בש"פ 7895/01 סאמי בורקאן נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של ניסיון לרצח, פציעה בנסיבות מחמירות ונשיאת נשק בלא רשות על-פי דין. בית-משפט קמא הורה על מעצרו עד תום ההליכים ועל החלטה זו הערר שלפניי.

עיקר טענתו של עורך-דין כץ היא, כי לא נאספה אל תיק המשטרה תשתית ראיות לכאורה הראויה כי ייבנו עליה אישומים כנגד העורר, ומכל מקום, כי מישקלן של אותן ראיות הוא כה נמוך עד שמצדיק הוא את שיחרורו לחלופת מעצר. בית-משפט קמא סבר אחרת. לדעתו יש בו בחומר החקירה חומר ראיות ראוי המעלה הוכחה לכאורה להאשמות המיוחסות לעורר, ובעיקר מצביע בית המשפט על הודעתו של המתלונן ועל הודעת אחיו - המכירים את העורר - כי העורר עשה את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. על הודעות אלה ניתן להוסיף את הודעתה של סלוא אבו חלף, שגם היא מזהה את העורר כמי שעשה את המעשים המיוחסים לו. בית-משפט קמא הוסיף ועמד בהחלטתו גם על טענות ההגנה, בראשן טענת האליבי שהעלה העורר. בעניין זה נציין, כי גם אם אין לומר על אותו אליבי כי "הופרך" (כלשונו של בית-משפט קמא) - ולא אמרנו לא כך ולא אחרת - בוודאי הועלו ספיקות חמורים ביותר באשר לאותו אליבי, ובוודאי כך לאחר שהעורר זוהה בבירור כמי שעשה את המעשים האמורים בכתב האישום.

באי-כוח בעלי הדין התכתשו לפניי בנושא שעת העבירה, ובא-כוח העורר ניסה לשכנעני באותות ובמופתים כי בשעה שבה בוצעה העבירה לא היה העורר במקום. אין בדעתי להכניס עצמי במנהרת הזמן הקצרה שהוזמנתי לבקר בה. המדובר אינו אלא בטווח זמן קצר לביצועה של העבירה - לערך בין השעות 20:00 עד מעט לאחר 21:00 - ולעניין זה תישמענה ראיות בעלי הדין ובית המשפט שידון במשפט יכריע. אכן, גם אם יש אי התאמות בין ההודעות השונות, זעיר-שם זעיר-שם, המישקל המצטבר של הראיות מעלה הוכחה לכאורה לאישומים המיוחסים לעורר. זאת ועוד: גם העובדה שהעורר מצידו העמיד עד (אם תרצו - עדים) שדבריהם סותרים, או עשויים לסתור, את דבריהם של עדי התביעה, אין בה כל חידוש. כך הוא בתיקי משטרה רבים, והעובדה כי יש ראיות הסותרות את הודעות עדי התביעה, באשר היא, אין בה כדי להפריך את גירסת התביעה. בענייננו שלנו, המשקל המצטבר של הראיות מצביע - למיצער, לכאורה - אל-עבר אשמתו של העורר.

באשר לעבירה גופה כתיאורה בכתב האישום: משפחתו של העורר מסוכסכת עם משפחתו של המתלונן. ביום פלוני, ובהיות המתלונן יושב במכונית, ירה בו העורר אל תוך המכונית. המתלונן ניסה לתפוס מחסה מאחורי הדלת, אך העורר המשיך לירות אל הדלת. עשרה קליעים חדרו את הדלת ושלושה מהם הוסיפו במעופם אל עבר רגליו של המתלונן. המתלונן נפצע באורח קשה בשתי רגליו ובידו, ואף נשא בשברים מרוסקים ברגליו. העורר הוכיח אפוא עצמו כאדם מסוכן לכלל ולפרט.

דבר אחרון: בא-כוח העורר הצביע לפניי על בדיקת פוליגרף שנערכה לעורר. בבדיקה זו הכחיש העורר את חלקו בפרשה ותוצאות הבדיקה היו שדובר אמת הוא. לטענת בא-כוח העורר ראוי שראיה זו תישקל בין שאר הראיות שלעניין, ובהקשר זה הצביע לפניי על החלטות מספר שניתנו בבית המשפט העליון בבקשות מעצר עד תום ההליכים (בש"פ 7836/99 - נתן ; ובש"פ 7063/01 - מלמד , ומראי המקומות בהם). בנסיבות העניין אינני סבור שיש בבדיקת הפוליגרף כדי להשפיע, ובוודאי שכוחה לא יעמוד לה כנגד עדים המעידים מפורשות על-כך שראו את העורר יורה במתלונן. אוסיף על-כך עוד: כשאני לעצמי, ספק בעיניי אם אומנם בדיקת פוליגרף עשויה לבוא כשיקול לזכותו או לחובתו של נאשם בהקשר בקשה לעוצרו עד תום ההליכים. במהלך חקירתו של חשוד אפשר שהמשטרה תסכים - או תציע - עריכתה של בדיקת פוליגרף, ואינני שולל כי תוצאות בדיקה זו עשויות להשפיע על שיקול דעתה של המשטרה אם תסכים לשיחרורו של נאשם ממעצר, או אם תסכים שלא לעוצרו כלל. ואולם, משעולה נושא המעצר לפני בית-משפט, קשה בעיני כי ראיה אשר על-פי הנחת המוצא אינה עשויה להבשיל כלל להיותה ראיה כשרה, כי ראיה מעין-זו יהיה נודע לה משקל בנושא המעצר. הערה זו באשר לבדיקת הפוליגרף נאמרת בדרך אגב, כשם שהערות חבריי באותן אסמכתאות שהיזכרתי לעיל אף הן נאמרו למעלה מן הצורך.

סוף דבר: אני מחליט לדחות את הערר.

היום, ד' בחשוון תשס"ב (21.10.2001).

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

01078950. G01

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444