בש"פ 7821/19 לורי שם טוב נ. מדינת ישראל

לפניי השגה על החלטת המזכירות שלא לקבל לרישום הליך ערעורי על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ב' שגיא ) בת"פ 14615-04-17 מיום 21.11.2019. בהחלטה זו נקבע כי אין מקום לשנות מהמסגרת התקציבית (בסך 500,000 ש"ח) שהוקצבה למבקשת לשם מינוי סניגור פרטי במימון ציבורי. כן נקבע בהחלטה כי אין מקום להפנות את הבקשה ללשכת עורכי הדין על מנת שזו תעריך את שכר הטרחה הראוי לניהול משפטה של המבקשת. לצד האמור נקבע בהחלטה, כי תינתן למבקשת שהות של חודשיים נוספים (עד ליום 23.1.2020) לצורך איתור עורך-דין שיסכים לייצגה.

המזכירות דחתה את ההליך מן המרשם מן הטעם שלא עומדת למבקשת אפשרות לערער על ההחלטה מושא ההשגה, בהיותה החלטת ביניים בפלילים. מכאן ההשגה שלפניי.

לא נפל כל פגם בהחלטת המזכירות. למבקשת לא עומדת זכות ערעור על ההחלטה מושא הבקשה שכן עסקינן בהחלטת ביניים בהליך הפלילי שעליה רשאים בעלי הדין להשיג במסגרת הערעור על פסק הדין כולו. הדברים הובהרו בהחלטתי בע"פ 6907/19 שם טוב נ' מדינת ישראל (11.11.2019) שבמסגרתה נמחקה על הסף הודעת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באשר להיקף התקציב שיועמד לרשות המבקשת (ערעור על החלטתי זו נדחה בפסק-דינו של כב' השופט ד' מינץ בבש"פ 7553/19 מיום 19.11.2019). המבקשת מנסה להיבנות מפסק-דינו של בית משפט זה בע"פ 3427/19 אלא שאין הנדון דומה לראיה, שכן עיון בפסק-הדין שניתן בהליך הנזכר מלמד כי ההשגה על החלטת הביניים נעשתה, שם, במסגרת ערעור על פסק-הדין כולו, לאחר שההליך שהתנהל בפני הערכאה הדיונית הסתיים (בעקבות זיכוי המשיבים).

ההשגה נדחית.