בש"פ 5218/14 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה רביעית להארכת מעצר המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

ביום 12.3.2013 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום המייחס למשיב ביצוע עבירות מין במשפחה (אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים) וכן הדחה בחקירה – מעשים שנעשו כלפי בתו, ילידת 1996 (להלן: המתלוננת ). עוד הואשם המשיב בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת קטין ואיומים, מעשים שכוונו כלפי המתלוננת וכלפי בנו של המשיב, יליד 2003.

2.

עד לשנת 2009 התגורר המשיב עם יתר בני משפחתו באוקראינה והמעשים בהם הוא נאשם החלו עוד בטרם עלתה המשפחה ארצה. כתב האישום מגולל מסכת קשה וחמורה של מעשים, שעיקרם עבירות מין במשפחה. בין היתר נטען, כי המשיב החדיר במספר רב של הזדמנויות את איבר מינו לפיה של המתלוננת ולפי הטבעת שלה, החדיר את אצבעותיו ואת איבר מינו לאיבר מינה ואיים על המתלוננת לבל תתלונן. בנוסף תקף המשיב את המתלוננת ואת אחיה, איים עליהם והתעמר בהם.

בגדר הדיון בבקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים הוסכם על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר מעצר. בתסקיר הראשון נאמר כי בהתחשב, בין היתר, בעמדתו הקורבנית של המשיב, הכחשת בעייתיות כלשהי בתפקודו, מצבה הנפשי הקשה של המתלוננת וחומרת העבירות המיוחסות למשיב, קיים סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק. שירות המבחן לא ראה להמליץ על חלופת המעצר שהוצעה אותה עת. בהמשך, לבקשת המשיב, הוגש תסקיר משלים, וגם בגדרו לא ראה שירות המבחן להמליץ על חלופת המעצר שהוצעה (מעצר בבתיהם של שלושה מחבריו של המשיב). שירות המבחן שב על הערכתו בנוגע לקיומה של מסוכנות מצד המשיב.

3.

במקביל החלו ההליכים בתיק העיקרי. העדת המתלוננת נדחתה מעת לעת נוכח מצבה הנפשי הקשה, שחייב אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. לבסוף העידה המתלוננת, לאחר שיתר עדי התביעה העידו לפניה, ביום 4.7.2013. לאחר עדות המתלוננת ביקשה המבקשת לתקן את כתב האישום ולהוסיף עד תביעה נוסף, רופא שטיפל במתלוננת, שאמור להעיד על מצבה הנפשי בעת חשיפת האירועים. כמו כן הוסכם, כי הפסיכיאטר המחוזי ימנה פסיכיאטר ילדים אשר יחווה דעתו בענין מצבה של המתלוננת, הליך שהתקיים בגדר הוראות חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו-2005. בינתיים נשמעו גם עדויות שני הרופאים הנ"ל ופרשת ההגנה החלה ביום 10.6.2014 בעדותו של המשיב. מספר דיונים בוטלו בהמשך עקב מחלתה של באת כוח המשיב. לעת הזו, לאחר ביטול מספר דיונים, קבוע מועד אחד בלבד להמשך שמיעת פרשת ההגנה, ליום 8.9.2014.

4.

לאחר שחלפו תשעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום הוגשה לבית משפט זה בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב בגדר הוראת סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 8173/13, החלטה מיום 5.12.2013). בית משפט זה (השופט י' עמית ) נעתר לבקשה בעומדו על מסוכנות המשיב הנלמדת מ"התיאורים הקשים בכתב האישום המדברים בעד עצמם", שכן עסקינן בעבירות מין קשות שהתלוותה אליהן התנהגות אלימה כלפי ילדיו של המשיב והטלת פחד על בני המשפחה. עוד ציין השופט עמית , את החשש לשיבוש הליכי משפט, חשש שהוא אינהרנטי כשמדובר בעבירות מין במשפחה. בגדר כך גם צוין, כי קיימת אפשרות שרעייתו של המשיב תזומן להעיד מטעם ההגנה. באשר להתקדמות המשפט נאמר, שפרשת התביעה עומדת בפני סיום, אך בית המשפט הניח קיומה של אפשרות שתידרשנה עוד מספר הארכות מעצר עד לסיום ההליך. בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב בגדר סעיף 62 לחוק המעצרים הוגשה במסגרת בש"פ 1450/14 והתקבלה בהסכמה ביום 6.4.2014.

הבקשה השלישית להארכת מעצרו של המשיב הוגשה בגדר בש"פ 3482/14. ביום 27.5.2014 החליט בית המשפט (השופט י' דנציגר ), על יסוד הסכמת המשיב, להאריך את המעצר עד תום עשרה ימים מהיום בו תינתן הכרעתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי המשיב ביום 26.5.2014. בית המשפט ציין, כי במהלך אותם עשרה ימים יוכל כל צד להגיש ערר על החלטת בית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר, או לבקש קיום דיון בבקשה להארכת מעצר המשיב.

5.

החלטת בית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר ניתנה בסופו של דבר רק ביום 16.7.2014 (מ"ת 23372-03-13, כב' השופט נ' אבו טהה ). בגדר בקשה זו נטען בשם המשיב כי חל כרסום בחומר הראיות, בין השאר בהתחשב בחוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי אשר הוגשה לענין מצבה הנפשי של המתלוננת. עוד נטען, כי המתלוננת נתונה במסגרת חוץ ביתית (נכון לעת הזו נראה כי המתלוננת מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי), כך שאין לחשוש מהשלכות שחרור המשיב על שלומה ובטחונה. נטען גם לחלוף הזמן ולהתארכות צפויה של הליכי המשפט. בית המשפט המחוזי לא קיבל את עמדת המשיב ודחה את הבקשה לעיון חוזר במעצר. נפסק, כי לא נמצא "שינוי דרמטי במערכת הראיות", כי לא הוקהתה מסוכנות המשיב וכי התארכות ההליך נובעת בעיקרה מביטול מועדי הוכחות לבקשת הסנגורית.

כזכור, בהחלטה בבש"פ 3482/14 נקבע, כי מעצר המשיב מוארך עד לתום עשרה ימים ממועד מתן ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, אשר ניתנה ביום 16.7.2014. כפי שנטען בבקשה דנא, ונראה כי ענין זה אינו במחלוקת, החלטת בית המשפט בבקשה לעיון חוזר לא הומצאה לבאי כוח הצדדים מחמת תקלה כלשהי שלא התבהרה. רק כתוצאה מבדיקת מעקב אקראית שבוצעה על ידי פרקליטות המחוז התברר דבר מתן ההחלטה, באופן שרק ביום 27.7.2014 בשעות אחר הצהריים, דהיינו לאחר שחלפו עשרה ימים ממועד מתן ההחלטה הנ"ל, פנתה המבקשת בבקשה "בהולה" לבית משפט זה, היא הבקשה דנא. הדיון בבקשה נקבע ליום 28.7.2014 בשעות הבוקר.

6.

בבקשה חוזרת המבקשת על הטענות שנטענו בבקשות הקודמות להארכת מעצר המשיב שהוגשו לבית משפט זה. נטען בדבר מסוכנותו הרבה של המשיב, נטען להעדר חלופת מעצר, נטען כי ההליך העיקרי מצוי עתה בעיצומה של פרשת ההגנה והעיכובים בניהולו אינם נובעים מהתנהלות המבקשת ונטען כי עובדת פקיעת מעצרו של המשיב ביום 25.7.2014 אינה רובצת לפתחה של המבקשת, אלא נובעת מתקלה שלא היתה לה שליטה עליה.

7.

באת כוח המשיב הודיעה בדיון כי היא מתכוונת לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לבקשה לעיון חוזר. עוד נטען, כי התמשכות ההליך העיקרי נובעת ממהלכים בהם נקטה המבקשת לתיקון כתב האישום והוספת עד שהעיד על מצב המתלוננת בעת מסירת תלונתה במשטרה, עד שבסופו של דבר לא תרם תרומה ממשית לדעת ההגנה. עו"ד תמרין הוסיפה וטענה לענין משכו הצפוי של ההליך, שבמסגרת פרשת ההגנה בדעתה לזמן למעלה מ-20 עדי הגנה, מרביתם אנשי מקצוע שטיפלו במתלוננת, במטרה להביא בפני בית המשפט נתונים אודות מצבה הנפשי. נוכח תחזית זו, נטען שההליך צפוי להימשך פרק זמן לא מבוטל. עוד נטען, כי המתלוננת הביעה שוב ושוב את אהבתה למשיב ובמהלך עדותה ציינה כי היא סולחת לו. עובדה זו בצירוף העובדה שהמתלוננת מאושפזת ומוגנת מצדיקה את שחרור המשיב ממעצרו. כמו כן נטען למשמעות העובדה כי המשיב היה נתון כ-48 שעות במעצר לא חוקי.

דיון והכרעה

8.

כאמור, תקלה חמורה הביאה לכך שהמשיב היה נתון במעצר לא חוקי. לא התבררה עד תום מהות התקלה ומי אחראי לה, האם בית המשפט או הפרקליטות, או שמא שני הגורמים. מכל מקום, נוכח החלטת השופט דנציגר בבש"פ 3482/14, החלטה אשר כרכה את מועד פקיעת המעצר במועד מתן החלטת בית משפט קמא, היה מקום לנקוט מראש בשורה של צעדים אשר יבטיחו מפני תקלה (למצער היה מקום לידע את בית המשפט המחוזי בדבר האמור לעיל ולבקש המצאה מיוחדת של ההחלטה לידי באי כוח הצדדים. ספק אם הדבר נעשה). מכל מקום, לא ניתן שלא להתייחס לנפקות היותו של המשיב עצור שלא כדין במשך פרק הזמן כאמור לעיל. בהחלטתי בבש"פ 6882/12 מדינת ישראל נ' איילון (23.9.2012) נדונה פרשה דומה של נאשם שהיה נתון במעצר בלתי חוקי למשך מספר שעות עקב תקלה בהתנהלות רשויות התביעה. באותה פרשה פורטה הפסיקה הרלוונטית לרבות העמדה לפיה: "עצם העובדה שאדם היה נתון במעצר בלתי חוקי – הגם שיש בה כדי להשפיע על ההחלטה אם לשוב ולהורות על מעצרו של אותו אדם – אינה מהווה שיקול יחיד ומכריע בהחלטה אם להיעתר לבקשת המעצר המוגשת ובית המשפט אינו רשאי להתעלם מן השיקולים האחרים העומדים ביסוד הבקשה למעצרו של נאשם" (פסקה 6 להחלטת השופט ע' פוגלמן בבש"פ 1219/12 אלקריץ נ' מדינת ישראל (14.2.2012)). אכן, כפי שהוסבר בבש"פ 6882/12, קיימות דעות שונות באשר לשאלה האם יש להתייחס אל המשיב, אשר היה נתון עד למועד הדיון בבקשה דנא במעצר בלתי חוקי, כאל מי ששוחרר ממעצר ובית המשפט שוקל האם להחזירו לכלא, או כאל מי שמעצרו נמשך הגם שחלקו האחרון היה נגוע באי חוקיות. אין צורך להידרש למחלוקת זו, שכן אף אם אקבל את העמדה לפיה יש להתייחס אל המשיב כאל מי ששוחרר הלכה למעשה ממעצרו, לא יהא בכך כדי לסייע לו. שכן, על אף חומרת התקלה שנפלה במקרה דנן איני רואה דרך שלא להיענות לבקשת המבקשת.

9.

ביסוד החלטתי עומדת בראש ובראשונה ההערכה בדבר מסוכנותו הרבה של המשיב, הנובעת, בעיקרו של דבר, מעובדות כתב האישום, כמו גם מתסקירי המעצר. בנוסף, עולה בבירור מהחלטותיו הקודמות של בית משפט זה, כמו גם מהחלטות בית המשפט המחוזי אשר דן בסוגיית מעצרו של המשיב, כי לא נמצאה דרך לשחרורו של המשיב ממעצרו, על אף הימשכות ההליך, ואיני סבור שהפגיעה במשיב (שאיני מקל בה ראש) כתוצאה מהיותו נתון במעצר בלתי חוקי, שוקלת כנגד השיקולים האחרים. בנוסף יש לזכור כי לא הוצגה לבית המשפט חלופה שיש בה כדי לאיין את המסוכנות.

באשר לצפי בדבר מועד סיום ההליך העיקרי: כאמור, מספר מועדי דיון בוטלו לבקשת ההגנה. טרם ניתנה החלטה בבקשה לזימון מספר רב יחסית של עדי הגנה ובית המשפט המחוזי לא התייחס עדיין לשאלה האם אכן קיים צורך האמיתי בזימון כל אותם עדים רבים. אני מוכן להניח לצורך החלטה זו כי משפטו של המשיב אינו עומד לפני סיום, וודאי לא במהלך הארכת המעצר הנוכחית, אך אין בנתון זה כשלעצמו כדי להטות את הכף במקרה דנא. מעבר לדחיות שהתחייבו כתוצאה מנסיבות חיצוניות אובייקטיביות שאינן קשורות בניהול המשפט, אכן מדובר בפרשה מורכבת שחייבה ועדיין מחייבת שמיעת עדויות בכל הנוגע למצב תודעתה של המתלוננת, ובהכרח יש לכך השלכה על משכו של ההליך. יש להניח כי כאשר יתברר לאשורו היקף פרשת ההגנה, גם ייקבעו מועדים בהתאם, כדי להבטיח שמיעה רצופה ככל שניתן עד לסיום המשפט.

10.

התוצאה היא שהבקשה מתקבלת ואני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 25.7.2014 או עד למתן פס"ד בתפ"ח 23362-03-13 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.