בש"פ 7175/06 אילן אלקיים נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט נ' הנדל) בב"ש 21346/06 מיום 6.8.2006, בה קיבל בית המשפט את ערר המדינה והורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים.

2.העוררים עומדים לדין בעבירות קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ), התפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406(ב) לחוק וגניבה לפי סעיף 384 לחוק. על פי עובדות כתב האישום, במועד כלשהו לפני 17.7.06, אילן אלקיים (להלן:

עורר 1 ) ואורן אבוטבול (להלן: עורר 2 ) קשרו קשר לפרוץ לביתו של הרצל פירדזה (להלן: הרצל ), העובד עם עורר 1, ולגנוב ממנו כסף מזומן.

3.על מנת להוציא לפועל את הקשר הנ"ל, שיכפלו העוררים את מפתח דלת ביתו של הרצל (רחוב קלשון 5 באר שבע). בתאריך 17.7.06 העורר 1 שכנע את הרצל (בשיחה טלפונית) לעזוב את הבית ולנסוע לים עם משפחתו. משהתרוקן הבית מיושביו הגיעו העוררים למקום. עורר 1 פתח את דלת הדירה בעזרת המפתח המשוכפל, וגנב מהדירה 22,700 ש"ח וכ-45$ במזומן מתיק שהיה בחדר השינה. עורר 2 המתין ברכב, אסף את עורר 1 עם צאתו, והשניים עזבו את המקום.

4.לאחר שחלקו ביניהם את השלל, נסעו השניים לביתו של העורר 1, שם החביא עורר 1 חלק מהכסף. לאחר מכן, המשיכו העוררים בנסיעה אשר במהלכה נעצרו על ידי המשטרה. ברשות עורר 1 נתפסו 750 ש"ח, ובביתו נתפסו עוד 11,800 ש"ח ו-45$, וברשות עורר 2 נתפסו 10,100 ש"ח.

5.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם. בתאריך 31.7.06 הורה בית משפט השלום בבאר שבע (השופט א' באומגרט), בב"ש 6801/06, כי העוררים ישוחררו בתנאים מגבילים, למעצר בית מלא (למעט שעתיים ביום) בפיקוח ערבים, בתשלום ערבויות, ובאי יצירת קשר האחד עם השני או עם הרצל.

6.המשיבה הגישה ערר על החלטה זו, וביום 6.8.06 החליט בית המשפט המחוזי בבאר שבע להפוך את החלטת בית משפט השלום ולהורות על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. ההחלטה שמה את הדגש על עברם של שני העוררים. העורר 1 הורשע בתאריך 27.6.06 בעבירה של פירוק חלקים מרכב והוטל עליו מאסר תנאי. העורר 2 הורשע בתאריך 21.6.06 בעבירות סיוע להתפרצות לדירה, גניבה והפקרה לאחר פגיעה. מועד הטיעונים לעונש נקבע ל-20.9.06. בסך הכל לעורר 1, 3 רישומים פליליים ולעורר 2, 5 הרשעות קודמות ו-2 מאסרים על תנאי. סמיכות התאריכים בין העבירות הנוכחיות, לעבירות בהן הורשעו העוררים מצביעות לדעת השופט קמא על מסוכנותם.

7.בהודעת הערר מצביע הסנגור על שגיאות שנפלו (לשיטתו) בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בניגוד לקביעת בית המשפט אין מדובר בתחכום ותעוזה. יש אמנם כיעור בדרך הפעולה שנקט בה עורר 1, ששכנע את הרצל לעזוב את הבית אולם לא תיחכום. בית משפט קמא שגה גם באשר לתאריך הרשעתו האחרונה של עורר 2, ולכך השלכה לעניין סמיכות הזמן שבין ההרשעה - לבין תאריך העבירה הנוכחית.

ככלל, העבירות שמדובר בהן אינן מקימות חזקת מסוכנות, לא היה מקום גם לקביעתו של בית משפט קמא כי לא ניתן לסמוך על הערבים. בית המשפט לא בחן את יכולתם של הערבים לפקח על העוררים, בניגוד לבית משפט השלום שבחן אותם והתרשם כי " יש ביכולתם להוות דמות מציבת גבולות ומפקחת על העוררים ".

8.בחינת המכלול הביאה אותי למסקנה כי ניתן במקרה זה להסתפק בחלופת מעצר כפי שהחליט בית משפט השלום.

9.בגדר מושכלת יסוד, והיסטוריה בזעיר אנפין: בעבר, לפני חקיקתו של חוק המעצרים, על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982 היתה קיימת עילת מעצר שענינה הסכנה לשלום הציבור ובטחונו. ההשקפה המקובלת היתה כי ב"שלום הציבור" הכוונה היא לרכושו של הציבור, במילים אחרות עילת המעצר באשר לכל עבירות הרכוש התבססה על המסוכנות ל"שלום הציבור". חוק המעצרים השמיט את המילה "שלום הציבור". סעיף 21(א)(1)(ב) קובע עילת מעצר מקום בו "קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה;" הפרשנות המקובלת היתה כי בהסירו את "שלום הציבור" התכוון המחוקק להוציא מכלל עילות המעצר את עבירות הרכוש למיניהן כיוצרות מסוכנות.

פסק הדין בבש"פ 5578/98 רוסלן נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268 , 271-272 שהוזכר בהחלטתו של בית משפט השלום, קבע כי חרף האמור לעיל:

"מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסויימות יש בהם כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסויימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך המלטות המבצעים מעונש."

יחד עם זאת, עבירות רכוש המקימות עילת מעצר הן אלה המבוצעות " באורח שיטתי, או בהיקף ניכר או תוך התארגנות של מספר עבריינים או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים " (שם).

10.לענייננו, חרף השפלות שבה נהג עורר 1, כאשר באמתלת שווא הוציא את חברו לעבודה מהבית על מנת שיקל עליו לפרוץ אליו- ספק בעיני אם ניתן לדבר עם תחכום - בהבדל מתכנון. על פני הדברים גם אין מדובר בפעילות שיטתית.

באשר לעברם הפלילי של העוררים- לעורר מס' 1, 3 הרשעות קודמות שרק אחת מהן נגד רכוש. המדובר בפירוק חלקים מרכב. מדובר בעבירה שנעברה בשנת 2004. לעורר מספר 2, 5 הרשעות קודמות מהן שתיים על עבירות של החזקת נכס החשוד כגנוב, אשר ככל שניתן לראות לגיליון ההרשעות הקודמות ההרשעה האחרונה היא משנת 2003. העבירה הנוספת, שאותה הזכיר השופט הנדל, ואשר בגינה עומד העורר לדין כרגע נעברה אף היא בשנת 2003.

לא נראה לי כי בנסיבות תיק זה המאסרים התלויים ועומדים נגד העוררים צריכים למנוע שחרורם בחלופת מעצר.

התוצאה היא כי אני מקבלת את הערר. העוררים ישוחררו בתנאים שנקבעו על ידי בית משפט השלום.