בש"פ 7370/08 אקרם אבולקיעאן נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ח' סלוטקי) על-פיה נעצרו שני העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. נגד העוררים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של נשיאת נשק, קשירת קשר לפשע, חבלה בכוונה מחמירה וחבלה לרכב במזיד. העוררים מבקשים להשיג על החלטת בית משפט קמא הן בהיבט קיומן של ראיות לכאורה למעורבותם בעבירות המיוחסות להם, והן לעניין חלופת המעצר.

2.

על-פי כתב האישום, שורר סכסוך בין שתי משפחות - משפחת העוררים - היא משפחת אבולקיעאן, ומשפחת אבו-סבית. בשל הסכסוך, נשאו בני שתי המשפחות כלי נשק הכוללים אקדחים, סכינים ואלות. ביום 24.07.08 נסעו העוררים במכונית הנהוגה על-ידי אחד מבני משפחתם בסמוך לצומת תל שבע, שם פגשו ברכבם של בני משפחת אבו-סבית. במהלך הנסיעה בקרבת מכוניתם של בני משפחת אבו-סבית, החלו העוררים לירות באקדחים לעבר בני משפחת אבו-סבית, בכוונה לגרום להם לחבלה חמורה. כתוצאה מהירי, נפגע אחד מבני משפחת אבו-סבית בכתפו, ונזקק לטיפול רפואי. מיד לאחר הירי, התנגש רכב נוסף של בני משפחת אבו-סבית שהיה מעורב בתקרית, בשלב זה, החלה תגרה אלימה בין העוררים לבין משפחת אבו-סבית, במהלכה היו בידי המשתתפים משתי המשפחות אקדחים וסכינים. במהלך התגרה, נפגעו העוררים ואדם נוסף ממשפחת אבולקיעאן מידי בני משפחת אבו סבית. העוררים נזקקו לטיפול רפואי עקב פגיעה זו. כמו כן, מהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין הארכת המעצר עולה כי במהלך האירועים נפצע גם קטין, עובר אורח, שנקלע למקום במשאית של אביו, אשר ניזוקה בשימשת הרכב מהירי. בני משפחת אבו-סבית שהיו מעורבים בפרשה זו נעצרו אף הם, והוגש נגדם כתב אישום בגין חלקם באירוע האלים והפגיעה בעוררים.

3.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ח' סלוטקי) נעתר לבקשת המדינה, והורה על מעצר העוררים עד תום ההליכים. הוא בחן את הראיות בתיק התביעה והגיע לכלל מסקנה כי מתקיימת דרישת קיומן של ראיות לכאורה לצורך הליך המעצר. מחומר הראיות עולה כי העוררים השתתפו בקטטה שבמהלכה איברהים אבו סבית נפצע בכתפו ורכבו ניזוק, וברכב העוררים נמצאו, בין היתר, תרמילים רבים וכדור חי המצביעים על כך, שלכאורה, הירי בוצע מרכבם. בית המשפט בהחלטתו עמד על כך שמחומר הראיות עולה הרושם כי כל אחד מהצדדים היריבים הסתיר את חלקו באירוע, ולא מסר את האמת כולה.

בית המשפט קבע עוד כי מתקיימת עילת מעצר בעניינם של העוררים. הוא מצא, כי אין מקום להגשת תסקיר מעצר בעניינם, חרף העובדה שאין להם עבר פלילי, מהטעם שמסוכנותם כה גבוהה עד כי אין מקום בשלב זה לשחרורם. לאור כל אלה, הורה בית המשפט קמא על מעצרם עד תום ההליכים של העוררים.

4.

בערר, העלה ב"כ העוררים טענות בשני המישורים - מישור הראיות לכאורה, ומישור חלופת העצר. אשר לראיות לכאורה, נטען, כי הראיות מצביעות על כך כי העוררים הם שהותקפו על-ידי משפחת אבו-סבית. אין להסתמך על עדותם של בני משפחת אבו סבית כנגד העוררים שכן יש להם מניע מובהק לפגוע בעוררים ובבני משפחתם. עדותו של איברהים אינה עולה בקנה אחד עם עדויותיהם של יתר בני המשפחה שנכחו באירוע, ואינה מתיישבת עם נתונים עובדתיים שנמצאו בזירת האירוע, כגון מספר כלי הנשק המעורבים, וסוג הפגיעות בכלי הרכב. העוררים משיגים גם על אי נכונותו של בית המשפט לבחון חלופת מעצר ולהורות על הגשת תסקיר מעצר לשם כך. העוררים חסרי עבר פלילי, נפגעו ונפצעו ממעשי בני משפחת אבו סבית, ויש, על-פי הטענה, לשחררם בחלופה.

5.

המדינה מתנגדת לשחרור העוררים בחלופה. היא פרטה את ראיות התביעה היוצרות תשתית לכאורית להרשעת העוררים. היא ציינה עוד את מסוכנות העוררים על רקע סכסוך הדמים עם בני המשפחה היריבה, ועל החשש הגדול להסלמה אם העוררים ישוחררו.

6.

דין הערר להידחות.

תשתית הראיות המצויה בתיק התביעה מספקת לצורך הליך מעצר עד תום ההליכים. היא כוללת את הודעותיו של איברהים, מהן עולה כי העוררים ירו בו. הודעות אלה מקבלות חיזוק מממצאים אובייקטיביים שנמצאו ברכבם של העוררים, בו נמצאו תרמילים רבים וכדור חי. כן נמצא קליע במכוניתו של איברהים אבו-סבית. על-פי דו"ח משטרה, שימשת רכבו של איברהים נופצה מירי, ואיברהים עצמו נפצע בכתפו מירי. המשקל המצטבר של ראיות אלה עונה לדרישת הראיות לכאורה, על אף, שכפי שציין בית משפט קמא, יש להתייחס בזהירות להודעות המעורבים, אשר אפשר כי אינן חושפות את מלוא האמת, בהינתן מעורבותם בסכסוך עקוב מדם בין שתי המשפחות.

לענין חלופת מעצר, הצדק עם בית המשפט המחוזי שלא ראה אפשרות בנסיבות ענין זה לשחרר את העוררים בחלופה, ולכן גם לא מצא טעם בהגשת תסקיר מעצר. המ דובר

בעוררים אשר, לכאורה, לא היססו לנהל מאבק כנגד יריבים תוך שימוש בנשק חי, שאף הביא לפציעת אחד המשתתפים בעימות. הצד השני לסכסוך אף הוא אינו טומן את ידו בצלחת, ומגיע לעימות כשהוא מצוייד מבעוד יום בסכינים ובנשק חם. העימות בין בני המשפחות הניצות דומה לשדה קרב שבו השימוש בכל האמצעים, ואף הקטלניים ביותר, הפך למעין נורמה במאבק הזה, והסכנה האורבת מכך הן למעורבים הישירים בסכסוך והן לבני ציבור תמימים הנקלעים למקום העימות במקרה, אינו צריך הדגשה. ואמנם, ילד, עובר אורח תמים, נפגע מהעימות אף שלא היה קשור כלל למי מן הצדדים המעורבים. לא שמענו גם על קיום מהלכים כלשהם לסולחה בין הצדדים.

בנסיבות קשות ומסוכנות אלה, הדאגה לשלום הציבור מחייבת את מעצרם של העוררים בין סורג ובריח מחשש לפגיעות נוספות בשלומם ובבטחונם של בני אדם באם ישוחררו. זוהי תוצאה מתחייבת מהחובה להגן על שלום הציבור מפני מעשי אלימות, העלולים לקטול חיים, או לפגוע פגיעה קשה בשלומם של קורבנות פוטנציאליים. בנסיבות אלה, גם תסקיר מעצר אינו יעיל לצורך בחינת חלופת מעצר, מחשש לסיכון ברור ומיידי לשלום הציבור.

7.

בטרם נעילה, פנה ב"כ העוררים בבקשה לבית המשפט להוסיף נתונים חדשים שלא היו קיימים בעת הדיון בבקשה, המתייחסים להחלטה שניתנה בבית משפט זה בבש"פ 7532/08 בעניינם של בני משפחת אבו סבית, העצורים גם הם בגין אותה פרשה המהווה נשוא הליך זה.

באותה החלטה (מפי כב' השופט ג'ובראן) נבחנו הראיות באותה פרשה מנקודת ראותם של הנאשמים ממשפחת אבו סבית. בית המשפט מצא, כי הראיות העיקריות הקושרות את בני משפחת אבו סבית לעבירות המיוחסות להם, ובהן דקירתם של כמה מבני משפחת אבולקיעאן, אינן בעלות עצמה רבה, בהיותן מגמתיות ובעלות סתירות ושקרים. אחד מבני משפחת אבו סבית גם שוחרר בחלופת מעצר על-ידי בית המשפט המחוזי. בהינתן עוצמתן הלא גדולה של ראיות התביעה כנגד בני משפחת אבו סבית, החליט בית המשפט באותו ענין להחזיר את ההליך לבית המשפט המחוזי כדי שיורה על הזמנת תסקיר מעצר, וישקול אפשרות של החלת חלופת מעצר, ככל שהתסקיר יהא חיובי.

החלטת בית משפט זה בענין בני משפחת אבו-סבית היא בוודאי בעלת חשיבות לענייננו, אולם אין בה כדי להשפיע על תוצאות ההליך שבפני. אמת הדבר, כי ההליך באותה בקשה וההליך הנדון כאן עוסקים באותו אירוע ובאותו סכסוך בין שתי המשפחות היריבות, אולם כל אחד מההליכים מנתח את הראיות מזווית ראייתית שונה.

ענייננו עוסק בהיבט הראיות לכאורה, המתייחס לבני משפחת אבולקיעאן, להם מיוחס הירי ממכוניתם כלפי בני משפחת אבו סבית, ואף פציעתו של איברהים אבו סבית בכתפו.

הראיות לכאורה לאישומים כנגד אבולקיעאן מספקות את הנדרש לצורך הליך מעצר עד תום ההליכים - הודעות בני משפחת אבו סבית, פציעתו של איברהים מירי שכוון כלפיו, וכמו כן תרמילים רבים שנמצאו במכונית בני אבולקיעאן הקושרים אותם לירי. גם אם יש להתייחס בזהירות רבה לגרסאות המעורבים הישירים בסכסוך משני הצדדים, כמי שלוקים במגמתיות מסתברת מאליה, הראיות החפציות המתווספות למכלול הגרסאות בהליך הנוגע לאבולקיעאן מבססות את חומר הראיות נגדם גם מבחינת העוצמה הנדרשת. לעומת זאת, בית המשפט בבש"פ 7532/08 מצא, כי עוצמתן של הראיות בעניינם של בני משפחת אבו סבית אינה עומדת ברמה דומה, כך לכאורה, ולפיכך ראה לנכון לבחון חלופת מעצר בעניינם. יתר על כן, מבחינת המסוכנות, כעולה לכאורה מן הראיות, בני משפחת אבולקיעאן הם שיזמו את המתקפה בנשק חם על בני משפחת אבו סבית, וגם במובן זה קיים שוני ביניהם מבחינת שיקולי המשך המעצר.

הסיכון משחרור העוררים שלפני בנסיבות של מלחמת דמים כנגד המשפחה היריבה מצדיק את המשך מעצרם, ואינני רואה סתירה בין החלטה זו לבין ההחלטה שנתקבלה בעניינם של בני אבו-סבית.

הערר נדחה.