בש"פ 8309/14 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

האם הייתה הצדקה לכלול בצו פיקוח לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן: חוק ההגנה על הציבור ) סמכויות שיוענקו לקצין הפיקוח להיכנס לבית שבו מתגורר עבריין מין משוחרר עם בני משפחה נוספים, וכן סמכויות נוספות שעניינן חיפוש ותפיסת חפצים? כמו כן, האם הייתה הצדקה להוציא צו זה לתקופה של ארבע שנים? שאלות אלה ושאלות הקשורות בהן עמדו במרכזם של העררים שבפני.

הרקע והעובדות

2.

לפני ערר וערר שכנגד על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.11.2014 (צ"א 25600-06-14, השופטת ד' שריזלי ), שבה ניתן צו פיקוח ומעקב על המשיב והעורר שכנגד (יכונה להלן: המשיב ), מכוח סעיף 12 לחוק הגנה על הציבור (להלן: צו הפיקוח ).

3.

המשיב הורשע בשנת 2010 על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של מעשים מגונים בקטינה. לפי עובדות כתב האישום שבו הודה, המשיב הגיע בסוף שנת 2008 למתנ"ס שבו התקיימו חוגים לילדים, ובהם חוג בהשתתפותה של המתלוננת, שהייתה אז כבת שבע שנים. המשיב קרא למתלוננת בשמה, על אף שלא הייתה ביניהם היכרות מוקדמת, ובתואנה שאמה מחכה לה גרם למתלוננת להתלוות אליו. הוא הוביל אותה לשירותים, ושם ביצע בה מעשים מגונים אשר במהלכם, בין היתר, הוריד את בגדיה בניגוד לרצונה, נגע באיבר מינה בידו ובלשונו וצילם אותו. במעשים אלו הפר המשיב צו פיקוח קודם שנתן בעניינו בית משפט השלום בתל אביב-יפו ביום 23.9.2008 (ב"ש 3736/08, השופט מ' לנדמן ז"ל) שאסר, בין השאר, על כניסתו של המשיב למקומות כינוס המיועדים לקטינים (להלן: צו הפיקוח הקודם ), לאחר שהורשע קודם לכן באותה שנה במעשה מגונה בקטינה בת עשר ובקבלת דבר במרמה.

4.

בשל מעשים אלו הורשע המשיב בביצוע עבירות של מעשים מגונים בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים שלא בהסכמתה החופשית, לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, ושל הפרת צו פיקוח, עבירה לפי סעיף 22 לחוק ההגנה על הציבור (תפ"ח 1001/09, השופטים נ' אחיטוב , מ' דיסקין , ו- ר' בן-יוסף ).

5.

ביום 20.9.2010 ניתן גזר דינו של המשיב בבית המשפט המחוזי, אשר השית עליו מאסר בפועל של חמש שנים (שיימנו מיום מעצרו), מאסר על תנאי של 18 חודשים למשך שלוש שנים (כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע) ומאסר על תנאי של 12 חודשים למשך שלוש שנים (כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג עוון או עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק העונשין או עבירה של הפרת צו פיקוח לפי סעיף 22 לחוק ההגנה על הציבור). בנוסף, הופעל בעניינו של המשיב מאסר על תנאי של 12 חודשים, אשר הוטל על המשיב בתיק הקודם שבו הורשע, כך שששה חודשים מהם ירוצו בחופף לעונש החדש שנקבע וששה חודשים נוספים ירוצו במצטבר לו.

6.

ביום 3.6.2014, בטרם שחרורו של המשיב, נערכה לו הערכת מסוכנות, בהתאם לסעיפים 6 ו-12 לחוק ההגנה על הציבור, ובה נקבע כי מסוכנותו גבוהה מאוד. על בסיס זה בחנה היחידה לפיקוח על עברייני מין (להלן: יחידת הפיקוח ) את עניינו של המשיב והעבירה ביום 11.6.2014 למדינה את המלצותיה לתנאי צו הפיקוח שימנעו ביצוען של עבירות מין נוספות על ידי המשיב.

7.

ביום 15.6.2014 הגישה המדינה בקשה לבית המשפט המחוזי למתן צו פיקוח בעניינו של המשיב למשך ארבע שנים, על פי המלצות יחידת הפיקוח. בבקשתה פירטה המדינה את התנאים המבוקשים על ידה, הכוללים חיוב של המשיב לשתף פעולה עם קצין פיקוח, איסור על יצירת קשר עם קורבנות העבירה, איסור על שהייה עם קטינים או קטינות, איסור לינה תחת קורת גג אחת עם קטינים וקטינות, איסור הימצאות במקומות כינוס ייעודיים להם, איסור לעבוד (בין בתמורה ובין בהתנדבות) בעבודה הכרוכה בקשר וקרבה לקטינים וקטינות ובכל מקום בו קיימת נגישות לאלכוהול ואיסור על שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים מסוג סמים ואלכוהול. כן ביקשה המדינה כי לצורך ביצוע האמור יינתנו לקצין הפיקוח הסמכויות הקבועות בסעיף 18(א) לחוק ההגנה על הציבור, סעיפי משנה (1)–(9), למעט הסמכויות המפורטות בסעיפים (2א), (3א) ו-(6א), שעניינן קבלת פלט ממחשבו האישי או העסקי של עבריין מין וחדירה למחשב המצוי ברשותו. מהון להון השתחרר המשיב מבית הסוהר ביום 23.6.2014 לאחר שהשלים את ריצוי מלוא תקופת המאסר שהושתה עליו.

8.

ביום 24.6.2014, שבו התקיים הדיון בבקשה למתן צו פיקוח, ניתן צו פיקוח זמני בתנאים שביקשה המדינה עד להחלטה אחרת, בהסכמת המשיב. ביום 13.11.2014 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת ד' שריזלי ) על הטלת צו פיקוח על המשיב למשך ארבע שנים החל מיום 23.6.2014. בית המשפט המחוזי קבע כי מסוכנותו של המשיב היא גבוהה, והורה על הטלת כלל המגבלות שביקשה להטיל המדינה. בהקשר זה, דחה בית המשפט המחוזי את טיעוניו של המשיב כי יש לסייג את ההגבלות שהוטלו עליו כך שיחולו ביחס לקטינות בלבד. עם זאת, בית המשפט המחוזי סבר שבניגוד לאמור בבקשת המדינה, אין צורך במתן הסמכויות המנויות בסעיף 18(א), סעיפי משנה (4), (5), (6) ו-(7) לחוק ההגנה על הציבור שעניינן כניסה לבית מגוריו של עבריין מין, וכן חיפוש בבית מגוריו או ברכבו ותפיסת חפץ, בקובעו כי במתן סמכויות אלו בנסיבות העניין יש משום פגיעה בלתי מידתית בפרטיותו של המשיב וככל הנראה גם בזו של הוריו שבביתם הוא גר.

ערר המדינה

9.

הערר שהגישה המדינה מכוון נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להעניק לקצין הפיקוח את הסמכויות המנויות בסעיף 18(א), סעיפי משנה (4), (5), (6) ו-(7) לחוק ההגנה על הציבור, הנוגעות לכניסה לביתו של המפוקח, חיפוש בביתו וברכבו ותפיסת חפצים.

10.

לטענת המדינה, נוכח מסוכנותו הגבוהה של המשיב והעובדה שביצע עבירות מין חוזרות לאחר ששוחרר ממאסר קודם, בתקופה שבה היה נתון תחת צו פיקוח, נדרשות סמכויות של כניסה לביתו וכן סמכויות של חיפוש ביחס לביתו, רכבו וגופו, וסמכויות תפיסה. טענת המדינה היא שסמכויות אלה נדרשות על מנת לוודא שתנאי הפיקוח אינם מופרים, ושבנסיבות העניין הענקתן היא מידתית.

11.

ביחס לסמכות הקבועה בסעיף 18(א)(4) לחוק ההגנה על הציבור, שעניינה כניסה לבית מגורים, טענה המדינה כי המדובר בסמכות בסיסית שנדרשת לצורך פיקוח יעיל, הן לצורך יצירת הרתעה והן לצורך איתור של גורמי סיכון וניטור בשים לב למסוכנותו הגבוהה של המשיב. המדינה הוסיפה כי בצו הפיקוח הקודם שניתן למשיב הוענקה סמכות זו לקצין הפיקוח, ומאז רק עלתה רמת מסוכנותו.

12.

ביחס לסמכויות הקבועות בסעיף 18(א), סעיפי משנה (5), (6) ו-(7) לחוק ההגנה על הציבור, שעניינן סמכויות תפיסה וחיפוש, טענה המדינה כי סמכויות אלו נדרשות על מנת לצקת תוכן לפיקוח ולאכוף את תנאי הפיקוח הספציפיים שהוטלו על המשיב ונוגעים לאיסור על הימצאותו עם קטינים ולאיסור על צריכת חומרים פסיכו-אקטיביים. המדינה מדגישה כי שימוש בסמים ואלכוהול מהווה גורם מסיר עכבות אשר עלול להגביר את מסוכנותו של המשיב (בהפניה לבש"פ 4876/09 סירוטין נ' מדינת ישראל (7.7.2009) ולבש"פ 1741/14 פלוני נ' מדינת ישראל (23.3.2014)). על כן, טוענת המדינה כי הסמכויות המבוקשות הן מידתיות, וכי הן מתבקשות בנסיבות העניין (בהפניה לבש"פ 1179/09 פלוני נ' מדינת ישראל (24.2.2009)).

13.

באופן כללי יותר, עמדת המדינה היא כי קביעת מגבלות בצו פיקוח מבלי שאלה יהיו מלוות בסמכויות מתאימות לאכיפתן פוגעת בהרתעתו של המשיב מלהפר את המגבלות ואינה מאפשרת לקצין הפיקוח למלא את תפקידו על פי החוק באופן יעיל ואופטימלי, אף במקרים שבהם יהיה לו "יסוד סביר" להניח כי ישנה הפרה של הצו.

14 .

מנגד, המשיב הדגיש את פגיעתן הצפויה של הסמכויות בבני המשפחה שבביתם הוא מתגורר (הוריו המתגוררים ביחידת דיור אחת או סבתו המתגוררת ביחידת דיור סמוכה). באת-כוח המשיב ציינה בדיון שהתקיים לפני כי המשפחה המתגוררת עמו תתקשה מאוד להשלים עם קיומן של סמכויות חיפוש אשר יפגעו בפרטיותם של שאר בני המשפחה. כמו כן נטען כי אין כל הצדקה להענקת סמכות חיפוש ברכבו של אבי המשיב, בשים לב לכך שהרכב אינו משמש את המשיב שלו אין כלל רישיון נהיגה.

15.

ביחס לסמכויות התפיסה והחיפוש נטען גם כן כי אלה סמכויות פוגעניות, שלא הונחה הצדקה קונקרטית להענקתן.

16.

בתגובתה חזרה ועמדה המדינה על החיוניות הנודעת להענקתן של סמכויות הכניסה והחיפוש. בהקשר זה, היא הצביעה על כך שקצין הפיקוח אינו שוטר, ולכן ללא סמכויות אלה הוא יהיה מוגבל מאד בעבודתו. המדינה הוסיפה וציינה שאף הסמכויות המוקנות לפי חוק לשוטרים אינן נותנות מענה מספק לפיקוח הנדרש. כך למשל, לפי סעיף 25 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פקודת סדר הדין הפלילי ), סמכות הכניסה והחיפוש ללא צו בבית או בכל מקום אחר מוגבלת לנסיבות שבהן יש לשוטר "יסוד להניח שמבצעים שם פשע, או שפשע בוצע שם זה מקרוב", בה בשעה שהפרה של צו פיקוח אינה עולה כשלעצמה כדי פשע, לפי סעיף 22 לחוק ההגנה על הציבור.

17.

באשר לחשש לפגיעה בפרטיותם של בני משפחתו של העורר הוסיפה המדינה כי ניתן להתחשב בשיקול זה על-ידי הגבלת הסמכויות המתייחסות לחדרי השינה שלהם רק לנסיבות שבהן קיים "יסוד סביר" להניח כי ישנה הפרה של צו הפיקוח.

18.

לחיזוק טענותיה הפנתה המדינה להכרה בסמכויות נרחבות המוענקות במסגרת פיקוח על עברייני מין בשיטות משפט אחרות.

הערר שהגיש המשיב

19.

המשיב טען כנגד העובדה שצו הפיקוח הושת עליו למשך תקופה של ארבע שנים. המשיב ציין כי הוא ער לכך שסעיף 14 לחוק ההגנה על הציבור מאפשר הטלת צו פיקוח אף לתקופה של חמש שנים, אך הוסיף כי על תקופת הפיקוח לעמוד בדרישת המידתיות (בהפניה לבש"פ 962/10 חורב נ' מדינת ישראל פ"ד סג(3) 638 (2010) (להלן: עניין חורב )), וכי בנסיבות העניין משך הצו שניתן אינו מידתי. בהקשר זה, הוא הצביע על כך שהמדינה יכולה לבקש להאריך את צו הפיקוח מעת לעת כל עוד ישנה מסוכנות, ואילו פניה מצדו לעיון חוזר דורשת כי יהיה שינוי נסיבות או שיתגלו עובדות חדשות. לטענת המשיב, גם אם הארכת הצו כרוכה ב"אי נוחות" למדינה, אין נימוק זה יכול לעמוד מקום בו עסקינן בפגיעה כה חמורה בזכויות אדם. לטענת המשיב, יש לשים לב לכך שהערכת מסוכנות ניתנת לשנה בלבד ושצו פיקוח צריך להתקבל על סמך הערכת מסוכנות "עדכנית". לכן, כך נטען, בהטלת צו פיקוח למשך זמן ארוך יותר נחלשת ההצדקה הרעיונית להשתת מגבלות ותנאים על המפוקח. המשיב טען עוד, כי הטלת צו פיקוח לתקופה פחותה מארבע שנים תאפשר לו להיות אפקטיבי יותר, נוכח העובדה שכך יהיה נתון תחת "עינו הפקוחה" של בית המשפט.

20.

בנוסף לכך, טען המשיב כנגד האיסורים שהוטלו עליו לשהות במחיצת קטינים וקטינות, ללא כל סייג, הגם שעבירות המין שבהן הורשע נעשו בקטינות בגילאים מסוימים בלבד, אך במהלך הדיון ובהודעה שמסר לאחריו, בחר שלא לעמוד על טענות אלה.

21.

המשיב טען גם כנגד האיסור שהוטל עליו לעשות שימוש בסמים (להבדיל מן האיסור על שימוש באלכוהול שכנגדו הוא אינו מעלה טענות). לטענת המשיב, איסור זה לא נדרש שכן לא קיים קשר בעניינו בין שימוש בסמים לבין ביצוע העבירות, וכן בשים לב לאיסור החוקי הקיים ממילא על שימוש בסמים. למעשה, כך נטען, הטלת האיסור משמשת בנסיבות העניין "וו" להצדקת השימוש בסמכויות חיפוש פוגעניות כלפי המשיב. עוד מציין המשיב כי מכל מקום לקצין הפיקוח סמכות לבקש מן המשיב בדיקת שתן, ועל כן אין להטיל עליו איסורים נוספים מעבר לכך.

22.

המדינה טענה, מצידה, כי הן משכו של הצו והן האיסור הנוגע לשימוש בסמים הם נדרשים ומידתיים בשים לב למסוכנותו הגבוהה של המשיב, לכך שהוא בעל עבר פלילי רלוונטי וכן לכך שהערכת המסוכנות בעניינו העידה על חוסר שיתוף פעולה מצדו בכל הנוגע להליכי שיקום שונים. ביחס למשך הזמן ציינה המדינה כי הצו ניתן למשך תקופה קצרה מן התקופה המקסימלית שקבועה בחוק. ביחס לשימוש בסמים נטען כי זהו גורם מסיר עכבות, ולכן מתקיים הקשר הנדרש בין הטלת המגבלה לבין החשש לביצוען עבירות נוספות, אשר בעניינו של המשיב הוא גבוה.

הדיון בעררים וההודעות המשלימות מטעם הצדדים

23.

ביום 30.12.2014 התקיים דיון בפני בשני העררים. במהלך הדיון הועלו הצעות שנועדו להביא להסכמה בין הצדדים, אשר היה בה כדי לסייע לשיתוף פעולה מיטבי בקיומו של צו הפיקוח. אולם, הסכמה זו לא הסתייעה. אוסיף עוד כי במהלך הדיון נשמעו הערות לא ראויות מצד המשיב ואביו, שלא היה להן כל מקום.

24.

ביום 31.12.2014 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי לא הגיעו להסכמות. עם זאת, המדינה הודיעה כי היא מצמצמת את הערר שלה ומוכנה להסתפק בכך שסמכויות הכניסה לפי סעיף 18(א)(4) לחוק ההגנה על הציבור וסמכויות החיפוש לפי סעיף 18(א)(6) לחוק זה בחדרי השינה של בני משפחתו של המשיב יוגבלו למצבים שבהם יהיה לקצין הפיקוח "יסוד סביר" להנחה שבחדר השינה מצוי חפץ או ראיה המצביעים על הפרת תנאי הפיקוח. כן הודיעה המדינה כי היא מגבילה את הערר המתייחס לחיפוש בתא המטען של רכבו של אבי המשיב לפי סעיף זה למצב שבו קיים "יסוד סביר" כאמור.

25.

לבסוף, המדינה הודיעה גם כי היא מסכימה להגביל את הערר שהגישה כך שסמכות קצין הפיקוח לבצע חיפוש במקום המגורים של המשיב תוגבל לשנתיים בלבד, תוך שמירה על זכותה של המדינה לבקש את הארכתה של סמכות זו בעתיד ככל שתמצא לנכון.

26.

לעומת זאת, בכל הנוגע לסמכות החיפוש על גופו של המשיב ולסמכות לתפיסת חפצים המדינה סבורה כי אין מקום להגביל את הסמכות בדרך כלשהי, כיוון שהחוק דורש גם כך "יסוד סביר" להפעלתן (סעיף 18(א), סעיפי משנה (5) ו-(7) לחוק ההגנה על הציבור. לעניין תפיסת חפצים מפנה המדינה, על דרך ההשוואה, גם לסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי הדורש "יסוד סביר").

27.

המדינה ציינה בהודעתה כי אביו של המשיב דיבר באופן תוקפני ולא נאות אל בא-כוחה והוסיפה כי יש בהתנהגות המשיב ואביו בדיון ולאחריו כדי להקרין על אופי תנאי הפיקוח הנדרשים ועל אופי הסביבה בה הוא מתגורר.

28.

המשיב מצדו ציין כי משפחתו תתקשה לשאת את הפגיעה בפרטיותה הכרוכה בהענקתן של סמכויות החיפוש, וכי ככל שאלו יינתנו ייאלץ המשיב למצוא לעצמו פתרון דיור חלופי. על כן, המשיב ביקש להחיל סמכויות אלו, ככל שיינתנו, רק לאחר פרק זמן סביר שבו יתאפשר לו למצוא דיור חלופי כאמור. בהודעה, לצד התנצלות על התנהגות המשיב ואביו בדיון, צוין כי התנהגותם מבטאת את הקושי הרב בהתמודדותה של המשפחה עם הפיקוח הנדרש.

29.

ביום 31.12.2014 ביקש המשיב להגיב בקצרה על הטענות והאסמכתאות הנוספות שהעלתה המדינה בדיון. ביום 4.1.2015 אפשרתי מתן תגובה קצרה זו. בעיקרו של דבר, נטען בתגובה זו כי אין הכרח להעניק לקצין הפיקוח סמכות להיכנס לביתו של המשיב מאחר שבמידת הצורך עומדת למשטרה סמכויות מתאימות לכך. בהקשר זה, הפנה המשיב לתוצאה המתקבלת, לשיטתו, מצירופם של סעיף 23 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים , אשר מקנה סמכות לשוטר לעצור ללא צו, בין השאר, אדם שעובר בפניו או שעבר זה מקרוב עבירה בת מעצר המסכנת ביטחונו של אדם) וסעיף 45 לפקודת סדר הדין הפלילי (המקנה סמכות כניסה למקום תוך שימוש בכוח כאשר נדרש מעצר). כמו כן, ציין המשיב כי לקצין הפיקוח מסורה הסמכות לדרוש מעבריין המין להתייצב בפניו לפי סעיף 18(א)(1) לחוק ההגנה על הציבור, ועל כן הוא יכול במקרה כזה לדרוש ממנו התייצבות, ואם יסרב להיעזר בשוטר על מנת לעוצרו בגין הפרת צו הפיקוח, כמפורט לעיל.

דיון והכרעה

30.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי דין ערר המדינה להתקבל בחלקו, ודין הערר שכנגד מטעם המשיב – להידחות.

31.

התכלית החקיקתית העומדת במרכז הדיון היא ההגנה הנדרשת על הציבור מפני עברייני מין, מעבר לענישה שהוטלה עליהם (ראו: סעיף 1 לחוק ההגנה על הציבור; בש"פ 1179/09 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (24.2.2009)). על מנת שהחוק אכן יגן על הציבור וכן ימנע מעבריין המין הספציפי מלהיחשף לגורמי סיכון, על המגבלות בעניינו להלום את נסיבותיו הספציפיות ולהיגזר מהן באופן אינדיבידואלי, וכן לעמוד במבחן המידתיות (בש"פ 9220/10 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקאות 5-4 (6.1.2011) (להלן: בש"פ 9220/10) ; בש"פ 4223/13 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 15 (4.8.2013)). בהתאם לעקרונות אלו יש לבחון את הסמכויות והתנאים המגבילים שניתנו בבית המשפט המחוזי, וכן את טענות הצדדים באשר להן.

32.

על מנת לקבוע מהן הסמכויות שיש להעניק לקצין פיקוח במקרה נתון, יש להקדים ולבחון מהן הסמכויות המוקנות לקציני פיקוח באופן כללי. סעיף 11 לחוק ההגנה על הציבור מקים "יחידת פיקוח" האחראית על הפיקוח והמעקב על עברייני המין, וכן על ניהול מרשם, התעדכנות שוטפת מול המצויים במעקב, ומתן המלצות לבית המשפט על תנאי הפיקוח על עברייני מין לפי הערכת המסוכנות בעניינם. מינוי קציני הפיקוח והכשרתם מוסדרים בסעיף 17 לחוק ההגנה על הציבור וכן בתקנות הגנה על הציבור מפני עברייני מין (יחידת פיקוח), התשס"ז-2006. כפי שטענה המדינה, בצדק, קציני הפיקוח אינם שוטרים, אלא נמנים עם צוות שירות בתי הסוהר אשר מטרתם לפקח על עבריין המין, תוך שימוש בסמכויות לצורך כך ולצורך קיום מטרות החוק (ראו גם: פרוטוקול ישיבה מספר 16 של ועדת חוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-19, 11 (4.6.2013) (להלן: פרוטוקול ועדת חוק חוקה ומשפט 2013 )). על-פי הצו שהוציא השר לביטחון פנים בתוקף סמכותו לפי סעיף 39 לחוק המעצרים לקצין הפיקוח מוענקת סמכות לעכב את עבריין המין המפוקח עד לבואו של שוטר, כאשר יש לו "יסוד סביר" לחשד כי המפוקח ביצע עבירת מין או שהוא עומד לבצעה (ראו: הודעה בדבר צו הענקת סמכויות , י"פ התשע"ג 6655, 7921; פרוטוקול ועדת חוק חוקה ומשפט 2013 , בעמ' 27-12). על כן, המסקנה המתבקשת היא כי בכל מקרה ומקרה יש מקום לבחון האם קצין הפיקוח נדרש לסמכויות נוספות בשים לב לנסיבותיו של העבריין הקונקרטי שעניינו נדון.

33.

האיזון המצוי בלב חוק ההגנה על הציבור והפעלתו בין ההגנה על הציבור לבין ההגנה על זכויותיו של עבריין המין צריך למצוא את ביטויו גם בהחלטה על הענקת סמכויות לקצין הפיקוח מכוח החוק. בהקשר זה, יש להתחשב בכך שהסמכויות הנתונות לקצין הפיקוח על-פי הדין הכללי הן מוגבלות, כמו גם בצורך להקפיד על מבחני המידתיות בכל הנוגע לפגיעה בזכויותיו של עבריין המין.

34.

ככלל, צו הפיקוח כולל הגבלות קבועות, לפי סעיף 13(א) לחוק ההגנה על הציבור, וכן הגבלות נוספות המסורות לשיקול דעתו של בית המשפט ומנויות בסעיף 13(ב) לחוק זה. סעיף 18 לחוק ההגנה על הציבור מונה סמכויות שונות שבית המשפט רשאי להעניק לקצין הפיקוח על מנת לוודא את קיום את המגבלות שנקבעו בצו הפיקוח. לצורך החלטה האם להעניק סמכויות אלה לקצין הפיקוח על בית המשפט להתייחס להלימה בין המגבלות הכלולות בצו הפיקוח לבין הסמכויות הנדרשות לאכיפתן, וכן לכך שלמגבלות המוטלות מכוח החוק "אין שיניים" ללא סמכויות המבטיחות את קיומן. על בית המשפט לכלול סמכויות אלו בצו הפיקוח באופן מידתי ופרטני כשהוא משווה נגד עיניו את נסיבותיו של עבריין המין הספציפי. בית המשפט ישקול את המסוכנות הנשקפת מהמפוקח, ובהקשר זה את העבר הפלילי הרלוונטי של המפוקח, ובמיוחד את האופן שבו קיים צווי פיקוח קודמים, ככל שהיו כאלה. לא למותר להעיר כי גם בהקשרים אחרים שבהם המחוקק העניק סמכויות פיקוח לשם מניעת ביצוען של עבירות הוא ליווה אותן גם בסמכויות שעניינן כניסה וחיפוש (ראו למשל: סעיף 135(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]; סעיף 10 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981). במישור הרעיוני אלה הן "סמכויות עזר", אלא בשל אופיין הפוגעני הענקתן נדרשת להסמכה מפורשת בחוק, ואינה יכולה להתבסס על סעיף 17 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 148-147 (2010)).

35.

המידתיות והאינדיבידואליות בעיצובו של צו הפיקוח נובעות לא רק מעקרונות היסוד של השיטה, אלא גם מניסוחו של חוק ההגנה על הציבור המאפשר "לתפור" חליפה מתאימה למידותיו של כל מקרה ומקרה (ראו: עניין חורב , בעמ' 658-656). חוק זה מאפשר גמישות בהטלת המגבלות ובהענקת הסמכויות לקצין הפיקוח, באופן המותאם לעבריין המין הספציפי, בניגוד לחקיקה האמריקאית המאמצת מתכונת אחידה של מגבלות המוטלות לפי אמות מידה אובייקטיביות, כדוגמת העבירה שבה הורשע המפוקח (ראו: עניין חורב , בעמ' 655; בש"פ 9220/10 , בפסקה 4; חגית לרנאו ואיילת עוז "למה אסור להתאהב בחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין – מבט ביקורתי" הפרקליט נא 205, 207 (2011), וההפניות שם). ראוי להוסיף, כי מלבד שיקול הדעת המסור לבית המשפט בעיצובו של צו הפיקוח והמידתיות הנדרשת בעיצובו, גם בהפעלת הסמכויות על קצין הפיקוח לנהוג באופן מידתי ותוך הגנה על פרטיותו של עבריין המין, כפי שמורה סעיף 18(ב) לחוק ההגנה על הציבור.

מן הכלל אל הפרט

36.

נפנה עתה לסמכויות הספציפיות שבהן עוסק ערר המדינה, בשים לב למאפייניו הקונקרטיים של המשיב. בהקשר זה, חשוב לציין כי המשיב כבר הורשע בעבר בעבירה של מעשה מגונה בקטינה, וכי אף המעשים שהובילו להרשעתו האחרונה ולעונש המאסר שריצה בגינה בוצעו תוך הפרתו של צו פיקוח. כמו כן, ראוי להוסיף שהערכת המסוכנות בעניינו של המשיב הצביעה על כך שרמת המסוכנות המינית שלו גבוהה מאוד, וצוין בה כי הוא לא שולב במסגרת טיפולית ואף הפסיק מיוזמתו טיפול תרופתי שקיבל. כן צוין בהערכת המסוכנות כי המשיב הוא בעל רקע התמכרותי וכי במהלך מאסרו נעשה ניסיון לשלבו בטיפול גמילה אך הוא נשר ממנו.

37.

ביחס לסמכויות הכניסה לביתו

של המשיב, לפי סעיף 18(א)(4) לחוק ההגנה על הציבור, אני סבורה כי איזון לפיו קצין הפיקוח רשאי להיכנס לביתו של המשיב, בכפוף לכך שכניסה לחדרי שינה של בני ביתו האחרים תותנה בקיומו של "יסוד סביר" להניח שקיימים בחדר ראיה או חפץ המעידים על הפרה של צו הפיקוח הוא מידתי. אכן, סמכות זו עלולה לפגוע במידת מה בפרטיותם של בני משפחתו של המשיב, אך השתכנעתי כי לא ניתן להימנע לחלוטין מכך בשים לב לרמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו.

38.

באשר לסמכויות הכניסה והחיפוש ברכב, לפי סעיף 18(א)(6) לחוק ההגנה על הציבור, נחה דעתי כי הן אינן נדרשות במידה מספקת על מנת לקיים את המגבלות שהוטלו על המשיב. למשיב אין כאמור רישיון נהיגה, והרכב אינו בבעלותו, אלא בבעלות אביו. נוכח הסמכויות האחרות הנתונות בידי המדינה, אני סבורה כי סמכות החיפוש ברכב אינה הכרחית בנסיבותיו של המשיב, וניתן לקיים את המגבלות שהוטלו עליו גם ללא סמכות זו. בנסיבות העניין, הרכב אינו שונה מכל מקום אחר בשליטת אחד מבני המשפחה האחרים של המשיב, אשר לא מצויים בשליטתו והוא אינו נמצא בהם בקביעות, והוא אף שונה מחדרי השינה של בני המשפחה האחרים, המהווים בכל זאת חלק מן המרחב שבו חי המשיב.

39.

באשר לסמכויות החיפוש בבית ועל גופו של המשיב, וכן לסמכויות התפיסה (על פי סעיף 18(א), סעיפי משנה (5), (6) ו-(7) לחוק ההגנה על הציבור) אני סבורה כי מאותם טעמים שעניינם מסוכנותו הגבוהה של המשיב יש הצדקה להעניקן – ובכפוף לכך שהפעלתן מותנית בקיומו של "יסוד סביר". ראוי להבהיר: לצורך עריכת חיפוש בבית המשיב, יידרש "יסוד סביר" להניח כי הופר צו הפיקוח אך ביחס לחיפוש חדרי השינה של בני משפחתו האחרים, על מנת לצמצם את הפגיעה בזכויותיהם, ואילו ביחס לסמכויות התפיסה ולחיפוש על גופו של המשיב, קיומו של "יסוד סביר" נדרש ממילא על פי הוראות חוק ההגנה על הציבור.

40.

כמובן, כפי שכבר צוין, וכמצוות החוק, על קצין הפיקוח לעשות שימוש בסמכויות אלה רק "במידה הדרושה כדי למלא אחרי תנאי הפיקוח והמעקב, ותוך הגנה מרבית על פרטיותו של עבריין המין" (כאמור בסעיף 18(ב) לחוק ההגנה על הציבור).

חזקה עליו שכך ינהג גם במקרה זה.

41.

הגיעה העת לדון במשך תחולתו של צו הפיקוח, על פי העקרונות שהתוו לעיל. ככלל, דין טענותיו של המשיב בעניין זה להידחות. החוק מאפשר באופן מפורש הוצאתו של צו פיקוח לתקופה של עד חמש שנים, בסעיף 14 לחוק ההגנה על הציבור. אמנם גם משכו של צו הפיקוח צריך לעמוד במבחן המידתיות, אולם טענה שכל פרק זמן קצר מחמש שנים אינו מידתי, ללא הצדקה קונקרטית, למעשה מרוקנת את החוק מתוכנו. בנסיבות העניין, נראה שפרק זמן של ארבע שנים הוא אכן מידתי, בהתחשב במסוכנותו הגבוהה של המשיב, ובכך שבעבר הפר צו פיקוח קודם שהוטל עליו. לא למותר לציין, כי אף בעניין חורב נקבעה תקופת פיקוח של ארבע שנים, בשים לב למסוכנות הממשית של המפוקח באותו עניין ( שם , בעמ' 662-661). אם יסבור המשיב, במהלך התקופה שבה חל צו הפיקוח, כי השתנו הנסיבות או שחל שינוי במסוכנותו, הוא יוכל לפנות בבקשה לעיון חוזר. בנוסף על כך, לנוכח ההשלכה של סמכויות התפיסה והחיפוש על בני משפחתו של המשיב ונוכח עמדת המדינה בעניין זה אני מורה כי סמכויות אלה ייכללו בצו הפיקוח למשך תקופה של שנתיים בלבד (ובכפוף לאפשרות לחזור ולבקש את הארכתן).

42.

בנוגע לאיסור בצריכת סמים מסוכנים שהוטל על המשיב, לא השתכנעתי כי הקשר לביצוע העבירות הוא רופף עד כדי ביטול סמכות זו שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי. אמנם, לא דווח על שימוש בסמים מצד המשיב בשנים האחרונות. אולם, יש לקחת בחשבון בהקשר זה את מסוכנותו הגבוהה של המשיב ואת הסיכון להישנות העבירות מצדו, וכן את התייחסותה של הערכת המסוכנות לרקע ההתמכרותי של המשיב – והכול בשים לב לכך שסמים, כמו אלכוהול, הם גורמים מסירי עכבות. בנסיבות אלה, ההגבלה על צריכת חומרים פסיכו-אקטיביים מצדו של המשיב, ובכללם שימוש בסמים מסוכנים, היא מידתית וראויה. על כך ניתן להוסיף, כי מכל מקום השימוש בסמכויות החיפוש על גופו של המשיב מותנה, גם בהקשר זה, בקיומו של "יסוד סביר" להניח שישנה הפרה של צו הפיקוח, עובדה שצריכה להפיג חלק מחששותיו של המשיב. לא למותר לציין כי הדרישה של "יסוד סביר" חלה גם על סמכויותיהם של שוטרים לפי סעיף 28(ב)(2) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

43.

אשר על כן, ערר המדינה (בש"פ 8309/14) מתקבל באופן חלקי, כך שלקצין הפיקוח יוקנו הסמכויות המנויות בסעיף 18(א), סעיפי משנה (4), (5), (6) ו-(7) לחוק ההגנה על הציבור. לעניין סמכויות הכניסה והחיפוש בבית המגורים, אלו יהיו מוגבלות כך שכניסה וחיפוש בחדרי השינה של בני משפחתו של המשיב תתבצע רק אם קיים "יסוד סביר" להניח הפרה של תנאי צו הפיקוח. הערר שכנגד מטעמו של המשיב (בש"פ 8850/14) נדחה.

44.

במבט צופה פני עתיד, יש לומר כי בכל מקרה ומקרה יש לבחון כיצד להתאים את צו הפיקוח לנסיבותיו של עבריין המין, ובכלל זה מסוכנותו והסביבה שבה הוא גר ומתפקד. חוק ההגנה על הציבור כולל הסדר גמיש, המאפשר התאמה אינדיבידואלית של הצו למידותיו של המקרה. הסמכויות המוענקות בצו צריכות לאזן בין זכויותיו של עבריין המין לבין החשיבות הנודעת לכך שהמגבלות המוטלות עליו ייאכפו באופן המשרת את האינטרס הציבורי, ובסיכומו של דבר, גם את העבריין עצמו, מתוך שאיפה לסייע לו להשתלב מחדש בחיים נורמטיביים.