פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
7532/00
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
ה
עורר:
רונן טריביאש
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
תאריך
הישיבה: כ"ג בתשרי התשס"א (22.10.2000)
בשם
העורר: עו"ד אמיר טנדליך
בשם
המשיבה: עו"ד אלון אינפלד
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה
מיום
12.10.2000 בב"ש 3889/00 שניתן
על-ידי
כבוד השופט ר' ג'רג'ורה
החלטה
העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב-תחבורה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות וחבלה במזיד לרכב. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-המשפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ועל החלטה זו הערר שלפניי.
העבירות המיוחסות לעורר הן עבירות שניתן לכנותן "עבירות דיומא"; קרי תקיפות הדדיות שבין יהודים ובין ערבים נוכח האירועים הקשים העוברים על המדינה. היה זה ביום אחד באוקטובר, שהעורר עמד בסמוך לצומת הכניסה המערבית בכרמיאל והשליך אבן אל-עבר מונית שנסעה במקום ובה נהג ועשרה נוסעים. האבן במסעה ניפצה את שימשתה הקדמית של המונית. משנהג המונית עצר על מקומו ויצא את הרכב, הלכו לקראתו העורר ואדם נוסף, ובהתקרבם אליו אמרו לו לנהג, ערבי במוצאו: "די, אין מקום לערבים במדינה וצריך להרוג את כולכם בארץ". כדי ליתן תוקף לדבריהם, הוסיפו השניים, היכו את נהג המונית באמצעות מקלות וחבלו בו בגבו. משראו כי שוטרים מתקרבים למקום, נכנסו השניים אל רכב ונמלטו לכיוון כרמיאל.
בהגיעם אל כביש עוקף כרמיאל, חסמו השניים ברכבם את דרכו של רכב אשר נסע בנתיב הנגדי, ואילצו את נהגו, אף הוא ערבי במוצאו, לעצור על מקומו. השניים יצאו מרכבם, העורר מחזיק מוט ברזל בידו והאחר מחזיק בגרזן, והלכו אל-עבר הרכב שנעצר. בהגיעם אל הרכב, ניפצו העורר וחברו את כל שימשות הרכב שנעצר ואת הפנסים הקידמיים והאחוריים, בהוסיפם לקרוא אל-עבר הנהג ונוסע נוסף שהיה ברכב: "אנחנו נהרוג אתכם, יא בני-זונות, הערבים". מיד בסמוך לאחר-מכן היכו העורר והאחר את שני הנוסעים ברכב בצווארם בעוד אלה יושבים ברכב.
בא-כוח העורר אינו כופר בקיומן של הוכחות לכאורה להוכחת האישום, ולמותר לומר כי אין הוא טוען להיעדרה של עילת מעצר. השאלה היחידה העומדת לדיון אינה אלא אם יש וראוי להורות על חלופת מעצר.
בא-כוח העורר תוקף את אמירת בית-משפט קמא ולפיה: "אין לי ברירה אלא להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים", שלטענתו אמירה זו שגויה היא מעיקרה. הוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- (חוק המעצרים), מטילה על בית-משפט לבדוק בכל עניין ועניין חלופת מעצר, כך טוען עורך-דין טנדליך - כאומר: אין לך עבירה שאין לה חלופת-מעצר - והשאלה אינה אלא אם ניתן להשיג את מטרת המעצר גם שלא בדרך של מעצר. בעניינו של העורר, כך מוסיף עורך-דין טנדליך, יש חלופת מעצר ראויה; והחלופה היא, שהעורר ישהה ב"מעצר בית" בבית אביו, והוא אדם אחראי ורציני שמילתו מילה ודברו דבר. בא-כוח המדינה מתנגד לשיחרורו של העורר ממעצר.
שקלתי את בטענות באי-כוח בעלי-הדין מכאן ומכאן, והגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. אינני מקבל את טיעונו של עורך-דין טנדליך ולפיו לא היו מעשיו של העורר אלא (כלשונו): "איבוד שיווי משקל רגעי"; כי בחור לעילא הוא, כי הגן על בטחון המדינה בצבא, וכי בימים אלה אמור הוא לצאת לאימון בשירות מילואים.
מעשי העורר וחברו לא נמשכו אמנם זמן רב, אך ברור כי היו אלה מעשים מתוכננים מראש, מעשים שנעשו בכוונת מכוון. לא עוד אלא מעשים אכזריים וקשים. אדם העושה מעשים כמעשי העורר מעיד על עצמו כי אדם מסוכן הוא וכי אין לחזות מראש כיצד יגיב על אירועים שעלולים לקרות בארץ בימים הקרובים. אני מוכן לקבל - ואכן אקבל - כי רצונו של האב לשמור על בנו מעשות מעשים רעים, רצון כן הוא, וכי האב התכוון אמנם לאשר הוא אומר. ואולם, העורר הוכיח עצמו כמונָע במעשיו ממה שניתן לכנות (שלא במדוייק) "טעמים אידיאולוגיים", ומי שטעמים מעין אלה מניעים אותו בדרכו, חשיבתו אינה רציונאלית וקשה לחזות מה יעשה מחר-מחרתיים אם אך יסבור כי נוכח אירועים מסויימים ראוי "ללמד את הערבים לקח". המעשים שעשו העורר וחברו הם מעשים כה קשים עד שחלופת מעצר לא תסכון.
הערר נדחה.
היום, כ"ג בתשרי התשס"א (22.10.2000).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00075320. G01