בש"פ 9138/01 רומן שרגוב נ. מדינת ישראל

1.על העוררים הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס להם עבירות של סרסרות למעשי זנות וסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, העסיקו העוררים את המתלוננת - יחד עם נשים אחרות - בזנות ואת האתנן שלשלו לכיסם. העוררים נפגשו עם סוכן משטרתי מוסווה שקנה מהם את המתלוננת תמורת 22,000 ש"ח לשם העסקתה בזנות. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' ג'רג'ורה), בהחלטתו מיום 18.10.01, ציוה לעצור את העוררים עד תום ההליכים. העוררים עררו על ההחלטה.

2.טענותיו של בא כוח העוררים הן כי שגה בית המשפט המחוזי שלא הבחין בין העורר מס' 1 לבין העורר מס' 2 שחלקו בפרשה היה שולי ועברו נקי, ולפיכך ראוי היה לשחררו לחלופת מעצר. עוד טוען הוא, לענין שני העוררים, כי עדת התביעה העיקרית כבר העידה לפני בית המשפט ומכאן שאין חשש לשיבוש הליכים. מכל מקום, מסוכנותם של העוררים אינה מצדיקה השארתם במעצר במשך תקופה כה ארוכה. לכך הוסיף כי יש להביא בחשבון שהמתלוננת בחרה מרצונה החופשי לעסוק בזנות וכי היחס של העוררים אליה היה יחס טוב.

3.טענתו של בא כוח העוררים בדבר ההבחנה בין העוררים דינה להידחות. כתב האישום מייחס את העבירות לשניהם, בצוותא חדא, ללא הבחנה ביניהם. לפיכך נראה לי כי הטענות בדבר חלקו השולי לכאורה של העורר מס' 2 דינן להתברר במשפט ולא במסגרת הליך המעצר. זאת ועוד, אפילו סברתי כי חלקו של העורר מס' 2 קטן מחלקו של העורר מס' 1, הרי שאין הדבר מעלה או מוריד. כבר נאמר כי עבירות של סחר בבני אדם "בדרך הטבע מערבות הן אנשים אחדים בשלבים שונים של הסחר, איש איש כחלקו, חלק מהותי יותר או מהותי פחות - - - הנוטל חלק בשרשרת הסחר דינו, על דרך העיקרון, מעצר כאדם שהוכיח במעשיו כי מסוכן הוא ליחיד ולכלל" (דברי השופט מ' חשין בבש"פ 8077/01 אלכסנדר שרייפר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). אשר לטענה כי עדת התביעה העיקרית כבר העידה ולפיכך נחלש החשש לשיבוש הליכי משפט ייאמר כי "בתוך עבירה זאת מובנים המורא והפחד שמטיל הסוחר על קורבנותיו - ואף על מעורבים אחרים במסחרו - בתקופת השעבוד ;

ואף אחרי שיצאו מעבדות לחירות" (דברי בבש"פ 9274/01 מדינת ישראל נ' עמי ישי (טרם פורסם)). כך גם כאן.

באותה החלטה הוספתי ואמרתי כי "העבירה של סחר בבני אדם לצורך העסקתם בזנות היא מן העבירות הבזויות והנתעבות ביותר שבספר החוקים שלנו. יש בה מן הזוועה שבמכירת אדם, מן האכזריות וההשפלה שבניצול מיני ומן האימה שבסחיטה" (בש"פ 9274/01 הנ"ל). ציינתי שם כי עבירה זאת מקימה עילת מעצר בשל הסכנה שהעבריין ימשיך בפעילותו העבריינית וכי חשש זה "אי אפשר להפיג על ידי הגבלת תנועותיו של הנאשם, או על ידי התנאת שחרורו בשהייה בכתובת מסוימת, ואף לא על ידי חיובו בערבויות כספיות. לפיכך אין לנקוט חלופה למעצר אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים". נגד העוררים עומד החשש כי ימשיכו בפעילותם העבריינית. מכאן מסוכנותם ומכאן עילת המעצר. נוכח חומרתה המופלגת של העבירה אין לייחס להסכמתו של הקורבן לעסוק בזנות, או להסכמתו כי יעשה בו מסחר - שגם על כך סמך בא כוח העוררים - משקל כלשהו.

4. הערר נדחה.