בש"פ 7526-22 בש"פ 7526-22

1.בקשה שביעית להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), וזאת החל מיום 30.11.2022 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 24544-09-20 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

2.העובדות הצריכות לעניין פורטו בהחלטת בית המשפט (השופטת ד' ברק-ארז) בבש"פ 8051/21 מיום 30.11.21, ולפיכך לא אשוב עליהן בפירוט. בתמצית, המשיב הואשם בעבירה של ניסיון רצח; חבלה חמורה; גניבה וניסיון גניבת רכב.

3.המשיב נעצר ביום 19.08.2020, שלושה ימים לאחר האירוע המתואר בכתב האישום, ומעצרו הוארך מעת לעת. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, וביום 22.10.2020 הורה בית המשפט המחוזי (מ"ת 24593-09-20, כבוד השופטת ש' רנר), על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. מאז הוארך מעצר המשיב על-ידי בית משפט זה (בש"פ 3679/21 (השופט נ' סולברג); בש"פ 5660/21 (השופט א' שטיין); בש"פ 8051/21 (השופטת ד' ברק-ארז); בש"פ 1336/22 (השופט י' עמית); בש"פ 3536/22 (השופטת י' וילנר; ו-בש"פ 5482/22 (השופט י' כשר).

4.אשר להתקדמות ההליך העיקרי, ביום 10.06.2022 הסתיימה פרשת ההגנה, וביום 10.08.2022 הגישה המבקשת את סיכומיה. ביום 25.09.2022 הגישה באת-כוח המשיב את סיכומי ההגנה, ונקבע מועד לדיון לשם השלמת טיעון בעל-פה ליום 28.11.2022. לפיכך, על-פי המסתמן, המשפט מצוי בישורת האחרונה.

דיון והכרעה

5.לאחר העיון בבקשה ושמיעת טענות הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

6.כידוע, על בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות לבין שמירה על האינטרס הציבורי. באיזון בין אינטרסים מתנגשים אלה, על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את פרק הזמן מאז נעצר הנאשם, המסוכנות הנשקפת ממנו, חומרת העבירה המיוחסת לו וקצב התקדמות ההליך. ככל שתקופת המעצר מתארכת, נעה נקודת האיזון לעבר זכותו של הנאשם לחירות. בשים לב למכלול השיקולים הללו, ישוב ויבחן בית המשפט את האפשרות להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופת מעצר (ראו: בש"פ 5443/18 מדינת ישראל נ' אביטן, פסקה 6 (09.08.2018); בש"פ 8769/18 מדינת ישראל נ' ותד, פסקה 8 (02.01.2019)).

7.אמנם, הלכה פסוקה היא שככל שמתארך ההליך המשפטי, מתעצם משקלה של הפגיעה בחירות הנאשם, אל מול האינטרס שבהגנה על שלום הציבור ותקינות ההליך הפלילי (ראו למשל: בש"פ 7876/20 מדינת ישראל נ' אואנונו, פסקה 5 (05.01.2021)). יחד עם זאת, העבירה המיוחסת למשיב היא של ניסיון רצח, החמורה שבספר העונשין, ומסוכנותו הנלמדת מכך – גבוהה, ואיננה מותירה ספק באשר לצורך שבניהול המשפט כאשר המשיב נמצא מאחורי סורג ובריח. על מסוכנותו של המשיב עמדה השופטת ד' ברק-ארז בהחלטתה בבש"פ 8051/21, פסקה 8 (30.11.2021):

"אכן, דומה שאין מוצא מהארכת מעצר בשים לב למסוכנות הנלמדת מהמעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום, כמו גם מהתרשמותו של שירות המבחן כפי שתוארה בתסקיר המעצר שנערך בעניינו".

8.לעניין התקדמות ההליך העיקרי, כאמור, סיכומי התביעה הוגשו ביום 10.08.2022; סיכומי ההגנה הוגשו ביום 25.09.2022; ומועד להשלמת טיעון בעל-פה נקבע ליום 28.11.2022. הדעת נותנת כי קיימת אפשרות כי הכרעת הדין תינתן עוד בטרם חלוף תקופת הארכת המעצר המבוקשת.

9.מכל האמור, בשקלול נסיבות מקרה דנא, אני נעתר לבקשת המדינה ומאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 30.11.2022 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 24544-09-20 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.