פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
8077/01
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המ
בקש:
אלכסנדר שרייפר
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
תאריך
הישיבה: כ' בחשון תשס"ב (6.11.01)
בשם
המבקש: עו"ד יוסף עאמר
בשם
המשיבה: עו"ד ענת חולתא
ערר
על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה
מיום
14.10.01 בב"ש 4299/01 (ת"פ 346/01)
שניתנה
על-ידי כב' השופט ע' גרשון
החלטה
העורר עומד לדין לפני בית המשפט המחוזי בחיפה, בצוותא חדא עם אחר, בעבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, עבירה כהגדרתה בסעיף 203א(א) וסעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז1977-. עם הגשת כתב האישום, ולבקשת המדינה, הורה בית-משפט קמא על מעצרו עד תום ההליכים, ועל-כך הערר שלפניי.
על-פי האמור בכתב האישום הגיעה פלונית, ילידת אוקראינה, ארצה, ובמועד מסוים באה ל"חזקתם" של העורר ושל חברו. אלה השניים ביקשו ל"מוכרה" כמה פעמים ללא הצלחה, עד שעלה בידיהם ל"מוכרה" לשם העסקתה בזנות לפלוני אשר שיתף פעולה עם המשטרה והפליל את העורר ואת חברו. כתב האישום מוסיף ומפרט את "עיסקת המכר", ולפי האמור בו שילם פלוני לעורר סכום של 21,000 ש"ח תמורת הבחורה.
טוען בא-כוח העורר כי לא יהא זה נכון לומר שהיה זה מרשו אשר "מכר" את הבחורה ו"העבירה" מיד אל יד. "עיסקת המכר", אם הייתה עסקה, נעשתה בידי אחר, וכל חלקו של העורר ב"עיסקה" לא היה אלא שעשה טובה לחבר אשר ביקש אותו להעביר את הבחורה ממקום למקום. מששאלתי את בא-כוח העורר מה פירוש "להעביר בחורה ממקום למקום" - והרי בחורה אינה חפץ הניתן להיטלטל ממקום למקום - לא שמעתי מפיו תשובה המסברת את האוזן. אכן, בית-משפט קמא מנתח בפרוטרוט את הראיות אשר נאספו אל תיק המשטרה, וניתוח הדברים בהחלטה מסביר כי יש ראיות לכאורה לייסוד האמור בכתב האישום.
אני סומך את שתי ידי על החלטתו של בית-משפט קמא, ולא מצאתי הצדק להתערב בקביעתו כי הונחה תשתית ראיות ראויה להוכחת האמור בכתב האישום.
השאלה הנשאלת עתה היא אם הוכחה עילת מעצר ואם ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר.
טוען עורך-דין עאמר שהעורר לא עשה כל מעשה אלימות וכי הבחורה הסכימה כי "תועבר מיד אל יד". מכאן ניתן ללמוד, כך מוסיף הוא וטוען, כי אין נשקפת כל מסוכנות מן העורר, אשר-על-כן זכאי הוא לחלופת מעצר. על-כך ברצוני להשיב בשני אלה: ראשית לכל, הסכמתה של אשה כי "תימכר" ותועבר מיד אל יד אינה משמשת כלל הגנה לעבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות. אכן, סחר בבני אדם הנעשה באלימות או בדרכי רמייה מוסיף חומרה יתרה לעבירה החמורה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, ואולם נתקשיתי להבין כיצד זה שהסכמה מהווה הגנה לעבירה הסחר. תכלית החוק היא להילחם מלחמת חורמה במעשים ניקלים ובזויים אלה של סחר בבני אדם, והסכמת הקורבן אין בה כדי להעלות או להוריד. ראו עוד: בש"פ 291/01 - ראובן רביאי (מפי השופט אנגלרד; טרם פורסם). שנית, שאלתי את בא-כוח העורר אם הבחורה קיבלה אף היא חלק ב"דמי המכר", ותשובתו הייתה בבחינת אין ולאו ורפיא בידיה. אני מרשה לעצמי להניח שהבחורה לא קיבלה כל חלק ב"דמי המכר", ומכאן חומרה יתרה הנודעת למעשה, שכן ה"קונה" אמור היה, כמסתבר, להעביד את הבחורה בפרך כדי שתצדיק את המחיר ששילם ל"מוכר". אינני אומר ששיתופה של הבחורה ב"דמי המכר" היה בו כדי להקל עם העורר; חלילה לי משאומר כן. ואולם אי-שיתופה בתמורה מלמד על הניקלות לאין שיעור של המעשה.
מוסיף וטוען בא-כוח העורר כי על-פי הראיות אשר נאספו אל תיק המשטרה, חלקו של העורר ב"עיסקת המכר" היה חלק קטן יחסית לחלקם של אחרים, וכי מטעם זה זכאי הוא, למיצער, לחלופת מעצר. אני דוחה טענה זו, ומשני טעמים אלה: ראשית לכל, גם אם חלקם של אחרים היה גדול מחלקו של העורר, הנה חלקו ב"עיסקה" היה חלק מהותי כדי כך שלא נוכל להעלים עין ממעשיו הבזויים. שנית, והוא עיקר: עסקות אלו של סחר בבני אדם למטרת זנות, בדרך הטבע מערבות הן אנשים אחדים בשלבים שונים של הסחר, איש איש כחלקו, חלק מהותי יותר או מהותי פחות. סחר זה בבני אדם למטרת זנות ניתן לדמותו לפעילות שרשרת בין אנשים שונים, ושילובן של החוליות אלו באלו יוצר את הסחר מראשיתו ועד סופו. במובן זה דומים הדברים לסחר בסם מסוכן, שגם בו מעורבים אנשים שונים. אך טבעי הוא כי נקיש מכאן, שהלכה החלה בעבירת הסחר בסם תחול על ענייננו שלנו אף-הוא, לאמור, ששומה עליהם על בתי המשפט לעשות כמיטבם לשבור את השרשרת הרעה בכל מקום שיימצא להם, והרי שבירתה של חוליה אחת תביא לפירוק השרשרת כולה. פירוש הדברים הוא זה, שבתי המשפט יתייחסו בחומרת-יתר לכל אחת מן החוליות בשרשרת הסחר בבני אדם למטרת זנות; וכדרכה של ההלכה בנושא הסחר בסם כן תהיה הלכה בסחר בבני אדם, שהנוטל חלק בשרשרת הסחר דינו, על דרך העיקרון, מעצר כאדם שהוכיח במעשיו כי מסוכן הוא ליחיד ולכלל.
העורר הוכיח עצמו כאדם המסכן את שלום הציבור במובנו המצומצם ביותר של מושג זה, וכפי שאמרתי במקום אחר (בש"פ 7542/00 - חנוכוב ; לא פורסם): "אין חלופת מעצר הולמת למעשים קשים ומכוערים כמעשים המיוחסים למשיב, מעשים שיש הוכחה לכאורה לביצועם". באותה פרשה, למותר לומר, הועמד חנוכוב לדין בעבירה כעבירה שהעורר עומד עליה לדין. כל נסיבותיו האישיות של העורר נמוגות ומתפוגגת מעצמן בחומה הלוהט של העבירה אשר עבר. מטעמים אלה עצמם גם אינני רואה צורך להטריח את שירות המבחן לבקש כי יכין תסקיר מעצר לעורר.
הערר נדחה.
היום, כ' בחשון תשס"ב (6.11.2001).
ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור
01080770. G02
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444