בש"פ 752/16 בש"פ 752/16

בגדר הבקשה שלפניי עותר המבקש להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין של בית משפט זה מיום 15.12.2015 בע"פ 4401/13, בגדרו נדחה ערעור המבקש על הרשעתו בעבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה ושוד בנסיבות מחמירות. הבקשה הוגשה ביום 27.1.2016 על ידי המבקש עצמו, ונטען בה כי דרוש למבקש פרק זמן של כשלושה חודשים נוספים להגשת הבקשה לדיון נוסף (עד ליום 30.4.2016) על מנת שיוכל ליטול ייצוג מטעם באי כוח אחרים מאלה אשר ייצגו אותו בערעור.

בהתאם לתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, המועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין של בית המשפט העליון הינו תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין . המועד להגשת עתירה לדיון נוסף ניתן אמנם להארכה בהתקיים "טעם מיוחד" לכך (תקנה 4 האמורה), ואולם נהוג ליישם דרישה זו באופן קפדני ומצמצם וזאת על רקע מאפייניו הייחודיים של הליך הדיון הנוסף (ראו למשל, בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני (13.9.2009); בש"פ 8020/14 חבר נ' מדינת ישראל (24.12.2014). עוד ראו, בש"א 7155/06 בן-יונה נ' עו"ד יניב אינסל (3.10.2006)).

בענייננו, בקשת הארכה הוגשה כמעט חודש ימים לאחר חלוף המועד להגשת ההליך, ומדובר באיחור ניכר וממשי. לא נעלם מעיניי כי המבקש אסיר, ומוכן אני להניח שהיה בכך כדי להקשות על הגשת ההליך במועד. ואולם, המבקש לא ציין בבקשתו מתי נודע לו על פסק הדין (ויש לזכור כי היה מיוצג בערעור), ולא הבהיר אילו מאמצים עשה במהלך התקופה אשר חלפה לשם הסדרת ייצוג חלופי. אף לא הובהר מדוע לא הוגשה, לכל הפחות, בקשת ארכה בתוך המועד. לאמור עד כה מתווספת העובדה, כי לאחר שעיינתי בפסק הדין סבורני שסיכוייה הלכאוריים של העתירה לדיון נוסף אשר מתבקשת ארכה להגשתה רחוקים מלהיות גבוהים. כך, בשים לב לכללים הנוקשים החלים בכגון דא ולמיעוט המקרים בהם נעתר בית משפט זה לעתירות לקיומו של דיון נוסף.

על רקע משקלם המצטבר של השיקולים האמורים, הגעתי לכל ל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת הארכה שלפניי. עם זאת ובשים לב לאמור בסיפא של סעיף 2 לבקשה רואה אני להבהיר, כי אין בהחלטה זו כדי למנוע מן המבקש להגיש בקשה למשפט חוזר (בהתאם להוראות הדין החלות בעניין זה).

הבקשה נדחית איפוא. שירות בתי הסוהר ימציא החלטה זו לידי המבקש ללא דיחוי.