בש"פ 8173/13 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

ביום 12.3.2013 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות מין במשפחה בידי אחראי על חסר ישע; עבירה של הדחה בחקירה; תקיפה בנסיבות מחמירות; תקיפת קטין או חסר ישע; ועבירת איומים.

על פי המתואר בחלק הכללי של כתב האישום, המשיב, יליד 1972, הוא אביהם של הקטינה כ' (ילידת 1996) והקטין ל' (יליד 2003). עד שנת 2009 התגוררו בני המשפחה באוקראינה, ועוד בטרם עלו ארצה, במועדים שאינם ידועים במדויק, בהיות כ' כבת 8 עד 12, הורה לה המשיב למצוץ את איבר מינו.

על פי האישום הראשון, החל מקיץ 2009 ועד חודש פברואר 2013, לאחר שבני המשפחה עלו ארצה, המשיב המשיך בשלו, ובמספר רב של הזדמנויות החדיר את איבר מינו לפיה של כ' ולפי הטבעת שלה, עד הגיעו לסיפוק מיני. בהזדמנויות אחרת, נגע המשיב בשדיה של כ' והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה, ובמספר רב של פעמים החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, הכל שלא בהסכמתה של כ'. על פי המתואר, במועדים שונים ניסה המשיב להניע את כ' שלא תתלונן, באמרו כי אף אחד לא יאמין לה, אף אחד לא יתן לה אוכל ובגדים והיא תישאר במשפחה ששונאת אותה.

על פי האישום השני, במועדים רבים שאינם ידועים במדויק, החל מעליית בני המשפחה ארצה ועד סמוך ליום 28.2.2013, דרש המשיב מכ' לנקות את הבית, וכאשר לא היה מרוצה ממצב הניקיון נהג להרחיקה מהבית למשך מספר שעות; בהזדמנויות אחרות תקף את כ' בבעיטה, חניקה ויריקה. באחת הפעמים, כאשר ראה כוס שנותרה בכיור, הניח המשיב סכין על גרונה של כ' ואיים עליה שאם יראה את הכוס שוב הוא יהרוג אותה. במועדים אחרים, תקף המשיב את ל', אחיה של כ', בבעיטות והכהו באמצעות חגורה.

2.

הליכי המעצר : בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. לאחר בקשות דחיה מצד ההגנה, תחילה לשם לימוד התיק ולאחר מכן עקב חילופי ייצוג, נדחה הדיון ליום 10.4.2013.

בדיון שהתקיים הסכימה באת כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ולעילת מעצר, אולם ביקשה מבית המשפט כי יורה על הגשת תסקיר מעצר. התסקיר הוגש ביום 5.5.2013, ובו נאמר כי בהתחשב, בין היתר, בעמדתו הקורבנית של המשיב, הכחשת בעייתיות כלשהי בתפקודו, במצבה הנפשי הקשה של כ' ובעצם חומרת העבירות המיוחסות, קיים סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק. חלופת המעצר המוצעת – עמותה פרטית בלתי מפוקחת אשר אינה מכירה את המשיב ואינה מודעת לעבירות המיוחסות לו – נדחתה על ידי שירות המבחן, אשר סבר כי לא תוכל להוות חלופה הולמת ולצמצם את הסיכון הנשקף מהתנהגותו.

3.

הדיון שב ונדחה לאור בקשות באת כוח המשיב, ולבסוף התקיים לאחר עדותה של כ' בתיק העיקרי. באת כוח המשיב טענה כי עדותה של המתלוננת הביאה לכרסום נוסף בראיות, וניכר חוסר אמינות בדבריה בגינו ביקשה להגיש חוות דעת לגבי מצבה הנפשי. כן ביקשה כי ייערך תסקיר משלים, ובית המשפט נעתר לבקשה. הגשת תסקיר שירות המבחן התעכבה, ולבסוף התקיים הדיון ביום 3.9.2013.

בתסקיר המשלים צוין מצבה הנפשי הקשה של כ', אשר אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי, וכן תוארו חלופות המעצר המוצעות – בתיהם של שלושה חברים של המשיב. שירות המבחן שב על הערכתו בנוגע לקיומה של רמת סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק, ובאשר לחלופות ציין כי מדובר באנשים אשר אינם מעורבים בחייו של המשיב ורואים רק את החלקים החיוביים באישיותו, ויש להניח כי לא יהיו פנויים לעמוד במשימת ההשגחה עליו לאורך זמן. אי לכך, שירות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

4.

בהחלטתו מיום 11.9.2013 קבע בית המשפט (כב' השופט נ' אבו טהה) כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לאשמת המשיב וכי לא חל בה כרסום. אשר למצבה הנפשי של כ' והשפעתו על מהימנות גרסתה, הרי שעניין זה הועלה בפני ההרכב בתיק העיקרי והוסכם על הצדדים כי תגובש חוות דעת פסיכיאטרית עדכנית אליה יהיו הצדדים רשאים להתייחס. לעניין קיומה של חלופת מעצר, התייחס בית המשפט לחלופה נוספת אשר הוצעה במהלך הדיון – מעצר בית בבאר שבע בפיקוח שתי ערבות להן היכרות מוקדמת עם המשיב ומשפחתו. לאחר שהתרשם מן הערבות, קבע בית המשפט כי היכרותן עם המשיב אינה עמוקה מספיק ועל כן אין ביכולתן להציב למשיב גבולות ולשמש חלופה ראויה.

בית המשפט עמד על מסוכנותו הלכאורית של המשיב העולה מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו. בנוסף, ציין בית המשפט את דבר קיומו של יסוד סביר לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים (בין היתר לאור עדותה של כ' כי המשיב ניסה להניעה מלפנות למשטרה, ובעודו במעצר התקשר אליה כאשר היתה מאושפזת בבית החולים הפסיכיאטרי כדי שתחזור בה מהודעתה במשטרה). אשר על כן, ובהעדר חלופה הולמת, הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים.

5.

ההליכים בתיק העיקרי :

המדינה מציינת כי עקב מצבה הנפשי של כ' היא לא יכלה להעיד בתחילת פרשת התביעה, ולכן יתר עדי התביעה העידו לפניה. במהלך הישיבות שהתקיימו בחודשים מאי-יוני 2013 נשמעו עדי התביעה, והמתלוננת כ' העידה לבסוף ביום 4.7.2013, כאשר המשיב מצוי בחדר סמוך וצופה בעדותה המצולמת בוידאו.

ביום 9.7.2013 הגישה המדינה בקשה לתיקון כתב האישום בדרך של הוספת ד"ר בסר כעד תביעה אשר יעיד על מצבה הנפשי של כ' בעת חשיפת האירועים. בדיון שהתקיים למחרת הביעה ההגנה התנגדותה לכך, ובהמשך הוחלט כי הפסיכיאטר המחוזי ימנה פסיכיאטר ילדים אשר יבדוק את המתלוננת ויתן חוות דעת אודותיה. בעקבות מספר בקשות דחייה מטעם הפסיכיאטר שהתמנה (ד"ר רגולסקי) ועיכובים בהגשת חוות דעתו, נדחו מספר מועדי דיונים. חוות הדעת הוגשה לבסוף ביום 10.11.2013, והדיון נדחה ליום 26.11.2013 לבקשת ההגנה על מנת ללמוד את חוות הדעת. בדיון שהתקיים בתאריך זה שבה המדינה על בקשתה לתקן את כתב האישום בדרך של הוספת ד"ר בסר כעד תביעה נוסף ובית המשפט נעתר לבקשה.

לעת הזו, דיון ההוכחות קבוע ליום 14.1.2014, אז אמור להיחקר הפסיכיאטר על חוות דעתו.

6.

לטענת המדינה, יש להאריך מעצרו של המשיב נוכח מסוכנותו והחשש לשיבוש הליכי משפט גם לאחר שמיעת עדותה של כ'. בהקשר זה הצביעה המדינה על כך שגם כנגד האם הוגש כתב אישום.

המשיב התנגד לבקשה וטען, באמצעות באת כוחו, כי ההליך עשוי עוד להתארך הרבה מעבר לארכה הנוכחית, בין היתר, בשל טענה מקדמית של ביטול מן הצדק שבדעת ההגנה להעלות ובהתחשב בכך שההגנה מתעתדת להעיד 21 עדים מטעמה. ב"כ המשיב טענה ארוכות במישור הראיות לכאורה, תוך שהיא מצביעה על חוות דעתו של ד"ר רגולסקי, הפסיכיאטר שהתמנה כמומחה מטעם בית המשפט, שהשורה התחתונה בה היא שהסיבה לפערים ולסתירות בדבריה ובהתנהגותה של המתלוננת, היא ככל הנראה הפרעת אישיות, ייתכן על רקע אורגני. עוד נטען כי המתלוננת שלחה מכתבים רבים למשיב, בהם היא חוזרת בה מהתלונות נגדו ומתנצלת על ההאשמות שייחסה לו. ב"כ המשיב הציעה כי בית המשפט ידחה החלטתו בבקשה דכאן, עד לאחר שתינתן החלטה בבקשה לעיון חוזר שבדעתה להגיש תוך הימים הקרובים.

7.

לא אחת נאמר בפסיקה כי הליך על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, אינו האכסניה המשפטית נאותה לבחינת טענות במישור הראיות לכאורה, ומקומן של טענות אלה הוא בבקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצר עד תום ההליכים (ראו, לדוגמה,

בש"פ 918/12 מדינת ישראל נ' בן שטרית (2.2.2012)). משכך, איני רואה להידרש לטענותיו של המשיב במישור זה, ואני נכון להניח כי יש בטענות שהועלו, בעיקר לגבי מצבה של המתלוננת, כדי להצביע על מורכבות הדברים, מה שעשוי להשליך גם על משך הזמן שיידרש לסיום התיק. אך כאמור, בחינת הדברים צריכה להיעשות במסגרת המתאימה ולא במסגרת ההליך דכאן.

8.

הרציונלים שבבסיס סעיף

62 לחוק המעצרים מוכרים וידועים, ובמסגרתם על בית המשפט לאזן בין האינטרסים הנוגדים של חזקת החפות והזכות לחירות של הנאשם מול מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם אם ישוחרר. השיקולים הצריכים לעניין הם: קצב התנהלות המשפט; המסוכנות הנשקפת מהנאשם לציבור בכלל ולקורבנותיו בפרט; החשש מפני הימלטות הנאשם ושיבוש הליכי המשפט.

על מסוכנותו של המשיב ניתן ללמוד מהתיאורים הקשים בכתב האישום המדברים בעד עצמם. בנוסף לעבירות המין הקשות, עולה מכתב האישום כי המשיב נהג באלימות קשה כלפי ילדיו והטיל חיתתו על בני משפחתו. החשש לשיבוש הליכי משפט הוא אינהרנטי בעבירות מין במשפחה, ועל אף שעדותה של כ' כבר נשמעה, יש לקחת בחשבון את מצבה הנפשי המעורער ואת השפעת שחרורו של המשיב על מצבה הנפשי. לכך יש להוסיף כי ייתכן שאמה של המתלוננת תעיד כעדה מטעם ההגנה, ואך לאחרונה התיר לה בית המשפט להיפגש עם המתלוננת, למרות שגם כנגד האם תלוי ועומד כתב אישום. אציין כי בשלב זה לא נמצאה למתלוננת מסגרת מוגנת והיא שוהה כיום עדיין באשפוז ב בית חולים פסיכיאטרי.

אשר לשיקול של קצב התקדמות המשפט, הרי שפרשת התביעה עומדת לפני סיום וחקירתו של הפסיכיאטר שהתמנה כמומחה מטעם בית המשפט קבועה ליום 14.1.2013. עם זאת, בהתחשב בכך שטרם נשמעו עדי ההגנה, יש להניח כי תידרש לפחות עוד ארכה נוספת אחת, אם לא למעלה מכך. אולם, גם אם אניח כי שמיעת הסיכומים וכתיבת הכרעת הדין יתארכו מעבר להארכה הנוכחית, הרי שנוכח מסוכנותו של המשיב והחשש למצבה הנפשי של כ', מקבילית הכוחות נוטה בעת הזאת להארכת מעצרו של המשיב.

9.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומאריך מעצרו של המשיב בתשעים יום החל מיום 11.12.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 23362-03-13 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.