בש"פ 8028/11 דוד שימול נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו מיום 23.10.2011 (מ"ת 16701-10-11, כב' השופט מ' יפרח ) בה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לדיון בו יוגש תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו.

כנגד העורר, ושני אנשים נוספים –אביחי שחר (להלן: שחר ) ויותם ביטון (להלן: ביטון );

(להלן ביחד: הנאשמים )

הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) וכן נשיאת נשק והובלתו ללא רשות על פי דין לפי סעיף 144(ב) לחוק. כמו כן יוחסה לעורר עבירה של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק. לפי הנטען בכתב האישום, העורר ושחר החזיקו יחד בדירה בתל אביב ובה החזיקו במשתיק קול, בלא רשות על פי דין. כן נטען כי במועד בלתי ידוע קשרו שלושת הנאשמים קשר להוביל מטען של חומר נפץ באמצעות אופנוע. בהמשך, במועד הרלוונטי, הובילו הנאשמים מטען של חומר נפץ בנסיעה. כאשר הגיעו למחסום משטרתי, התפוצץ המטען.

עם הגשת כתב האישום, עתרה המשיבה למעצר שלושת הנאשמים לרבות העורר עד לתום ההליכים נגדם. בהחלטתו מיום 23.10.2011, קבע בית המשפט המחוזי, כי עוצמתן של הראיות לכאורה כנגד העורר ביחס לעבירות הקשר והובלת הנשק, נמוכה ביותר לאור "..היותן ראיות נסיבתיות שאינן מחייבות מסקנה אחת חד משמעית שאין בלתה בדבר אשמתו (לכאורה) של המשיב 2 [העורר בענייננו]". לעומת זאת, נקבע כי הימצאותו של חפץ מתכת גלילי (להלן: החפץ הגלילי ) בדירה בה החזיק העורר בעת הרלוונטית, אשר לפי חוות הדעת של מומחה מטעם המחלקה לזיהוי פלילי "מכיל חלקים אופייניים לעמעם (משתיק) קול" (להלן: חוות דעת המז"פ ), מהווה ראייה מוצקה לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בביצוע עבירה של החזקת נשק בלא היתר. בית המשפט ציין כי משנמצא החפץ הגלילי בהחזקת העורר ומשלא סיפק הסבר סביר לכך, הרי שמתחזקות הראיות כנגדו.

בהמשך לכך, קבע בית המשפט כי בעבירות המיוחסות לעורר טבועה מסוכנות. עם זאת, החליט להידרש להמלצתו של שירות המבחן בעניינו, במטרה לבחון אפשרות לחלופת מעצר. הדיון נקבע ליום 13.11.2011 ובית המשפט הורה על המשך מעצרו של העורר עד למתן החלטה אחרת.

מכאן הערר שלפניי, בגדרו טוען העורר כי בית המשפט החליט על מעצרו רק לאור הימצאותו של החפץ הגלילי בדירה בה החזיק. לדבריו, מחוות דעת המז"פ לא עולה כל קביעה חד משמעית שאכן מדובר במשתיק קול. כל שעולה הוא כי החפץ הגלילי הוא בעל " מאפיינים " של משתיק קול. כמו כן הוא טוען כי כיומיים לאחר מתן ההחלטה מסר שחר תצהיר המציג הסבר בלתי מפלילי להימצאות החפץ הגלילי בדירתם המשותפת. מכל מקום טוען העורר כי לא היה מקום להותירו במעצר עד לקבלת תסקיר רק בשל הימצאות החפץ הגלילי בדירה – מאחר ומדובר ב"אביזר" לפי סעיף 144(ג)(1) לחוק ולפיכך החזקתו הינה בגדר עוון לפי סעיף 144(ב) לחוק.

המשיבה מבקשת לדחות את הערר. לטענתה, שאלת מהותו של החפץ הגלילי, אשר אותר על ידי כלבן המיומן באיתור אמצעי לחימה, תעמוד למבחן בהליך העיקרי. בשלב זה, היא סומכת ידה על החלטת בית המשפט המחוזי, שקבע כי אכן מדובר בראיות לכאורה כנגד העורר. בנוסף היא טוענת כי התצהיר בא לעולם לאחר החלטת בית המשפט בעניין מעצרו של העורר ולכן משקלו הראייתי נמוך. לאור האמור, וכן בהתחשב בעבירות הנשק הקודמות שביצע העורר, טוענת המשיבה כי החלטת בית המשפט המחוזי המורה על המשך מעצרו עד לקבלת תסקיר – מאוזנת וראויה.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי אשר יקבע את התנאים לשחרורו של העורר עד לדיון בפניו ביום 13.11.2011 לאחר קבלת התסקיר.

הכלל הוא כי מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים נגדו ייעשה רק אם קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו בעבירות המיוחסות לו (ראו סעיף 21 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996; ב ש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 148 (1996) ). בענייננו, קבע בית המשפט כי התשתית הקיימת ביחס לעבירות הקשר והובלת הנשק – היא בעלת משקל קל ביותר שאינו עולה כדי ראיות לכאורה. באשר לעבירת החזקת הנשק, הרי שהראייה היחידה עליה נסמך בית המשפט המחוזי היא החפץ הגלילי שנמצא בדירתו והוגדר בחוות דעת המז"פ כמכיל חלקים אופייניים למשתיק קול. משקלה של חוות דעת זו קל במיוחד לטעמי מאחר ואין היא מכילה קביעה חד משמעית שלפיה אכן מדובר במשתיק קול. העורר אמנם לא סיפק הסבר לראיה זו בעת שנחקר - והדבר מחזק במידת מה את משקלה. אך בכך לא די בעיני, כדי לומר שאכן קיימות "ראיות לכאורה מהותיות ומוצקות" כפי שקבע בית המשפט המחוזי. למסקנה זו הגעתי מבלי לייחס משקל לתצהיר הנזכר לעיל.

כבר ציינתי בעבר כי "במסגרת השיקולים אשר על בית-המשפט לשקול בבואו לבחון את האפשרות לשחרר נאשם לחלופת מעצר, נמצא גם השיקול המתייחס לעוצמתן של הראיות" ( בש"פ 5294/11 שללשוילי נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 24.7.2011). מכאן, לאור קביעתי בנוגע לעצמתן של הראיות לכאורה במקרה דנן, והיות שהדיון בעניין התסקיר אודות העורר אמור להתקיים ביום 13.11.2011, הגעתי למסקנה כי ניתן לשחררו לחלופת מעצר בית בשלב זה.

אשר על כן, הערר מתקבל בזאת. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי אשר יקיים דיון באשר לחלופת המעצר ותנאי השחרור על פי שיקול דעתו. בית המשפט המחוזי מתבקש לקיים את הדיון עד מחר בשעות הצהריים.

העורר יישאר במעצר עד למתן החלטה על ידי בית המשפט המחוזי.