בש"פ 7507/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה, לפי סעיף 44 ל פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: הפקודה ).

להלן נפרט את הנתונים הרלבנטיים להכרעה בעתירה.

2.

כנגד העותר הוגש בתאריך 21.5.2010 כתב אישום לבית המשפט

המחוזי בבאר שבע המייחס לו עבירות של ניסיון לרצח, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ייצור נשק, הובלת נשק, ניסיון הצתה, קשירת קשר לפשע וגניבה. על פי עובדות כתב האישום, בעקבות סכסוך קרקעות בין משפחת העותר לבין מינהל מקרקעי ישראל ביחס לאדמות "אל-עראקיב" שבנגב, גמלה החלטה בליבו של העותר להצית טרקטורים השייכים למינהל מקרקעי ישראל, אשר חנו בשטח אדמת אל-עראקיב. על פי הנטען, בתאריך 16.4.2010 רכש העותר חומרים שונים לשם הכנת בקבוקי תבערה ומשהודיע לבני משפחתו כי בכוונתו לשרוף את הטרקטורים, הם שידלו אותו שלא יעשה כן. נוכח בקשתם זו, כך נטען בכתב האישום, העותר החליט להשליך בקבוקי תבערה אל עבר כביש מס' 40, בסמוך ליישובים: להבים ורהט. בעקבות הדברים הללו נטען כי העותר הכין, ביחד עם שלושה קטינים (שגם נגדם הוגש כתב אישום בפרשה) את בקבוקי התבערה ואת הפתילים לבקבוקים, במטרה להשליכם בהמשך לעבר הכביש. בכתב האישום נאמר עוד כי העותר ושלושת השותפים עטו רעלות, אותן הביאו מבעוד מועד ובתאריך 16.4.2010, בסמוך לחצות השליך העותר שלושה בקבוקי תבערה אל עבר הכביש. יצוין, כי באותה שעה חלפו בכביש מספר כלי רכב, אך יושביהם לא נפגעו מבקבוקי התבערה.

3.

כעולה מן העתירה לגילוי ראיה, העותר נעצר בתאריך 28.4.2010 והועבר לחקירה במתקן חקירות של שירות הביטחון הכללי. בעתירה נאמר כי לאחר כחמישה ימי חקירות של שירות הביטחון הכללי, הודה העותר במיוחס לו ולאחר מכן, בתאריך 4.5.2010, הוא הועבר למשטרה ובמעמד זה החלה חקירתו המשטרתית.

4.

בתאריך 21.5.2010 הוגש כתב האישום הנ"ל כנגד העותר ובתאריך 6.6.2010 החל משפטו. בתאריך 23.6.2010 הודיע בא-כוחו של העותר כי בכוונתו לטעון כנגד קבילות הודאתיו של העותר ולנהל משפט זוטא, בטענה שהודאותיו לא ניתנו מ רצון טוב ובאופן חופשי.

5.

בתאריך 11.7.2010 הגיש העותר בקשה מכוח סעיף 74 ל חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 לקבלת חומר חקירה ובתאריך 3.8.2010 המציאה המשיבה לעותר תעודת חיסיון חתומה בידי שר הביטחון. התעודה חלה על: מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי; שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי; אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה; תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי; רשימת החומר והמידע החוסים תחת תעודת החיסיון לרבות כל פרט מזהה לגביהם.

6.

לאחר המצאת תעודת החיסיון – הפרקליטות הבטיחה, לטענת העותר, כי יומצאו לבאי כוחו זכ"דים רלבנטיים מחקירת השב"כ ואולם אלה בתחילה לא הועברו אליו. בתאריך 6.10.2010 התקבלו במשרדו של בא-כוח העותר זכ"דים שונים, שהם, לגישת התביעה, אלה הרלבנטיים לעניינו מחקירותיו בשב"כ ואולם העותר איננו מסתפק באלה ומכאן עתירתו.

7.

בעתירתו מבקש העותר כי ייחשפו בפניו, בין היתר, הפרטים הבאים: פרטי חוקריו ותפקידם בשירות הביטחון הכללי (והוא מסתפק בחשיפת שמות בדויים והעדתם מאחורי פרגוד); אופן ניהול החקירה; שיטות החקירה; המידע המלא שהתקבל כתוצאה מהחקירות וכן רשימה של כל החומר שהתקבל בעניינו של העותר. העותר מוסיף ומפרט כי שלושה חשודים נוספים בפרשה, שנחקרו על ידי שירות הביטחון הכללי, הודו בתחילה במיוחס להם ואז חזרו בהם מן ההודאה, ולבסוף הוחלט שלא להגיש נגדם כתב אישום. לשיטתו, הדבר מלמד על אמצעי החקירה הפסולים שהופעלו בפרשה זו, אשר הובילו, בין השאר, להשגת הודאות שווא שאף כללו פרטים מוכמנים כביכול – וכל אלה הופעלו גם כלפי העותר ולפיכך יש לחשפם כדי לאפשר לעותר לנהל משפט זוטא כראוי. העותר עומד על טענתו כי הגירסה שמסר לבסוף בתום חמשת ימי החקירה – מלאה בפרטים שמסרו לו חוקרי שירות הביטחון

הכללי (כפי שעשו שלושת החשודים האחרים, שלבסוף "נוקו" מאשמה בפרשה). העותר מדגיש כי נחקר במשך שעות ארוכות וכמעט ברצף – 33 שעות של חקירה מתוך יומיים, שבהם שהה ללא שינה במתקן החקירות. השילוב של היעדר שינה מצד אחד, עם לחץ החקירה ותנאי המעצר הקשים ביותר מצד שני – הובילו לטענתו להודאה, שאיננה הודאה חופשית ומרצון. העותר מלין גם על תנאי החזקתו במעצר, שהיו לטענתו ירודים ביותר וכללו מזון שאיננו ראוי למאכל ותאים במצב סניטרי קשה.

בא-כוח העותר הוסיף וגרס בדיון שנערך בפני כי תעודת החיסיון רחבה מדי ואיננה מאפשרת לו להוכיח את טענתו לגבי האמצעים הפסולים שננקטו לשם השגת הודאתו. עוד הדגיש בא-כוח העותר כי מלכתחילה תמוה בעיניו מדוע נוהלה החקירה על ידי שירות הביטחון הכללי ואף טען כי יש בכך כדי להוביל להרשעת חפים מפשע ול"עירוב תחומים" בעייתי, בין התחום הפלילי לתחום הביטחוני, שהרי כאן התברר בדיעבד כי גם לשיטת המדינה המדובר בעבירות פליליות ולא בעבירות ביטחוניות.

8.

בא-כוח המדינה טען מנגד כי חקירת שירות הביטחון הכללי נפתחה בעקבות חשד ביטחוני שעלה בתחילה מנסיבות האירוע והוסיף וציין כי קיימת כנגד העותר תשתית ראייתית איתנה לכאורה, הכוללת, בין היתר, את: הודאתו המפורטת, תיעוד ויזואלי של העותר ב תחנת דלק

שבה רכש את הבנזין לשם הכנת בקבוקי התבערה, הפללתו של העותר על ידי מעורבים אחרים, שרידים של החלוק ממנו הוכנו הפתילים לבקבוקי התבערה ועוד ראיות נוספות. אשר לטענת העותר כי שלושת החשודים המקוריים בפרשה לא הואשמו בסוף והתברר כי הודאותיהם היו הודאות שווא – לשיטת בא-כוח המדינה הדבר מלמד דווקא על הצלחת החקירה, שהצליחה, לתפיסתו, להבחין בין דוברי האמת לדוברי השקר ובין מי שניסו לחפות בהודאותיהם על המעורבים האמיתיים, ובהם הקטינים, לבין מי שהודו הודאת אמת. בא-כוח המדינה הוסיף וציין בהקשר זה כי החשודים האחרים שהודו גם הם, כביכול, ביקשו להגן על בני משפחתם הקטינים, בני אותה חמולה.

9.

יתר ההסברים לטענות העותר ולקושיות שהעלה ניתנו בדיון שהתקיים בפני במעמד צד אחד בלבד, בהתאם לסעיף 46 לפקודה ובו הוצג לי גם כל החומר החסוי, אשר הועבר לעיוני ולבדיקתי. בדיון זה אף הצגתי שאלות שונות לבא-כוח המדינה ולנציגי שירות הביטחון שנכחו בדיון ואלו השיבו לכל תהיותיי.

10.

עתה, לאחר שעיינתי שוב בעתירה על נספחיה ובחנתי את טענות הצדדים ואת מלוא החומר שהוצג לי – נחה דעתי כי דין העתירה להידחות . הנימוקים לכך יובאו בתמציתיות להלן.

11.

כידוע, בחינת עתירה לגילוי ראיה נעשית באופן דו-שלבי:

בשלב הבדיקה הראשון , יש לבחון האם החומר החסוי נכלל בגדר העניינים שהוגדרו כחסויים על פי תעודת החיסיון. אם התשובה לשאלה זו היא חיובית, יש לעבור לשלב הבדיקה השני.

בשלב הבדיקה השני , יש לבחון את משקלן של הראיות החסויות ומידת חשיבותן להגנתו של הנאשם. ראיה שהינה חיונית להגנתו של הנאשם – יש להורות על חשיפתה. ראיות אחרות – יש לערוך לגביהן איזון בין מידת התועלת הצפויה לנאשם מחשיפתה של הראיה, לבין הפגיעה הצפויה לביטחון המדינה מחשיפתה (ראו: בש"פ 2489/09 בראודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.2009); בש"פ 3791/09 נבאהין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.2009); בש"פ 7193/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.9.2010)).

בפסיקה פורש סעיף 44(א) לפקודה כנותן עדיפות מסוימת לזכותו של הנאשם להליך הוגן, על פני האינטרס הביטחוני והציבורי (ראו: בש"פ 4857/05 פחימה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.7.2005); בש"פ 2489/09 הנ"ל). בהתאם, נפסק כי על בית המשפט

הדן בעתירה לגילוי ראיה חסויה לבחון את החומר החסוי "בעיניו של סנגור" המבקש לגלות כל בדל ראיה שיש בה, ואפילו בדוחק – כשהיא לעצמה או עם ראיות אחרות – לסייע לנאשם (ראו: בש"פ 9086/01 רביב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 163, 172 (2002)).

12.

יישום הכללים הנזכרים לעיל על המקרה שלפנינו מעלה כי החומר החסוי אכן נופל תחת העניינים שהוגדרו כחסויים בתעודת החיסיון. עוד עולה, כי כל פירוט, מעבר לזה שכבר נמסר לבא-כוחו של העותר לגבי חומר החקירה בשב"כ, כולל הזכ"דים שכבר הועברו לו – יביא לפגיעה באינטרסים ביטחוניים חשובים. בחינת החומר החסוי מעלה כי אין בנמצא ראיות נוספות החיוניות להגנת העותר, ואף אין ראיות מהקטגוריה השניה, שראוי לחשפן, גם במחיר של פגיעה באינטרס הביטחוני. יוער, כי הדבר נכון גם לגבי בקשת העותר לקבל לידיו רשימה של כלל חומר החקירה.

13.

אשר לטענות האפשריות של העותר, אותן הוא מבקש להעלות במסגרת "משפט הזוטא", הרי שמעיון בחומר הגלוי ובחומר החסוי עולה כי כל החומר הרלבנטי לעניין זה מצוי כבר בידי העותר, שכן בזכ"דים שהועברו לו נזכרים הפרטים המבוקשים על ידו: שעות החקירה, מהלך החקירה, כינוייהם של החוקרים שנטלו חלק בחקירה ואירועים חריגים, ככל שקרו כאלה. פרטים נוספים מעבר לאלה – לא ניתן יהיה לחשוף, מבלי שהדבר יהווה פגיעה באינטרסים ביטחוניים חשובים. עוד אציין כי ככל שהעותר מבקש לטעון במסגרת "משפט הזוטא" כי הופעלו לכאורה אמצעי לחץ פסולים על המעורבים הנוספים, הרי שהוא יוכל לזמנם להעיד מטעמו.

14.

בשולי הדברים ראוי להתייחס להשגותיו של העותר כנגד עצם חקירתו בידי שירות הביטחון הכללי, בעוד שבדיעבד התברר, לשיטת המדינה, כי מדובר בעבירה פלילית. בהקשר זה יש להדגיש כי על פי חוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב-2002

(להלן: חוק השב"כ ) – שירות הביטחון הכללי מופקד, בין השאר, על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה (סעיף 7(א) לחוק השב"כ). בסעיף זה נאמר עוד כי השירות יפעל לשמירה ולקידום של אינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של המדינה, והכל שפי שתקבע הממשלה ובכפוף לכל דין. לצורך מילוי תפקידיו מוסמך השירות, על פי האמור בסעיף 8 לחוק השב"כ, לקבל ולאסוף מידע (ס"ק א(א)(1)), להעביר מידע לגופים אחרים בהתאם לכללים שייקבעו ובכפוף להוראות כל דין (ס"ק א(א)(2)) וכן לחקור חשודים וחשדות בקשר לביצוע עבירות, או לערוך חקירות לשם מניעת עבירות בתחומים המפורטים בסעיף 7(ב)(1) לחוק השב"כ וכן בתחומים שקבעה הממשלה, לפי סעיף 7(ב)(6) לחוק האמור (ס"ק 8(א)(3) לחוק השב"כ). זאת ועוד, סעיף 8(ב) לחוק השב"כ אף מקנה לבעלי תפקידים מקרב עובדי השב"כ סמכויות שוטר מסוימות, לשם מילוי תפקידי השירות, לפי סעיף 7(ב)(1), (2) או (6) לחוק השב"כ. להרחבה בנושא זה עיינו: אריה רוטר חוק שירות הביטחון הכללי – אנטומיה של חקיקה – מהתהליכים הפנים-ארגוניים ועד לחוק הכנסת 45-40 (מרכז המחקר, המכללה לביטחון לאומי; קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, 2010).

הנה כי כן, משעלה חשד למעורבות של העותר ומעורבים הנוספים באירוע השלכת בקבוקי התבערה, והתעורר חשש כי מדובר באירוע טרור בטחוני, הרי ששירות הביטחון הכללי היה מוסמך לפעול ולחקור את החשדות עד לבירורם. משנמצא, לאחר שנחקרו העותר ומעורבים אחרים ובוצעו פעולות חקירה שונות, כי השלכת הבקבוקים לא נעשתה, ככל הנראה, על רקע טרור בטחוני אלא מטעמים אחרים – העניין הועבר, ובדין, להמשך חקירת המשטרה, מה שאפשרי בהתאם לסעיף 8(א)(2) לחוק השב"כ. מחובתי להעיר עם זאת כי לקחי פרשה זו מעלים את הצורך להגדיר ביתר בירור את חלוקת ה"גזרות" בין חקירות השב"כ לחקירות משטרתיות במקרים כגון אלה וראוי כי פרקליטות המדינה תביא את הערתי זו בפני המוסמכים. במקביל יש לוודא קיום תנאי מעצר נאותים במתקן החקירות של השב"כ בו מדובר, נוכח הטענות שהועלו ופורטו בפיסקה 7 שלעיל.

15.

סוף דבר – העתירה לגילוי ראיה נדחית.