מחד גיסא קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, ומאידך גיסא אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' עינאד אבו עסא , תק-על 2003(1), 1969). לעניות דעתי, האיזון בין השיקולים הנזכרים לעיל אמור להיקבע על-פי נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה, ובנסיבות הספציפיות של המקרה שבפני, אין ספק, כי השיהוי בהתנהלות המשפט נגרם, רובו ככולו, עקב חילופי הסנגורים מטעם המשיב. כמו-כן, יש לייחס משקל רב להסכמתו של המשיב ולהסכמתם, או מודעותם להסכמת קודמיהם, של באי-כוחו השונים, להארכת מעצרו של המשיב עד לתום המשפט. נוסף על כך, קבועים כעת לדיון בפני בית-המשפט המחוזי ארבעה מועדים נוספים בימים 2.9.04, 20.9.04, 19.10.04 ו-25.10.04, ויש לקוות, כי התנהלותו של המשפט תהא מעתה מהירה יותר.

לפיכך, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 7.8.04, או עד למתן פסק-דין בת.פ.1231/02 בבית-המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.