בש"פ 8282/12 מדינת ישראל נ. עיד אלחסוני

1.

מונחת בפני בקשה מטעם המדינה להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 יום לפי סעיף 62 לחוק סדר דין פלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) או עד למתן פסק הדין בת"פ 48141-02-12 (בבית המשפט המחוזי בבאר שבע), לפי המוקדם.

2.

נגד עיד אלחסוני (להלן: המשיב 1 ) וחדר אלחסוני (להלן: המשיב 2 ) הוגש כתב אישום ביום 26.2.2012 אשר מייחס להם סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) ביחד עם סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973; הסתייעות ברכב לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ). בנוסף, למשיב 1 יוחסו גם נהיגה ללא רשיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה וכן נהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2(א) בצירוף סעיף 2(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

3.

לפי עובדות כתב האישום, המשיב 1, שמעולם לא היה לו רישיון נהיגה, נהג ברכב, ובשלב מסוים עצר והדליק אורות מהבהבים סמוך לכלא באר שבע. לצידו, ישב המשיב 2. שוטרים אשר ישבו בניידת משטרה סמויה והבחינו ברכב הניחו מתקן של אור כחול מהבהב על גג הניידת והתקדמו למקום. בשלב זה החל מרדף שבו הרכב בו נסעו המשיבים מתקדם בנסיעה מהירה ואילו הניידת דולקת מאחור ומסמנת לו לעצור. הרכב שבו נסעו המשיבים נכנס לצומת באור אדום, וגרם בכך לשלושה כלי רכב אחרים שנכנסו למקום ברמזור ירוק לבצע עצירה פתאומית ולסטות מדרכם. רכבם של המשיבים ביצע בשל כך פניית פרסה, דבר שהביא לאובדן השליטה בו. הרכב הסתובב, התנגש במעקה הבטיחות, ולבסוף נעצר. במהלך חיפוש שנערך ברכב מיד לאחר מכן נתפסה שקית שבה 366.2 גרם נטו של הרואין מתחת לכסא הנהג.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים הפליליים נגדם. הדיון נדחה לבקשת באי-כוחם של המשיבים לצורך לימוד החומר פעמיים – ליום 1.3.2012 ולאחר מכן ליום 11.3.2012. ביום 18.3.2012 הורה בית המשפט לעצור את המשיב 1 עד תום ההליכים ואילו את המשיב 2 שלח לעריכת תסקיר מבחן בעניינו. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה האם ידעו המשיבים כי יש ברכב שקית המכילה סמים מתחת למושב הנהג, וכן בשאלה מי נהג ברכב – המשיב 2 (שלו רישיון נהיגה), כפי שטענו המשיבים, או המשיב 1 (שלו, כאמור, אין רישיון נהיגה), כפי שטענה המבקשת.

בית המשפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיבים ידעו על קיומה של שקית הסמים ברכב. בנוסף לכך, בית המשפט קמא אימץ את טענת המבקשת וקבע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב 1 הוא אשר נהג ברכב. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי לפי התשתית הראייתית המשיב 2 היה שותף לנהיגה המסוכנת, גם אם ברמת אחריות פחותה. לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי מתקיימת בעניינם של המשיבים עילת מעצר. זו נלמדה מהנהיגה המסוכנת של המשיב 1, ללא רישיון נהיגה, וכן מכך שהשניים החזיקו סם מסוכן מסוג הירואין בכמות גדולה. בית המשפט קמא אף סבר כי בריחתם של המשיבים מלמדת על חשש לשיבוש הליכי משפט מצדם.

5.

בית המשפט קמא דחה את האפשרות לשחרר את המשיב 1 לחלופת מעצר בשל חוסר אמון בו – בהתחשב בעברו הפלילי שכולל הרשעה אחת בעבירות של הוצאת נשק מרשות הצבא, פריצה והדחה בכוח ובאיומים, חומרת העבירה שבה הואשם וכן נהיגתו הפראית ללא רישיון נהיגה. בעניינו של משיב 2 ציין בית המשפט קמא כי בבוקר האירוע הוא שוחרר ממעצר בית שבו הוא היה נתון בתיק אחר (אשר בהליך הנוכחי באת-כוח המשיבה לא מסרה פרטים נוספים אודות הטיפול בו לאחר מכן). בית המשפט למד מכך שמעצר בית אינו מרתיע את המשיב 2 מלעבור על החוק. אף-על-פי-כן שלח בית המשפט קמא את המשיב 2 לעריכת תסקיר בעניינו, תוך הדגשה כי הנטל להוכיח כי חלופת מעצר תוכל להספיק לשם איונה של מסוכנותו יהיה כבד. לאחר שהתקבל התסקיר, התקיים בו דיון וביום 2.4.2012 הורה בית המשפט קמא גם על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים. בית המשפט למד מהתסקיר שנערך בעניינו של המשיב 2 כי התנהגותו מלמדת על צורת חשיבה עבריינית והכחשת כל בעייתיות בחייו, ואימץ את התרשמותו של שירות המבחן כי חלופת מעצר לא תצליח לצמצם את המסוכנות הנשקפת ממנו.

6.

ביום 18.4.2012 דחה בית משפט זה את עררו של המשיב 1 על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים (בש"פ 2942/12, השופט ס' ג'ובראן ). בית המשפט קבע כי ממכלול הראיות עולה שאכן קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב 1 היה מודע להימצאותם של סמים ברכב. הוא הוסיף וקבע כי עילת המעצר במקרה זה מתחזקת לנוכח נהיגתו המסוכנת של המשיב 1 ללא רישיון נהיגה בעת מנוסתו מהשוטרים וכן לנוכח עברו הפלילי. לבסוף, נקבע כי חלופת מעצר אינה יכולה לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב 1 בשל העבירות החמורות המיוחסות לו.

7.

ביום 23.4.2012 דחה בית משפט זה גם את עררו של המשיב 2 על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים, אף ללא עריכת תסקיר מבחן משלים (בש"פ 3108/12, השופט ס' ג'ובראן ). בית המשפט ציין כי בעבירות מהסוג שבהן הואשם המשיב 2, במקרים נדירים בלבד תוכל חלופת מעצר לאיין את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם. סברה זו התחזקה לשיטת בית המשפט בשל התנהלותו של המשיב 2 במהלך האירוע, שקריו בחקירת המשטרה, ובהתחשב בתסקיר המבחן שבו הובעה התרשמות שלילית ממנו.

8.

ביום 11.3.2012 הוקרא כתב האישום למשיבים. לבקשתם נדחה המענה לכתב האישום מספר פעמים, ובסופו של דבר התקיים ביום 22.5.2012. בית המשפט קבע כי אם יהיה צורך בשמיעת הוכחות הרי שהיא תתקיים החל ביום 5.9.2012. ביום 5.9.2012 ניתן מענה לכתב האישום ונשמעו שני עדי תביעה. ביום 6.11.2012 נשמע עד תביעה אחד, ונקבעו מועדים להמשך שמיעת ההוכחות ליום 10.12.2012 וליום 16.1.2013. בית המשפט ציין בהחלטתו כי הציע מועדים רבים לדיונים בחודש נובמבר אך בא-כוחו של המשיב 1 ובא-כוחה של המבקשת לא יכלו להסכים להם בשל אילוצים קודמים.

9.

המבקשת טוענת כי מסוכנותם הגבוהה של המשיבים לא קטנה ובוודאי שלא התפוגגה. המיוחס למשיבים, לשיטתה, מלמד על זלזול ברשויות אכיפת החוק ועל כך שלא ניתן לתת בהם אמון ולשחררם לחלופת מעצר. על כן היא סבורה כי יש להאריך את מעצרם עד גמר ההליכים המשפטיים. באשר למשך הצפוי של ההליכים, נמסר בשם המשיבה כי לפי הערכת הפרקליטות תוכל להסתיים שמיעתה של פרשת התביעה כבר במועד הקרוב שנקבע לדיונים בראשית חודש דצמבר 2012. אמנם, צפויים עדיין להישמע 8 עדים, אך נמסר שמלבד אחד מהם, השאר הם עדים שעדותם צפויה להיות קצרה.

10.

מנגד, באי-כוח המשיבים התריעו על כך שההליכים נגד מרשיהם נמשכים זמן רב ללא הצדקה. הם הצביעו על כך שהמשפט החל למעשה רק כשבעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום, ובינתיים נשמעו רק שלושה עדים. כמו כן, הם טענו שטרם קיבלו לידיהם את תעודת החיסיון שעל הכוונה להוציאה נמסר עוד בחודש אפריל 2012, בשלבים מוקדמים מאד של המשפט.

11.

לאחר שבחנתי את הדברים הגעתי לכלל דעה שדין הבקשה להתקבל. אכן, הדעת אינה נוחה מכך שמשפט שאינו מורכב יחסית נמשך אל מעבר לתקופה הרגילה הקבועה לכך בחוק – תשעה חודשים. עם זאת, ניתן היה להתרשם שבמקרה זה חברו לכך סיבות שונות, ובהן לוח הזמנים של בית המשפט עצמו. בשלב שבו אנו נמצאים כעת, ניתן להתרשם כי יש לכאורה טעם בטענתה של התביעה כי המשפט נמצא בשלב מתקדם. יכולתי להתרשם כי פרשת ההגנה שעתידה להישמע, לאחר תום שמיעתם של עדי התביעה, אינה צפויה להיות ארוכה. באי-כוחם של המשיבים ציינו כי צפויים להעיד המשיבים עצמם, וכן עד או שניים נוספים מטעם כל אחד מהם. בכל הנוגע לתעודת החיסיון, בירור שנערך על-ידי באת-כוח המשיבה העלה כי זו אכן הוצאה כבר בחודש אפריל 2012. בעת הזו, לא ניתן לדעת מה היה הטעם לכך שעובדה זו לא היתה בידיעת באי-כוח המשיבים, אך אין להוציא מכלל אפשרות כי הדבר קשור בכך שבאי-כוחם של המשיבים בעת הזו קיבלו על עצמם את הייצוג רק בחודש יולי 2012, כמה חודשים לאחר הוצאתה של תעודת החיסיון.

12.

פני הדברים הם אפוא אלה: המשפט אינו צפוי להימשך עוד זמן רב. מנגד, שוקלת כנגד שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר מסוכנותם, כמפורט בהחלטות הקודמות של בית משפט זה בעניינם. בעת הזו, לא מצאתי לנכון להורות על הכנת תסקיר מבחן בעניינם לשם בחינתה של חלופת מעצר. באיזון של השיקולים הנוגעים להחלטה עשוי לחול שינוי אם בניגוד להערכה בשלב זה משפטם של המשיבים יתמשך מעבר לצפוי.

13.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים, כמבוקש, ב-90 יום, או עד למתן פסק הדין בת"פ 48141-02-12, לפי המוקדם.