בש"פ 8029/06 מדינת ישראל נ. עמיחי שרביט

1.זוהי בקשה שנייה, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצרים), תשנ"ו-1996, להארכת מעצרו (וליתר דיוק, למעצרו מחדש) של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 3.10.06, או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.

2.המשיב מואשם ברצח. לפי כתב האישום, בערב יום 5.9.05 הגיע המשיב לביתה של חמותו (להלן – המנוחה ), ובשלב מסוים גמלה בלבו החלטה להמית את המנוחה. הוא נטל חפץ נוקשה ומאורך והחל לדקור את המנוחה בצווארה, בפניה, בכתפיה ובבית החזה בכוונה להמיתה. המנוחה נאבקה במשיב, ללא הועיל. כתוצאה מהמעשים הללו נגרמו למנוחה 45 פצעי דקירה ו-13 פצעי חתך. היא איבדה דם רב, ונפטרה במקום.

3.כתב האישום הוגש ביום 3.10.05. יחד עם כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 5.12.05 נעתר בית המשפט המחוזי בחיפה לבקשה. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיב בביצוע העבירה המיוחסת לו, ועמד גם על מסוכנותו המשתקפת מהנסיבות האכזריות בהן בוצע הרצח. עררו של המשיב על החלטה זו נדחה על ידי בית משפט זה ביום 11.1.06. משלא נסתיימו ההליכים נגד המשיב תוך 9 חודשים, הגישה המבקשת, ביום 22.6.06, בקשה להארכת מעצרו ב-90 ימים נוספים, החל מיום 3.7.06. ביום 25.6.06 החליט בית משפט זה על הארכת מעצרו של המשיב עד להחלטה בבקשה. הדיון בבקשה נדחה ליום 2.8.06, בהסכמת הצדדים, על מנת להמתין להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר שהוגשה באותה עת. ביום 23.7.06 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר, בקבעו שלא מצא שינוי של ממש בתשתית הראיות נגד המשיב. בעקבות זאת, נערך דיון בבקשה להארכת המעצר, ובגדרו הורה בית משפט זה לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של המשיב. כן הורה כי עם קבלת תגובות הצדדים לתסקיר, תינתן ההחלטה. ביום 22.8.06 התקבל התסקיר בבית משפט זה, ותגובות הצדדים התקבלו בימים 29 ו-30 באוגוסט. דא עקא, עקב תקלה שנפלה בבית משפט זה ההחלטה לא ניתנה. המשיב אמור היה להשתחרר בחלוף 90 ימים, בחצות יום 1.10.06, אך הוחזק במעצר עד ליום 3.10.06, בו נערך דיון בבית המשפט המחוזי בחיפה בעניין תנאי שחרורו של המשיב. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לשחרר את המשיב בתנאים, והורה למצהירים (מטעם המשיב) להתייצב לחקירה בבית המשפט, כאשר הם מצוידים בערבות כספית נאותה. באותו יום הוגשה בקשה זו, והדיון בה נערך בפניי בשעות אחר הצהריים.

5.להלן עיקרי מהלך הדיונים בהליך העיקרי: ביום 30.10.05 נערכה ישיבת ההקראה. בא כוח המשיב ביקש לדחות את המשך הדיון ליום 20.11.05. במועד זה הוחלף הרכב השופטים, ונקבע כי תשובת המשיב לכתב האישום תינתן תוך 30 יום. בחודשים פברואר 2006 ועד מאי 2006 נערכו תשע ישיבות הוכחות, בהן נשמעו 23 עדי תביעה וכן הוגשו בהסכמה עדויותיהם של חמישה עדי תביעה נוספים. בישיבה שנערכה ביום 5.7.07 נשמעו ארבעה עדי תביעה נוספים. ישיבות ההוכחות הבאות בתיק קבועות ליום 16.10.06 ו-22.10.06.

6.לטענת המבקשת, יש לחדש את מעצרו של המשיב פעם נוספת מפאת מסוכנותו, המתחזקת לאור האמור בתסקיר המעצר השלילי שהוגש בעניינו לבית משפט זה. כן טוענת היא, כי העונש החמור הצפוי למשיב, אם יורשע, מקים חשש מובנה להימלטותו מאימת הדין. המבקשת מצביעה על כך שמשפטו של המשיב מתקדם בצורה משמעותית, וכי עד כה נשמעו 27 עדי תביעה, וקבועים בינתיים עוד שני מועדי הוכחות לשמיעת עדי תביעה. לבסוף, טוענת היא, כי אין ליתן משקל מכריע לתקלה המצערת שבעטיה שהה המשיב במעצר במשך יומיים, מעבר לתקופת המעצר המירבית של 90 ימים שפגה.

המשיב, מנגד, מצביע על כך שישנם עוד 40 עדי תביעה שטרם העידו, מהם 12 מהותיים, אשר להערכתו יידרש כחצי יום הוכחות בממוצע לשמיעת כל אחד מהם, כך שאין סיכוי, לדעתו, ששמיעת עדי התביעה תסתיים בתוך 90 הימים הקרובים, והמשפט עצמו לא יסתיים להערכתו לפני שתחלוף מחצית שנה מהיום. בעניין התקלה שבגינה נותר המשיב במעצר מעבר ל-90 ימים, כאמור, טוען הוא כי יש לראותו כמי שכבר שוחרר, ולכן יש להתייחס לבקשה לעצרו ל-90 ימים נוספים כבקשה להשיב אדם משוחרר למעצר. כן חולק הוא על ארבע הפסקאות האחרונות של התסקיר, שלאור האמור בהן הודיע שירות המבחן שאינו ממליץ על שחרורו למעצר בית.

7.בתום הדיון שנערך בפניי, הוריתי, בהסכמת הצדדים, על מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת. עם זאת, כך הוסכם, במסגרת השיקולים להכרעה בבקשה שלפניי, ייחשב המשיב כמי ששוחרר אמש בשעה 17:45.

8.כמו בא כוח המשיב, אדון גם אני בבקשה, ראשית, כאילו לא נפלה התקלה, ולאחר מכן אבחן האם יש בתקלה כדי לשנות מהתוצאה שאליה הגעתי.

לאור המסוכנות העולה מעבירת הרצח בה הואשם המשיב ומהאכזריות שבנסיבות ביצועה, ובשים לב לכך שהמשפט מתנהל בקצב משביע רצון, באתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה. מסקנה זו מתחזקת לאור הימנעותו של שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו. שקלתי את טענותיו של בא כוח המשיב נגד מסקנות התסקיר. ואולם, לדידי, די בפסקה שעניינה בהיכרות - "זו מהיום וזו מהעבר" - של שירות המבחן עם המשיב, כדי לייחס את המשקל הראוי לחוות דעתו המקצועית לפיה אין לשחרר את המשיב למעצר בית. עם זאת, רואה אני להורות למבקשת לפנות בהקדם לבית המשפט המחוזי בבקשה לקבוע מועדים נוספים להוכחות, מעבר לשני המועדים הקבועים לחודש אוקטובר.

9.האם יש בתקלה שנפלה כדי לשנות החלטתי זו? תשובתי היא בשלילה. גם בהנחה כי נפגעה בענייננו חירותו של המשיב, הרי שיש לבחון פגיעה זו לאור מכלול הנסיבות. כך, יש ליתן משקל למשך המעצר ולשיקולים אחרים (ראו בש "פ 7721/95 כהן נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 27.12.95 ; בש"פ 11114/05 ממן נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 2.12.05). כאשר עסקינן באישום בעבירת הרצח, כשמסוכנות הנאשם ברורה ותקופת המעצר מעבר ל-90 הימים הייתה קצרה ביותר, נראה כי האינטרס הציבורי דוחק לחידוש מעצרו של המשיב. אילו מדובר היה בהאשמה קלה יותר, ולחלופין פגיעה קשה יותר בחירות, אפשר ומסקנתי הייתה אחרת.

שאלה נוספת היא, מה צריכה להיות ההשפעה של ההחלטה לראות את המשיב כאילו שוחרר אמש על ההכרעה אם להורות על מעצרו מחדש. אכן, כאשר אדם משוחרר, יוקשה להשיבו למעצר:

"על פי ההלכה הנקוטה בידינו, לא בנקל יורה בית המשפט להחזיר לבית המעצר את מי שכבר שוחרר ממנו. ככלל, מי ששוחרר ממעצר יוחזר אליו רק אם הפר את תנאי השחרור או אם נתחדשו נסיבות המחייבות את החזרתו למעצר. החזרה למעצר תיעשה במקרים מיוחדים כאשר הדבר מחויב במציאות. (בש"פ 1149/91 מדינת ישראל נ' קובו , פ"ד מח(2), בש"פ 462/96 מדינת ישראל נ' עבדי אברהם תק -על, כרך 1)96); בש"פ 222/98 מדינת ישראל נ' צוברי (טרם פורסם). בבוא בית המשפט להכריע בשאלת חידוש מעצר, עליו לקחת במניין שיקוליו, בין השאר, את עובדת היותו של הנאשם העומד לפניו, משוחרר; את פרק הזמן בו היה משוחרר ואת מידת מסוכנותו "

(בש"פ 8637 ,8584/00 מדינת ישראל נ' עליה , ניתנה ביום 7.12.00, מפי השופטת שטרסברג-כהן ; הדגשה שלי - ד'ח').

הרציונל מאחורי הנטייה שלא להשיב למעצר אדם ששוחרר הוא כפול: ראשית, מקורו בהנחה שכל עוד המשוחרר אינו מפר את תנאי מעצרו אין עילה לעצרו שוב. שנית, הוא מבוסס על הכרת בית המשפט בעגמת הנפש הנגרמת לאדם ששוחרר, אשר הסתמך על שחרורו כדי להמשיך בחייו מחוץ לבית העצורים. לאור רציונל זה, ולאור דברי השופטת שטרסברג-כהן לעיל, נראה כי ענייננו נופל לגדר אותם מקרים בהם יש להורות על מעצרו מחדש של המשיב. פרק הזמן בו היה "משוחרר" קצר ביותר (פחות מיממה), כך שמידת הסתמכותו על השחרור אפסית. מידת מסוכנות רבה היא, ומכאן שחזרתו למעצר מחויבת המציאות.

על כן, הבקשה מתקבלת. העורר ייעצר ל-90 ימים נוספים, שמניינים מיום 3.10.06.