בש"פ 748/06 משה איבגי נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בב"ש 3237/05 מיום 2.1.06 (כבוד השופטת נ' מוניץ), לפיה הורה בית-המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטים המתנהלים כנגדו.

ביום 13.12.05 הוגש כנגד העורר כתב אישום מתוקן לבית-משפט המחוזי בנצרת, המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 בצירוף לסעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג 1973 (להלן: הפקודה); עבירת החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, לפי סעיף 7(א)(ג) רישא לפקודה; עבירת קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירת הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, עובר לתאריך 14.11.05, רכשו שני אנשים אשר הואשמו ביחד עם העורר בכתב האישום (להלן: השניים), סמים מסוכנים מסוג חשיש בכמות כוללת אשר עולה על משקל של 32 ק"ג, במטרה לסחור בהם. לשם מטרת הרכישה של הסמים ומכירתם לאחרים, הגיעו השניים, ביום 14.11.05, מאזור הצפון לאזור נתניה והביאו עימם סך של 33 אלף ש"ח, לשם התשלום עבור הסמים שירכשו. בהגיע השניים בסמוך לשעה 12 בצהריים לחניון חנות "איקאה" שבאזור התעשייה פולג, פגשו בנהג רכב מסוג דייהו שהעביר להם תיק ובו סמים מסוכנים מסוג חשיש בכמות העולה על 32 ק"ג. השניים הכניסו את הסמים שקיבלו לתא המטען שברכבם, המתינו מעט ובסמוך לשעה 12:42 הגיע למקום אדם ברכב מסוג "מזדה" ואחד מהם הכניס לרכבו סם במשקל של כ – 9 ק"ג. לאחר מכן, עברו השניים עם רכבם לחניון סמוך, הנמצא ליד חנות "טיב טעם" והמתינו. בסמוך לשעה 13:40, הגיע למקום רכב שכור מסוג "מיצובישי", שבשכירתו היו מעורבים העורר ואדם נוסף (להלן: "רכב המיצובישי"), כאשר ברכב נהג נאשם אחר מכתב האישום (להלן: הנהג) והעורר ישב לידו. עם הגעתם, קיבלו העורר והנהג מהשניים, שקית ובה סם מסוג חשיש, במשקל של כ - 6 ק”ג. לאחר זאת, עזב רכב המיצובישי את המקום ונסע אל מושב בית נחמיה, שם הגיע למבנה שכור בו התגורר נאשם אחר (להלן: הנאשם האחר) מכתב האישום. הנהג והעורר נכנסו לביתו של הנאשם האחר, כשאצלו שהו עוד מספר אנשים, אשר הואשמו בכתב האישום נשוא ערר זה גם כן, כשחלק מהסמים עמם וחלק נותר ברכב המיצובישי. זמן קצר אחר לאחר מכן, הגיעה המשטרה למקום, בכדי לתפוס את הסמים. בשלב זה ניסו האנשים ששהו בבית הנאשם האחר להכשיל את השוטרים ולהעלים את הראיות. בנוסף, עוד נטען בכתב האישום, כי בהמשך לאירועים אלה, לאחר מעצרם, הובאו חלק מהנאשמים בכתב האישום למשרדי ימ"ר תל-אביב. במהלך שהותם שם, צעק העורר על השוטרים ואיים עליהם, באומרו, כי אם לא היה אזוק, "הייתי מראה לכם".

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

ביום 2.1.06 החליט בית-משפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת נ' מוניץ), כי העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטים המתנהלים כנגדו.

מכאן הערר שבפני. בערר, טען בא-כוח העורר, כי אין די בחומר הראיות הקיים, בכדי להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. בנוסף, טען בא-כוח העורר, כי קיימים בחומר הראיות קשיים ראיתיים, סתירות, תמיהות וכן כשלי חקירה המכרסמים כרסום ממשי בחומר הראיות ומצדיקים את שחרורו של העורר. לטענתו בין פגמים אלה הינו הזיהוי, הפגום לשיטתו, שנעשה לעורר על-ידי אחד השוטרים, כמו גם טביעות האצבע של העורר שנמצאו ברכב המיצובישי, אשר בינם לבין העברת סמים אין כל קשר, שכן הם נמצאו ברכב ששכר ושימש אותו. כמו-כן, לטענת בא-כוח העורר, מחויב בית-המשפט, לשקול חלופת מעצר ולחפש את הדרך שתאפשר למצוא חלופה, אשר תאיין את מסוכנותו.

מנגד , תומכת באת-כוח המשיבה יתדותיה בהחלטת הערכאה הקודמת ומבקשת לדחות את הערר.

לאחר שעיינתי בערר ובהחלטת הערכאה שקדמה לי ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום לקבל את הערר.

החלטתו של בית-המשפט המחוזי הינה מפורטת ומנומקת היטב וקבעה בצורה חד משמעית, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. בין ראיות אלה העובדה, שהעורר שמר על זכות השתיקה לאורך כל חקירותיו במשטרה. בנוסף, חיזוק לראיות נמצא גם בעובדה, שמדו"ח העתקת צילום טביעות אצבע מיום 15/11/05 מט.א 386/05 עולה, כי טביעות אצבע של העורר, נמצאו ברכב המיצובישי, על גבי תקליטור שהיה בתוך הרכב וכן תעודת הזהות של העורר נתפסה בתא הכפפות, בסמוך לשתי החבילות שהכילו סמים. בנוסף לכך, זוהה העורר בתמונות שהוראו לעוקב ש/91 כמי שזיהה את העורר בתור נוסע ברכב המיצובישי. בנוסף, קבע בית-המשפט המחוזי, כי הסברו של העוקב באשר לשאלה מדוע בדו"ח שנערך לא נרשם, כי ברכב המיצובישי ישבו שני גברים, לפיו הדבר נבע מטעות, הינו הסבר ברור ויש לקבלו. כמו-כן, עניין נוסף המחזק את הראיות כנגד העורר, אשר נקבע על-ידי בית המשפט המחוזי, הינו החזקת העורר, בעת שנעצר בבית הנאשם האחר שבבית נחמיה, בשקית ניילון ריקה, המלופפת בנייר דבק, כשנודף ממנה ריח חריף של סמים וכי בכיסו הימני של העורר, נמצאו 4,990 ש"ח, אשר נחשדו ככסף שנתקבל כפדיון סמים. בנוסף, כשל העורר בלשונו, עת ניסה לספק הסברים לעובדה, שידע מה יש בתוך רכב המיצובישי, בקופסה שנמצאה מתחת לרדיו, באופן מדויק וכן לכך שטען, ששהה בבית שבן-דודו עוד מיום ה-13/11/05, בעוד שבן-דודו לא הזכיר זאת, עת סיפר את סדר יומו בתאריך 14/11/05.

כמו-כן, לעורר מיוחס ביצוען של עבירות סחר בסמים. הלכה פסוקה היא, כי סחר בסמים היא אחת העבירות החמורות הקיימות בספר החוקים וזאת עקב הפגיעה הקשה בחיי החברה הסדירים והסכנה הרבה שהיא נושאת לשלום הציבור. בעניין זה, קבעתי בעבר, בבש"פ 5570/03 אברג'יל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), כי:

"מטרתם של סוחרי הסמים היא אחת ויחידה - בצע כסף. למען מטרה זו הם מוכנים להקריב את העולם כולו. ככל שירבו ה"משתמשים" וה"מתמכרים" יגדלו רווחיהם. על מנת להילחם בתופעה של סחר והפצת הסמים, נקבעה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, בסעיף 21(א)(ג)(3) חזקת מסוכנות לגבי עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973. עבירת סחר בסמים מסוכנים נכללת בפקודה הנ"ל (סעיפים 13 + 19א)."

ההלכה היא, כי ככל שמדובר בסחר בסמים, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה להפיג חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר (ראה בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל , פ"ד מט(2), 164; בש"פ 6039/97 מדינת ישראל נ' מוניר בן אברהם יוסף ואח' , (טרם פורסם); בש"פ 3927/03 אבי לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

בנוסף, לחובתו של העורר, אשר הינו בן 38, עבר פלילי מכביד, הכולל הרשעות קודמות בקשת רחבה של עבירות, הכוללות עבירות סמים, אלימות, פריצות, גניבה ועבירות שבוצעו כנגד שוטרים. כמו-כן, תלוי ועומד כנגד העורר עונש של מאסר על תנאי בן 12 חודשים, בגין עבירות של אלימות ואיומים שביצע. חרף זאת, נראה, כי עונש זה לא הרתיע אותו שכן בכתב האישום נשוא ערר זה, מואשם העורר בכך שביצע עבירת איומים כמו גם עבירות של סחר בסמים והחזקת כמות סם גדולה, כאשר חלקו בפרשה לא היה שולי, אלא משמעותי וממשי. נוכח האמור, לא נראה לי, כי מקרהו של העורר נמנה על המקרים החריגים המצדיקים חלופת מעצר.

סוף דבר, הערר נדחה.