בש"פ 8038/02 מדינת ישראל נ. אלעוברה רמי

1.כתב האישום אשר הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בתאריך 2.9.01, ייחס למשיבים עבירות של קשירת קשר לבצע פשע ורצח, לפי סעיפים 499(1) ו300-(א)(2) לחוק העונשין. המשיבים הם אחים, ועל פי הנטען, נודע להם כי בת-משפחתם מקיימת קשרים כלשהם עם תושב חאן-יונס, ראמזי פאדי. לגרסת המדינה, גמרו המשיבים אומר להמית את ראמזי, ואת זממם ביצעו בחודש יולי 2000, תוך שהם דוקרים את קורבנם וגם יורים בו מאקדח. את ראמזי הפצוע הטילו המשיבים לבאר עמוקה, שם מצא את מותו, וגופתו לא נמצאה עד היום.

2.כשנה לאחר האירועים המתוארים לעיל, מסרה אחותם של המשיבים (להלן - סוניה) עדות ולפיה המשיבים תקפו אותה וגרמו לה חבלות. בחקירתה הוסיפה סוניה ומסרה, כי המשיבים הם גם אלה אשר ביצעו את הרצח של ראמזי המנוח, ומכאן ואילך הפכה לעדת התביעה המרכזית נגדם. בחודש אוקטובר 2001 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המדינה והורה על מעצר המשיבים עד תום ההליכים, אך תחילת שמיעתן של הראיות התעכבה עד לאמצע חודש מרץ 2002. שמיעת עדותה של סוניה נמשכה ישיבות רבות, ומשגלשה מעבר לתשעת החודשים שחלפו מאז הגשתו של כתב האישום, פנתה המדינה בבקשה להאריך את מעצרם של המשיבים ב90- ימים, ובית משפט זה נעתר לה.

"בתקופת ההארכה" קוימו 4 ישיבות בלבד, ובסך הכל 11 ישיבות מאז תחילת שמיעתן של הראיות, שבמהלכן נשמעו עדויותיהם של סוניה, אביו של המנוח ודודו. בחודש אוגוסט 2002 הוגשה בקשה להארכה נוספת של מעצר המשיבים, ועל פי המצב אותה שעה היה אמור הדיון להתחדש רק בחודש מאי 2003. בקשת המדינה הובאה בפני כב' השופטת ד' דורנר אשר ביקשה לדעת מפיו של נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב ושופטי ההרכב, אם ניתן להקדים את הדיון. בעקבות כך קבע בית המשפט המחוזי 5 ישיבות נוספות בחודש דצמבר 2002. כב' השופטת ד' דורנר, בהחלטתה מיום כ"א באלול תשס"ב (29.8.02) הורתה על הארכת מעצרם של המשיבים ב30- ימים בלבד, וזאת על מנת לאפשר לצדדים לשוב ולפנות לבית משפט קמא ולבקשו לקבוע מועדים נוספים בהם יהיה כדי "לקדם את המשפט קידום של ממש" (בלשון ההחלטה).

בבקשה המונחת בפני חוזרת המדינה ומבקשת להאריך את מעצרם של המשיבים, תוך שהיא מפנה להחלטתו של בית המשפט המחוזי לקיים שתי ישיבות נוספות, אחת בחודש אוקטובר והאחרת בחודש נובמבר 2001, כך שעם המועדים אשר נקבעו לחודש מאי 2003, ייוחדו למשפט זה 12 ישיבות נוספות.

3.במהלך הדיון בפני למדתי מפיה של באת-כוחה המלומדת של המבקשת, עו"ד נ' כץ, כי בישיבות אשר נקבעו עד לסוף שנת 2002 עתידה המדינה לסיים את השמעת ראיותיה. מכאן גם ברור, שלא זו בלבד שמשפטם של המשיבים לא יסתיים בתקופת ההארכה המבקשת, אלא שלכך תידרשנה לפחות עוד שתי הארכות (וספק אם יהיה די באלה), הואיל והמשפט עתיד להתחדש רק בחודש מאי 2003 . עד למועד זה ימלאו למעצרם של המשיבים מאז הגשתו של כתב האישום, כ21- חודשים, ועם מצב זה אני מתקשה להשלים.

בית משפט זה הדגיש לא אחת את זכותו של אדם לחרות המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וגישה זו מחייבת הקפדה יתרה בקיום מצוות המחוקק אשר מצאה ביטוי בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו1996-, לאמור, על משפטו של נאשם הנמצא במעצר להסתיים תוך 9 חודשים מיום הגשתו של כתב האישום. מכאן, שסעיף 62 לחוק, המתיר לבית משפט זה להאריך את המעצר, נועד לתת מענה למקרה החריג, ולגדרו של זה נכנסים אותם מקרים בהם עקב צוק העיתים וחרף כל המאמצים שננקטו, לא ניתן היה לסיים את המשפט במועדו.

אפשר שאת המצב אליו נקלע תיק זה ניתן היה למנוע, ואפשר שמצב זה היה בלתי-נמנע עקב העומס הרב המוטל על בתי המשפט המחוזיים. אך בכל אלה אין עוד הצדקה להארכת מעצרם של המשיבים, הואיל ואם כך יקרה, זו תהיה בדיוק התוצאה אותה ביקש המחוקק למנוע עת חוקק את סעיף 61 הנ"ל.

לא נעלמו מעיני אותם נימוקים שחייבו בחודש אוקטובר 2001 את מעצרם של המשיבים, אך ככל שתקופת המעצר התארכה, כך קטן כוחם של נימוקים אלה ומנגד הלכה והתעצמה זכותם של המשיבים לחופש. לא אסתיר, כי אני שותף לחששה של המבקשת מפני המשיבים אם יינתן להם להלך חופשי, ואפשר שהייתי נעתר לבקשה להאריך את מעצרם אם הייתי משתכנע כי משפטם עומד להסתיים תוך זמן סביר. אך כאשר כבר עתה נהיר לכל שמשפט זה לא יסתיים בטרם יחלפו 9-12 חודשים נוספים, המסקנה שאין עוד מנוס ממנה היא שהגיעה העת לשחרר את המשיבים ממעצרם, ולנקוט באותם אמצעים העשויים לצמצם את מסוכנותם.

4.לנוכח כל האמור, אני מחליט להאריך את מעצרם של המשיבים ב30- ימים מהיום, אולם הם ישוחררו גם לפני מועד זה אם כל אחד מהם ימלא אחר תנאים אלה:

א.ישהו במעצר בית מלא בחלופה אותה יציעו המשיבים לבית המשפט המחוזי ושתימצא ראויה, ואשר תהיה מלווה בפיקוח מתמיד ורצוף של צד ג' בכל שעות היממה.

ב.הפקדה בקופת בית המשפט של 75,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית צמודה ולא מוגבלת.

ג.ערבות עצמית וצד ג' בסכום של 75,000 ש"ח כל אחת.

ד.יוצא צו לעיכוב יציאת המשיבים מהארץ.

ה.נאסר על המשיבים ליצור קשר ישיר או עקיף עם עדי-התביעה, גם כאלה שעדותם כבר נשמעה.