בש"פ 7950/09 חולי תאאר נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן ) בעמ"י 2708-10-09 מיום 7.10.2009.

1.

העורר נעצר ביום 2.10.2009 בגין חשד לעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות והתחזות כאדם אחר. העורר, תושב השטחים, לטענתו נשוי לאשה ישראלית ולהם שלושה ילדים, וככל הנראה הוא מתגורר מזה כחמש שנים בכפר קרע, בעוד בקשתו לאיחוד משפחות טרם הוכרעה. ביום 5.10.2009 ביקשה המשיבה להאריך את מעצרו של העורר בשלושה ימים לפי סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. בעת הדיון בבית משפט השלום בחדרה הגישה המשיבה הצהרה לגבי כוונה להגיש כתב אישום נגד העורר.

2.

בית משפט השלום הורה על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בביתו של גיסו, עתאמנה זיאד, בכפר קרע. כן נקבע כי העורר יפקיד 5,000 ₪ במזומן או בשיק בנקאי וכי העורר והערב יחתמו על התחייבויות בסך 5,000 ₪ כל אחד למילוי אחר תנאי מעצר הבית ולהתייצבות לדיון. לבקשת המשיבה, עיכב בית משפט השלום את החלטתו ב-48 שעות לצורך הגשת ערר.

3.

המשיבה עררה לבית המשפט המחוזי בחיפה שקיבל את הערר בקובעו, כי בעת שחרורו של העורר העניק לו בית משפט השלום היתר שהייה בישראל בדלת האחורית, היתר שלא ניתן לו בדרך הראשית. אפשר שהיה מקום לשקול את שחרורו של העורר לחלופת מעצר, אולם היה מקום לאפשר למשיבה להגיש כתב אישום ולבחון את שאלת חלופת המעצר במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים. בנסיבות אלה, האריך בית המשפט המחוזי את מעצרו של העורר עד ליום 9.10.2009 בשעה 12:00.

4.

לטענת העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד ע' עתאמנה - שגה בית המשפט המחוזי כשקיבל את ערר המשיבה. לטענתו, הנימוק היחידי שעמד בבסיס ההחלטה היה שלא לתת לעורר "היתר שהייה" בדלת האחורית. לדברי העורר, הלכה היא כי מקום בו חלופת המעצר נותנת מענה הולם להבטחת התייצבותו ומאיינת את מסוכנותו, יש להורות על שחרורו של חשוד או נאשם תושב השטחים לחלופת מעצר ואין בקביעה זו כדי להכשיר את שהותו בישראל. עוד טוען העורר כי החלטת בית משפט השלום מנומקת היטב לאור נסיבותיו האישיות של העורר והעובדה שהעורר נשוי לישראלית. אמנם, ציין עו"ד עתאמנה, הפסיקה שאליה הפנה בכתב הערר התייחסה לשלב המעצר עד תום ההליכים, אולם לדבריו הלכה היא כי בשלב המעצר שלפני הגשת כתב אישום על בית המשפט לשקול את אותם שיקולים, לרבות בחינת אפשרות שחרור לחלופת מעצר. עוד הוסיף עו"ד עתאמנה כי עיכוב הביצוע ל-48 שעות שנתן בית משפט השלום עיקר למעשה את החלטתו מתוכן, שכן משך המעצר שהתבקש היה לשלושה ימים בלבד. וחרף זאת, הוסיף עו"ד עתאמנה, המשיבה לא הזדרזה להגיש כתב אישום עד כה. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי האריך את המעצר עד ליום ו' בשעה 12:00 בעוד נציג המשיבה ביקש הארכה של יום אחד בלבד.

5.

באת כוח המשיבה, עו"ד מ' בוכמן-שינדל, טענה כי הפסיקה בעניין שחרורם של שוהים בלתי חוקיים לחלופת מעצר אינה חד משמעית, וכי הדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ובחלופת המעצר הקונקרטית המוצעת. במקרה דנן, הערב שהוצע והתקבל על ידי בית משפט השלום אינו ראוי לשמש כערב - מרישומו הפלילי עולה כי בעברו עבירות של איומים, החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, שוד מזוין, חטיפה לשם חבלה או עבירת מין, פציעה או חבלה שלא כדין, הדחה בחקירה, הפרעת שוטר במילוי תפקידו ועוד. באת כוח המשיבה הוסיפה כי העורר כמובן רשאי להציע ערבים נוספים, אולם אלו צריכים להיבחן ולהיחקר על ידי הערכאה הדיונית, ונקודת הזמן הראויה לעשות כן היא בשלב המעצר עד תום ההליכים.

אשר לנסיבותיו האישיות של העורר, טענה באת כוח המשיבה כי מרישומי משרד הפנים עולה כי העורר נשוי לאשה אחרת, שאינה אזרחית ישראלית, בניגוד להצהרתו (כאן יצויין כי בא כוח העורר הציג בפניי חוזה נישואין משנת 2004 מאושר על ידי בית הדין השרעי שהפרטים שבו מצויינים בשפה הערבית, אך שממנו עולה שהעורר התחתן בישראל ביום 2.10.2004). בנוסף נטען, כי בעברו של העורר עבירה קודמת של שהייה בלתי חוקית שלה נלוותה עבירה של גניבה משנת 2003. עוד טוענת המשיבה, כי על פי דברי העורר עצמו הוא מתגורר בישראל שלא כדין וכי פרט לעבירה זו מדובר על עבירות נלוות של זיוף תעודת זהות והתחזות לאחר, שנועדו להטעות את הרשויות. כל הנסיבות הללו מעידות שאין לתת בעורר אמון וכי קיים חשש גדול כי העורר יהיה נכון להימלט מן הדין.

6.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. אמנם, מפסיקתו של בית משפט זה עולה כי לא בכל מקרה שבו מדובר בשוהה בלתי חוקי, יהיה הכרח במעצר מלא, וניתן לשקול חלופות מעצר (בש"פ 7136/04 פיאלה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.8.2004); בש"פ 1308/05 עביד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.3.2005); בש"פ 10754/08 אבו מאריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.1.2009) ועוד). יחד עם זאת, השאלה האם ראוי ונכון לשחרר חשוד או נאשם לחלופת מעצר תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. כך למשל, יש לשקול את הנסיבות האישיות של הנאשם, האם מיוחסות לו עבירות נוספות מלבד השהייה הבלתי חוקית והאם הוצעה חלופת מעצר הולמת שיש בה כדי לאיין את עילת המעצר הרלוונטית.

7.

בענייננו, אמנם עולה כי לכאורה לעורר זיקה ברורה לישראל, בהיותו נשוי ככל הנראה לאשה ישראלית ולהם שלושה ילדים, ולכן מתמעט החשש כי העורר ינסה להימלט משטחי המדינה. יחד עם זאת, נסיבות אחרות מצביעות על נכונות להתחמק מהליכי שפיטה, כפי שציינה באת כוח המשיבה, ובהן העבירות המיוחסות לעורר על פי הצהרת התובע - זיוף תעודת זהות והתחזות לאחר - כשאלה נועדו להסתיר את זהותו של העורר מפני רשויות החוק. יחד עם זאת, ייתכן שניתן לאיין חשש זה באמצעות חלופת מעצר ראויה, אלא שספק בעיניי אם חלופת המעצר שהוצעה הינה אכן חלופה ראויה. הערב שהוצע והתקבל על ידי בית משפט השלום הוא בעל עבר פלילי מכביד, כפי שפורט לעיל, שכפי הנראה לא עמד לנגד עיניו של בית משפט השלום בעת הדיון. כפי שציינתי בפני באי כוח הצדדים במהלך הדיון, על אף נכונותו של בא כוח העורר להציע ערבים נוספים, הרי שבמועד שבו הוגשה הבקשה וכשהערבים המוצעים אינם נמצאים לפניי אין ביכולתי להתרשם מהם.

8.

בנסיבות אלה, סבורני כי אין מנוס מדחיית הערר. יחד עם זאת יצויין כי כאשר יוגש כתב אישום ובמידה ותוגש בקשה למעצר עד תום ההליכים (כפי שציינה באת כוח המשיבה), כמובן שיהיה מקום שבית משפט השלום יבחן חלופות מעצר ככל שיוצעו, לרבות חקירת הערבים, וכן ישקול הטלת הפקדה כספית וערבויות מתאימות שיהיה בהן כדי לאיין את החשש להימלטות ולהבטיח את התייצבותו של העורר.

9.

סופו של דבר, הערר נדחה.