פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
7627/00
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
ה
עורר:
פלוני
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
תאריך
הישיבה: כ"ז בתשרי התשס"א (26.10.2000)
בשם
העורר: עו"ד איתן פלג
בשם
המשיבה: עו"ד מאיה חדד
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים
מיום
17.10.2000 בב"ש 1715/00 שניתנה על-ידי
כבוד
השופטת י' הכט
החלטה
העורר, קטין, עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בירושלים, בצוותא-חדא עם ארבעה קטינים נוספים ובגיר אחד, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הכנת עבירה בחומרים מסוכנים וניסיון להצתה. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ועל החלטה זו הערר שלפניי. אוסיף בסוגריים כי גם הקטינים האחרים העומדים לדין, גם בגינם הורה בית-משפט קמא על מעצר עד תום ההליכים; ואילו באשר לנאשם הבגיר, עניינו טרם נדון.
בא-כוחו של העורר, עורך-דין איתן פלג, טען לפניי בפרוטרוט להיעדר חומר ראיות, לגירסתו, לאשמתו של העורר. עיינתי בחומר הראיות, ואין לי אלא להצטרף למסקנתו של בית-משפט קמא כי יש בראיות שנאספו אל תיק המשטרה כדי להוכיח לכאורה את אשמתו של העורר. טענותיו של עורך-דין פלג, טענות הן מסוג אותן טענות הראויות כי תועלנה במשפט לגופו; ואולם אין בהן כדי לזעזע את הראיות שנאספו אל תיק המשטרה ואשר יש בהן כדי לסבך את העורר בעבירה המיוחסת לו.
אין ספק כי נתקיימה בעניינו של העורר עילת מעצר. מדובר הוא בקשירת קשר בין העורר לבין חבריו ליידות בקבוקי תבערה על בתים של בני מיעוטים, וביידויים של בקבוקי תבערה לביתו של בן מיעוטים. אכן, אין ראייה ישירה כי העורר, הוא במו-ידיו, השליך בקבוק תבערה אל ביתו של בן המיעוטים, ואולם בהיותו חלק מחבורה שעשתה את המעשה הרע, חזקה עליו, לכאורה, כי היה שותף למעשה העבירה.
השלכת בקבוקי תבערה אל בית מגורים, כמעשה העורר וחבריו, הינה מעשה חמור, חמור עד למאוד. הצתת בית מגורים, יודע אתה את תחילתה; את סופה לא תדע. יתברך העורר בליבו כי לא עלה בידו לגרום כל נזק, לא לבית ולא למתגוררים בו.
בתיתי דעתי לסוג העבירה ולנסיבותיה של העבירה, אינני סבור כי חלופת מעצר תצלח. עמדתי על כך פעמים אחדות בימים האחרונים, שעה שדנתי בענייניהם של בני מיעוטים אשר ניסו לפגוע ביהודים, והוריתי על מעצרם עד תום ההליכים. דינם של יהודים המבקשים לפגוע בבני מיעוטים אינו שונה. אלה ואלה דין אחד להם; אלה כאלה ראוי להם כי יצטננו מריגושים שאחזו בהם, ודינם מעצר עד תום ההליכים.
נתתי עם זאת את דעתי לסוגה של העבירה: עבירה שהיא עבירה-דיומא, עבירה שהזמן גרמה; כך לסוגה של העבירה וכך לגילו של העורר, והרי נער כבן 17 הוא. בשוקלי בדעתי כל אלה, סבורני כי ראוי הוא העורר - וראויים אנו כולנו - כי משפטו יישמע במהירות יתירה.
אני מפנה אפוא בקשה לבית-המשפט המחוזי בירושלים, כי יעשה כמיטבו - אם ניתן לומר: למעלה ממיטבו - כי משפטו של העורר (ומשפטם של אחרים כמותו) - יחל ויסתיים בעגלא ובזמן קריב. כך, לדעתי, ייעשה צדק, כך ייקבע דין.
אינני יודע לפני איזה מותב אמור משפטו של העורר להישמע, אשר-על-כן אני מורה כי החלטתי זו תועבר לאלתר לידיעתו של כב' נשיא בית-המשפט המחוזי בירושלים, הנשיא ורדימוס זילר, וחזקה על כבוד הנשיא כי יעשה כחוכמתו. להשלמה אבקש כי יועברו לידיעתו של הנשיא זילר החלטות שנתתי בתיקים אלה: בש"פ 7554/00 - הירבאוי, בש"פ 7620/00 - דראושה
ובש"פ 7705/00 - פלוני.
סוף דבר: אצפה לקבל בקרוב את החלטתו של בית המשפט באשר להמשך ההליכים במשפטו של העורר. לאחר שאקבל החלטה זו, אוסיף ואחליט על דבר המשך ההליכים.
היום, כ"ז בתשרי התשס"א (26.10.2000).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00076270. G01