בש"פ 8145/09 מוחמד עאסי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז במ"ת 6659-08-09 מיום 1.10.2009 שניתנה על ידי כב' השופטת ז' בוסתן , בה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כתב האישום

1.

ביום 9.8.2009 הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום נגד העורר. כתב האישום מייחס לעורר עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין; עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין ועבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

2.

על פי המתואר בכתב האישום, בהתאם להחלטת בית משפט השלום בפתח-תקוה במ"ת 5103/08 היה על העורר להימצא במעצר בית בין השעות 20:00 ל- 6:00. ואולם, ביום 5.8.2009 בשעה 21:10 או בסמוך לכך, הפר העורר את מעצר הבית בכך שנהג ברכב מסוג מזדה, וברחוב ויצמן בכפר-סבא אסף לרכב את חוסאם עאסי (להלן: חוסאם ). בהמשך, לאחר שהבחין העורר ברכב משטרתי הנוסע אחריו עם אורות כחולים וכורז לו לעצור, החל העורר לברוח תוך שהוא נוהג במהירות מופרזת ובנהיגה מסוכנת. במהלך בריחתו ביצע העורר עבירות תנועה רבות ומסוכנות ובהן: נסיעה במהירות מופרזת, ביצוע פניית פרסה ברמזור אדום, עליה על אי תנועה, נסיעה נגד כיוון התנועה, עליה על כיכרות ואי עצירה במעבר חצייה להולכת רגל. בשלב מסוים איבד העורר שליטה ברכב והרכב עלה על מדרכה וכתוצאה מכך ניתק אחד מגלגלי הרכב והוא נעצר. העורר ברח מהמקום ורק לאחר מספר דקות נתפס על ידי המשטרה. במהלך מעצרו חבט העורר באגרופו בשוטר וגרם לפציעתו.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

3.

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). בבקשתה טענה המשיבה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום, שהן בתמצית: דו"חות פעולה של השוטרים שנכחו במקום האירוע, עדותם של מעורבים באירוע והודאתו של העורר בפני שוטר. עוד נטען בבקשה, כי מעשיו של העורר מלמדים על המסוכנות הרבה הטבועה בו. כמו כן נטען, כי מעשיו של העורר מקימים חזקה לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים מאחר וקיים יסוד סביר לחשש כי העורר יסכן את שלום הציבור.

החלטת בית המשפט המחוזי

4.

ביום 31.8.2009 התקיים דיון בבקשת המשיבה. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי (כב' השופט ז' כספי ) כי בא כוח העורר נתן את הסכמתו, בשלב זה, לכך שבידי המשיבה ראיות לכאורה, עם זאת ביקש להותיר לו פתח לטעון בהמשך, באשר לעוצמת הראיות וכן ביקש להזמין תסקיר בעבור העורר, על בסיס גילו הצעיר והעדר הרשעות. נקבע כי יוגש תסקיר בעניינו של העורר אשר יתייחס גם לאפשרות של חלופת מעצר. המשך הדיון נדחה ליום 14.9.2009 לפני השופטת התורנית באותו יום.

5.

דיון נוסף התקיים בבית המשפט המחוזי בפני כב' השופטת ז' בוסתן ביום 29.9.2009 והחלטת בית המשפט המחוזי נתנה ביום 1.10.2009.

6.

בהחלטתו פירט בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ז' בוסתן ) את הראיות לכאורה הקיימות בתיק שעניינן, בעיקר דו"חות הפעולה של השוטרים. עוד ציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו כי העורר מכחיש כי נהג ברכב ולטענתו חוסאם היה זה שנהג ברכב. העורר הכחיש כי התנגד למעצר או הכה שוטר. בהמשך ציין בית המשפט המחוזי כי על פי גרסתו של חוסאם היה זה העורר שנהג ברכב וכי הוא הצטרף אליו מאחר וחיפש טרמפ לכפר-סבא, מקום מגוריה של חברתו. בית המשפט המחוזי ציין כי לטענתו של חוסאם הוא ישב עם חברתו ברכב ואחר כך הם הורידו אותה בביתה. עוד טען חוסאם כי כאשר נשמעה הסירנה של המשטרה והם התבקשו לעצור, העורר נלחץ והתחיל לברוח והוא (חוסאם) ביקש ממנו לעצור אך העורר הבהיר לו כי הוא במעצר בית. במהלך עצירת הרכב נפגע חוסאם במצחו ולטענתו הוא לא ניסה לברוח מהרכב ונתפס בתוכו. בהמשך ציין בית המשפט המחוזי כי בא כוח העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה אולם טען לכרסום בעוצמתן בכל הקשור לזיהוי העורר כמי שנהג ברכב. הכרסום עולה, לטענת בא כוח העורר מתיאור בגדי נהג הרכב, המתאים לבגדיו של חוסאם שלטענת העורר אין לו רישיון והוא נהג בזמן פסילה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי בא כוח העורר טען כי חוסאם מסר בהודעתו כי נתפס בתוך הרכב ואילו מדו"ח של המשטרה עולה כי חוסאם נתפס ליד דלת הרכב כשהוא מנסה לברוח. בית המשפט המחוזי קבע כי הוא אינו סבור כי חוסר ההתאמה בפירוט פרטי הלבוש אותם לבש הנהג יש בו כרסום משמעותי בחומר הראיות, שכן על פי חומר הראיות, חוסאם נתפס בסמוך לדלת הנוסע שליד הנהג ולכן הטעות במסירת פרטי הלבוש בנסיבות אלה היא חסרת משמעות. עוד נקבע, כי גרסת העורר לפיה היה בעבודתו בכפר-סבא והתקשר להוריו כדי שישלחו מישהו שיאסוף אותו, אינה עולה בקנה אחד עם גרסת חוסאם לפיה העורר אסף אותו מכפר ברע. בעניין זה נקבע כי לא היה כל קושי לבחון את גרסתו של העורר באמצעות מעסיקו, אולם העורר סירב למסור פרטים לגבי מקום עבודתו. עוד נקבע, כי טענת בא כוח העורר לפיה חברתו של חוסאם סיפקה לו "גרסת חיפוי" מאחר ונהג בהיותו בשלילה, אין לה על מה לסמוך, וכי שאלת מהימנות הגרסה תיבחן במהלך הדיון בתיק העיקרי. כן נקבע, כי אין בתיק כל ראיה התומכת בטענה בדבר העדר רישיון הנהיגה. לפיכך, נקבע כי לאור הנסיבות לא חל כרסום בעוצמתן של הראיות.

בהמשך קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת עילת מעצר הן של מסוכנותו של העורר והן בשל החשש להימלטותו מאימת הדין, וזאת לאור התנהגותו של העורר כפי שהיא מפורטת בכתב האישום. בהתייחס לאפשרות של חלופת מעצר, נקבע כי העורר ביצע לכאורה את הנטען בכתב האישום בעת שהיה בתנאי מעצר בית אותם הפר. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט המחוזי, לא ניתן ליתן אמון בעורר. בנוסף, לא נעלם מעיניו של בית המשפט המחוזי תסקיר המעצר אשר המליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי נוכח הנסיבות המלמדות כי אין מורא על העורר אין מקום להורות על חלופת מעצר. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

7.

על החלטה זו מונח הערר שלפניי.

הטענות בערר

8.

בא כוח העורר טוען כי במקרה דנן שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי אין כרסום בעוצמתן של הראיות לכאורה. בא כוח העורר חוזר וטוען כי עניין פרטי הלבוש של הנהג עולה לכדי כרסום בראיות לכאורה. על פי הנטען בדו"ח של השוטר יותם קמלמכר צויין כי הנהג לבש "מכנסי ג'ינס ארוך וחולצה ירוקה כהה". בחקירתו של חוסאם הוא ציין כי לבש "חולצה של לקוס[ט] ירוק שחור עם צווארון ג'ינס כחול". לעומת זאת נטען, כי העורר לבש חולצת טריקו חומה ועליה הדפס באנגלית. לטענת בא כוח העורר מאחר והשוטרים אינם מכירים את הנפשות הפועלות, ומאחר ולא נערך מסדר זיהוי ולאור מחדלי החקירה יש לכך משמעות רבה.

9.

בא כוח העורר מוסיף וטוען כי אין לתת אמון בעדותה של חברתו של חוסאם שכן היא ידעה שחוסאם אינו רשאי לנהוג ברכב. על פי הנטען שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי מהימנותה של החברה תיבחן במהלך הדיון בתיק העיקרי שכן על פי הנטען גרסתה שקרית, ואם לא, אזי גרסתה סותרת את גרסתו של חוסאם שכן חוסאם טען שיצא מן הדלת שליד הנהג ולדבריה הם ישבו מאחור.

10.

עוד נטען כי במקרה דנן מתגלים מחדלי חקירה. על פי הנטען, לא נבדקה טענתו של העורר לפיה היה בכפר-סבא במקום עבודתו, כאשר ניתן היה לברר טענה זו ללא כל קושי באמצעות שיחת טלפון למעסיקו או לאחיו של העורר אליו הוא התקשר וביקש שיבוא לאסוף אותו. בהקשר זה נטען כי, בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, העורר מסר פרטים מלאים של שם המעסיק ומקום עבודתו. עוד נטען, כי מזכרו של השוטר ראובן סוויד מעורר תהיות שכן העורר מכחיש שהודה בפניו שנמלט מהניידת עקב כך שאיחר לחזור לביתו וכי לפעמים הוא נוהג לנסוע בפראות לטענת בא כוח העורר היה מקום לערוך לשוטר סוויד מסדר זיהוי.

11.

בהתייחס לתסקיר שירות המבחן, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר התעלם מהמלצת שירות המבחן ומהחלופה שהוצעה. על פי הנטען, בית המשפט המחוזי בהחלטת השופט ז' כספי

מיום 31.8.2009 הורה על קבלת תסקיר בעניינו של העורר. על פי הנטען, לו סבר בית המשפט המחוזי כי בכל מקרה אין לשחרר את העורר כפי שסברה לטענת בא כוח העורר, השופטת ז' בוסתן , הרי שלא היה מקום לקבל תסקיר שיבחן את החלופה. לטענת העורר החלטת השופטת ז' בוסתן , במשמעותה המשפטית, הינה למעשה החלטה כערכאת ערעור על החלטת השופט ז' כספי . בהקשר זה מוסיף בא כוח העורר וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי לא ניתן ליתן אמון בעורר. בעניין זה נטען כי העורר לא התכוון להפר את מעצר הבית שהיה נתון בו ולטענתו הוא התקשר בשעה 19:00 וחיכה שיבואו לאסוף אותו. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי כלל לא בחן את החלופה המוצעת. לבסוף, נטען כי מטרת המעצר הינה כידוע מניעתית ולא עונשית ולכן במקרה דנן חלופה המציעה מעצר בית מלא בפיקוח של 24 שעות ובפיקוח שירות המבחן, הינה ראויה.

טענות הצדדים בדיון

12.

העורר, באמצעות בא כוחו – עו"ד אשר חן, טען בפתח דבריו כי נמסר לו, לפני תחילת הדיון, על ידי באת כוח המשיבה, כי אתמול נעשתה השלמת חקירה בה נחקר אדם בשם מאיר גינזבורג שטען כי הוא לא זוכר שהעורר עבד אצלו. לטענת בא כוח העורר, לא ברור באלה נסיבות גינזבורג זומן לחקירה ונטען כי גינזבורג מסר כי ביום האירוע כלל לא היה בארץ.

בהמשך טען בא כוח העורר לקיומן של סתירות בין שני מזכרים שנערכו על ידי שוטרים שונים, כאשר על פי המזכר האחד, נלמד כי מלבד שימוש בכוח סביר לא נעשה במהלך המעצר שימוש בכוח, ואילו על פי המזכר השני, מתואר מאבק במהלך המעצר, כאשר אחד השוטרים אף נפגע בפניו. עוד נטען כי ישנה סתירה בין הודעתו של חוסאם לבין דו"חות השוטרים.

בא כוח העורר הוסיף וטען כי עוצמת הראיות בתיק הינה חלשה וכי נפלו מחדלים במהלך החקירה. כך למשל נטען כי במקרה דנן ניתן היה לבצע איכון טלפוני למכשיר הטלפון הנייד של העורר, אשר יצביע האם העורר היה בכפר-סבא או בכפר ברע כפי שחוסאם טען. עוד נטען כי היה על המשטרה לבחון את טענתו של העורר לפיה היה במקום עבודתו על ידי נסיעה למקום העבודה שאת פרטיו מסר. כן נטען כי לא נעשה מסדר זיהוי לשוטרים שעצרו את העורר ולדבר חשיבות רבה לאור הסתירות הנטענות בין המזכרים השונים.

בנוסף, נטען כי לחוסאם היה מניע להפליל את העורר מאחר והיה בשלילת רישיון וכן במעצר בית, אותו הפר. לגבי העורר – נטען כי בהודעתו ביום המעצר, בשעה 2:00 לפנות בוקר, הוא מסר כי יש לו רישיון וכי מותר לו להיות מחוץ לבית עד השעה 20:00 ולכן לא היתה לו כל סיבה לברוח.

לבסוף, הפנה בא כוח העורר לתסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר. על פי הנטען שירות המבחן מכיר את העורר מתיק אחר בו שוחרר העורר בתנאים מגבילים. נטען כי התסקיר בחן את העורר ונסיבותיו האישיות ונמצא כי על אף שמדובר בבגיר בן 19, הוא בעל אישיות ילדותית והדבר השפיע עליו במהלך מעצרו וביחס כלפיו. לטענת בא כוח העורר יש לקבל את המלצת שירות המבחן לפיה יש לשחרר את העורר לחלופה במעצר בית מלא בפיקוח שתי אחיותיו, שהן נורמטיביות ורואות בחומרה את מעשיו של העורר.

13.

המשיבה, באמצעות באת כוח - עו"ד מאיה חדד, טענה כי התיק מבוסס על עדויות של שוטרים. היא מסרה כי תחילת האירוע היה סמוך לשעה 21:00 כאשר שוטר בשם יותם קמלמכר דיווח על כך שראה אדם חשוד יוצא מחנייה של בניין ונכנס לרכב. החל מעקב אחרי הרכב ובשלב מסוים התבקש הרכב לעצור. משלא נעצר הרכב, החל המרדף. בשלב מסויים הרכב נכנס למושב וכמעט פגע בהולכת רגל. לבסוף הרכב איבד שליטה ונעצר. בשלב זה נעצר הנוסע, חוסאם. והנהג, שהשוטר יותם קמלמכר תיאר אותו כמי שלבש ג'ינס וחולצתה ירוקה, נמלט.

באת כוח המשיבה, טענה כי אין לראות ב"סתירה" לעניין מקום מעצרו של חוסאם (בתוך הרכב או לצידו) משום סתירה מהותית. גם "הפער" לגבי צבע החולצה של העורר אינו מהותי לטענתה, מאחר ומדובר בשלב של ראיות לכאורה. בעניין זה הוסיפה באת כוח המשיבה וציינה כי אחד השוטרים מסר כי קיבל דיווח על הנהג הנמלט שלבש חולצה חומה (כאשר העורר אכן לבש חולצה חומה). שוטר נוסף, בשם ראובן סוויד, מתאר את התוודות העורר בפניו, סמוך לאחר מעצרו, כאשר העורר לא הכחיש שנהג ואף הסביר כי לפעמים הוא משתולל בכבישים וציין כי הוא במעצר בית.

עוד הוסיפה באת כוח המשיבה וציינה כי אתמול נערכה השלמת חקירה, לאור טענתו של הסנגור לפיה לא נבדקה גרסתו של העורר אשר טען כי טרם מעצרו היה במקום עבודתו. השלמת החקירה מלמדת כי העורר לא עבד אצל מר גינזבורג "בשיפוצים" ברחוב העבודה בכפר סבא, כנטען על ידי העורר, על אף שגינזבורג מסר כי הוא אכן מכיר את העורר ומשפחתו. בנוסף, נטען כי העורר מסר גרסה נוספת, סותרת, לפיה עבד בחנות קרמיקה. לפיכך, טענה באת כוח המשיבה כי סיפור הרקע של העורר הופרך, בעוד שסיפור הרקע של חוסאם אומת.

בהתייחס לחלופת המעצר, נטען כי שירות המבחן אכן בא בהמלצה של שחרור לחלופה, אולם בית המשפט המחוזי קבע, ובצדק לטענת המשיבה, כי יש לבחון בראש ובראשונה אם ניתן לתת אמון בעורר. בנסיבות העניין הפר העורר את האמון שניתן בו, ואופן ההפרה מלמד על מסוכנותו של העורר. על כך יש להוסיף לטענת באת כוח המשיבה את דבריו של העורר, אשר ציין כי לפעמים הוא מתפרע בכבישים, וכן את העובדה שבמהלך המעצר תקף שוטר.

הכרעה

14.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, שמעתי טענות על פה ובחנתי את חומר החקירה ואת פסקי הדין אליהם הופניתי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. בבחינת השאלה בדבר קיומן של ראיות לכאורה בית המשפט אינו נדרש אלא לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק [ראו: בש"פ 1438/07 אסולין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2007) (להלן: עניין אסולין )]. כמו כן, בית המשפט אינו נדרש בשלב זה לבחון את מהימנותן של האמרות המובאות בפניו או את משקלן האפשרי של הראיות שבפניו ואת דיותן לביסוס ההרשעה (ראו: עניין אסולין , לעיל). על בית המשפט לבדוק בשלב זה את הפוטנציאל ההוכחתי של הראיות לכאורה וסיכויי ההרשעה על פיהן (ראו: בש"פ 8803/07 נימר נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 31.10.2007) בפסקה 6). אכן, במסגרת בחינת הפוטנציאל הראייתי לא יתעלם בית המשפט מסתירות מהותיות הגלויות על פני הדברים והדבר אף עשוי להוביל למסקנה כי בשל חולשתן של הראיות לכאורה אין הצדקה למעצר ויש להורות על חלופה (ראו: בש"פ 5947/06 מדינת ישראל נ' דנילוב (לא פורסם, 25.7.2006) בפסקה 5). מבלי לקבוע מסמרות בעניין, איני סבור כי זהו המקרה שלפניי.

15.

במקרה דנן, הסתירות והתהיות שהעלה בא כוח העורר אין בהן כדי לכרסם בצורה מהותית, בשלב זה, בתשתית הראייתית. כפי שקבע בית המשפט המחוזי גם אני סבור כי בשלב זה אין כרסום משמעותי בחומר הראיות בחוסר ההתאמה בין פרטי הלבוש אותם לבש העורר לבין דו"ח הפעולה של השוטר יותם קמלמכר. יוער, כי השוטר אלעד דלה מסר כי הדיווח שקיבל במערכת הקשר לגבי הנהג היה כי אותו אדם נמלט לובש חולצה חומה וג'ינס. במזכר הבהרה ציין השוטר יותם קמלמכר כי בזמן האירוע שררו תנאי ראות של לילה אולם הוא ציין כי חוסאם יצא מהדלת של הנוסע סמוך לנהג ולבש חולצה כהה, ג'ינס כחול ונעליים לבנות, ואף הדגיש כי היה נמוך יותר מהעורר. לגבי העורר נטען כי לבש ג'ינס וחולצה כהה בוודאות ויצא מהרכב מהדלת שליד מושב הנהג.

בהתייחס לסתירה בין דו"חות השוטרים בנוגע לשימוש בכוח בעת המעצר, אכן בעניין זה יש שוני בין הדו"חות של השוטרים יותם קמלמכר וניר אורן אשר ציינו כי העורר חבט בפניו של השוטר אורן ונגרם לו חתך בלחי, לבין הדו"ח של השוטר אלעד דלה אשר ציין כי לא נעשה שימוש בכוח כלל למעט השימוש בכוח סביר על מנת לאזוק את העורר. יש לציין כי השוטר דלה לא סתר מפורשות את דבריהם של השוטרים קמלמכר ואורן, יחד עם זאת גם אם שתי הגרסאות מעלות תהיות, מקומן של תהיות אלה להתברר בהליך העיקרי ובשלב זה אין בה כדי לפגוע בתשתית הראייתית.

16.

בנוסף, מדו"ח הפעולה של השוטר ראובן סוויד עולה כי העורר הודה בפניו כי הוא לפעמים משתולל בכביש ואף אמר כי פחד מהשוטרים שיתפסו אותו מפר את מעצר הבית. טענתו של העורר לפיה לא אמר דברים אלו, מקומה להתברר במהלך הדיון בתיק העיקרי.

17.

אשר לטענותיו של בא כוח העורר לגבי מחדלי החקירה, הרי שאתמול נעשתה השלמת חקירה, לבחינת טענת העורר לגבי הימצאו במקום עבודה אצל מר גינזבורג. בהודעתו מיום 21.10.2009 מסר מר גינזבורג כי העורר לא עבד אצלו בשיפוצים, כנטען על ידו (אולם ציין כי ייתכן ועבד במחסן בפריקה). יחד עם זאת, ביום האירוע ציין גינזבורג כי עד כמה שזכור לו לא היה כלל בארץ אלא בטיול באיטליה. בנוסף, מסר גינזבורג כי אין לו כל עסק ברחוב העבודה, כנטען על ידי העורר, וכי העסק פתוח בין השעות 8:00 ל- 17:30, מה שמעורר תהיות לגבי טענתו של העורר לפיה היה שם בשעות הערב.

18.

לגבי הודעתה של חברתו של חוסאם, הרי שכפי שקבע בית המשפט המחוזי מהימנותה תיבחן במסגרת התיק העיקרי. למעלה מן הצורך אעיר, כי בין כך ובין כך, המרדף התחיל לכאורה לאחר שחברתו של חוסאם ירדה מהרכב. יצויין, כי חברתו של חוסאם מסרה בהודעתה במשטרה כי העורר נהג ברכב, וציינה כי חוסאם ישב עימה בספסל האחורי, אולם לאחר שירדה מהרכב ציינה כי אינה יודעת אם הוא עבר לשבת במושב שליד הנהג.

19 .

לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לעניין הראיות לכאורה.

20.

בהתייחס לחלופת המעצר, גם בעניין זה דעתי הינה כדעתו של בית המשפט המחוזי. הלכה היא כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה אשר אינה מחייבת את בית המשפט, לו נתון שיקול הדעת הסופי, והוא רשאי לדחות את המלצות שירות המבחן (ראו בש"פ 8185/09 מדינת ישראל נ' פלונית (לא פורסם, 21.10.2009) בפסקה 43). מסכים אני עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי על אף המלצת שירות המבחן לשחרור העורר לחלופה, אין לקבלה במקרה דנן. בנסיבות העניין, כאשר העורר היה נתון במעצר בית והפר את האמון אשר ניתן בו, תוך ביצוע לכאורה של עבירות תנועה המסכנות את הציבור וזאת על מנת לחמוק מן השוטרים, ולכאורה תוך תקיפת שוטר שביקש לעצרו, לא ניתן לשחררו לחלופה.

21.

סוף דבר: הערר נדחה.