בש"פ 1179/09 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת מ' דיסקין) בתיק ב"ש 92181/08 מיום 21.12.2008, לפיה הוצא כנגד העורר צו פיקוח ומעקב, על פי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006 (להלן: חוק ההגנה על הציבור).

2.

העורר הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיא ב' אופיר-תום, והשופטים מ' סוקולוב ו-י' שנלר) בתיק פ"ח 1004/06 במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של מעשים מגונים במשפחה, לפי סעיפים 351(ג), 348(ב), ו-345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. העורר הורשע בכך שביצע מעשים בעלי אופי מיני בשני קטינים שהיו בעת ביצוע המעשים בני עשר ושש, שהינם בני משפחתו. ביום 17.9.2006 נגזר על העורר עונש של שלוש שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו ביום 3.1.2006; ושנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כן הורה בית המשפט כי העורר יפצה את הקטינים קורבנות העבירה.

3.

לקראת שחרורו של העורר ממאסרו, הגישה המשיבה בקשה למתן צו פיקוח למשך שלוש שנים, לפי חוק ההגנה על הציבור. בבקשה ביקשה המשיבה כי הצו יורה על שיתוף פעולה של העורר עם קצין הפיקוח וקיום מפגשים עמו; הרחקת העורר מקורבנות העבירה ואיסור יצירת קשר עמם; איסור בהתחברות עם קטינים; איסור שהייה ביחידות עם קטינים, לרבות בני משפחה, אלא בנוכחות רציפה של בגיר; הרחקה ממקומות כינוס ייחודיים לקטינים; התניית קבלת העורר למקום עבודה באישורו של קצין הפיקוח; איסור שימוש בסמים מסוכנים; ואיסור שימוש באלכוהול מעבר לכמות המותרת בתקנות התעבורה. בהתאם התבקש כי תינתנה לקצין הפיקוח סמכויות לדרוש את התייצבותו של העורר בפניו; לדרוש מידע מהעורר ומבני משפחתו; להיכנס למקום מגוריו של העורר; לחפש על גופו של העורר, במקום מגוריו וברכבו וכן לתפוס חפצים; לאשר את העסקתו של העורר במקום עבודה; ולדרוש את הסכמתו של העורר לביצוע בדיקה להימצאות סמים.

לבקשה צורפה חוות דעת והערכת מסוכנות בהתאם לסעיף 6 לחוק ההגנה על הציבור, והערכת מסוכנות מטעם היחידה לפיקוח על עברייני מין, בה צויינו תנאי הפיקוח המומלצים על ידי יחידת הפיקוח. בהערכות המסוכנות נקבע כי העורר הינו אדם בעל אישיות היפר-סקסואלית, בעל סטייה מינית פדופילית הומוסקסואלית ודימוי עצמי נמוך, וכן בעל רצון לקיים אורח חיים דתי. נקבע כי לעורר אין מערכת זוגית ואין הוא מעוניין לחיות בזוגיות עם גברים לאור בחירתו באורח חיים דתי ולפיכך חי הוא בקונפליקט המעצים את דחפיו המיניים ועלול על כן להיות מסוכן כלפי קטינים המוכרים לו או קרובי משפחה.

4.

בדיון שנערך בפני בית המשפט המחוזי, הסכים העורר להוצאתו של צו פיקוח, אך התנגד לאורכה של התקופה המבוקשת, ולהוראות המבוקשות בדבר הרחקתו מקורבנות העבירה ואיסור יצירת קשר עמם ולאיסור על שימוש בסמים מסוכנים. כן התנגד להענקת סמכויות לקצין הפיקוח לערוך חיפושים על גופו, במקום מגוריו וברכבו, וכן התנגד לעריכת בדיקות להימצאותם של סמים מסוכנים על גופו.

5.

ביום 21.12.2008 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה לצו פיקוח בחלקה. בית המשפט ציין כי ככלל, מדובר בתנאים שאינם מכבידים יתר על המידה, וכי הינם מחויבי המציאות לנוכח הסיכון הממשי הנשקף מהמשיב לשלומם וביטחונם של קטינים.

לגבי התנאי של הרחקה מקורבנות העבירה ואיסור יצירת קשר עמם, קבע בית המשפט כי חשיפת הפרשה והעובדה שבינתיים קורבנות העבירה בגרו, מפחיתים את הסיכון להישנות העבירה, ולכן ניתן להשיג את מטרות הפיקוח גם ללא הטלת איסור גורף זה, ובלבד שתשמר נוכחות קבועה ורציפה של מבוגר.

לגבי התנאי של איסור השימוש בסמים קבע בית המשפט כי אין מקום להוסיף על האיסור הכללי הקבוע בחוק על איסור השימוש בסמים מסוכנים. עם זאת, קבע בית המשפט כי יש לאפשר לקצין הפיקוח לערוך חיפוש להימצאות סמים על גופו של העורר, בציינו כי יש בכך כדי למנוע מהעורר לחזור ולהשתמש בסמים, אשר היו בשעתו גורם מאיץ לביצוע העבירות. בהתאם קבע גם בית המשפט כי יש לאפשר לקצין הפיקוח לערוך חיפושים על גופו של המשיב, בביתו וברכבו.

בכל הנוגע לאיסור על החזקת חומר פורנוגרפי קבע בית המשפט כי לנוכח נסיבותיו האישיות של העורר, הנזק שעלול להיגרם לציבור אם לא יוטל איסור שכזה יעלה על הפגיעה הגלומה בו.

באשר לאורך התקופה קבע בית המשפט כי מסוכנותו של העורר מחייבת את הטלת הצו לתקופה המבוקשת של שלוש שנים.

מכאן הערר שבפניי.

6.

לטענת העורר, טעה בית המשפט המחוזי בכך שכלל בצו הפיקוח איסור על החזקת חומר פורנוגרפי, שכן איסור זה לא התבקש על ידי יחידת הפיקוח ואף לא נכלל כלל בבקשת המשיבה, ועל כן יש לראותו כאיסור העולה על הנדרש לשם ההגנה על הציבור, אשר אינו מגובה בחוות הדעת של הגורם המקצועי. בדומה טוען העורר כי שגה בית המשפט משהסמיך את קצין הפיקוח לחפש על גופו ולתפוס חפצים, שכן סמכויות אלו לא התבקשו על ידי יחידת הפיקוח, ועל כן יש לראותן כסמכויות שאינן נדרשות לשם אכיפתם התנאים שהוטלו עליו. עוד טוען העורר כי משנמנע בית המשפט מלהטיל עליו איסור על שימוש בסמים מסוכנים מעבר לזה הקבוע בחוק, לא נותר כל טעם להסמיך את קצין הפיקוח לחפש במקום מגוריו, ברכבו ועל גופו.

מנגד, טוענת המשיבה כי לבית המשפט שיקול דעת עצמאי לגבי האיסורים ואמצעי הפיקוח שיוטלו על העורר על פי חוק ההגנה על הציבור, ואין הוא מוגבל להמלצתה של יחידת הפיקוח או לבקשה שהוגשה לו. במקרה זה טוענת המשיבה כי קיים חשש שמא שימוש של העורר בחומר פורנוגרפי פדופילי יגביר את מסוכנותו, וכן כי סמכויות האכיפה שהוקנו לקצין הפיקוח מהוות את הפגיעה המינימלית הנדרשת לשם הגנה על הציבור.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בפניי ולאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להדחות.

7.

חוק ההגנה על הציבור, אשר נכנס לתוקפו בהדרגה החל מיום 1.10.2006, טרם זכה לבחינת כל פניו בפסיקתו של בית משפט זה. במהותו מ דובר

בחוק שמטרתו הגבלת חירותם וזכויותיהם הבסיסיות של עברייני מין מועדים, מעבר לענישה שהושתה עליהם במסגרת ההליך הפלילי, וזאת לשם הגנה על הציבור. משכך, על הוראותיו להתפרש בצורה המאזנת בין אינטרס השמירה על בטחון הציבור ושלומו ובין ההגנה על זכויותיו של העבריין. על השימוש בצו הפיקוח והטלת המגבלות במסגרתו להיעשות אך ורק ככל שהדבר נובע במישרין ממסוכנותו הפרטנית של עבריין המין, ובמידה שפגיעתן בו לא תהייה מעבר למינימום הדרוש (ראו בש"פ 2686/07 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 13.6.2007), בפסקה 9 סיפא לחוות דעתה של הנשיאה).

8.

סעיף 13(ב) לחוק ההגנה על הציבור, המפרט את סמכות בית המשפט לכלול בצו הפיקוח את תנאי הפיקוח והמעקב, מורה כי:

" בית המשפט , לאחר שקיבל את המלצות יחידת הפיקוח בדבר תנאי הפיקוח והמעקב המומלצים בעבור עבריין המין, רשאי לכלול בצו הפיקוח את התנאים הבאים, אם סבר שקיים קשר בין המגבלה הקבועה בתנאים לבין הסיכון הנשקף מעבריין המין לבצע עבירת מין נוספת;...".

לפיכך, על מגבלה כלשהי המוטלת על עבריין המין להיות תולדה לא זו בלבד של מסוכנותו הכללית, אלא עליה להוות מענה לסיכון פרטני הנשקף ממנו בהקשרה של המגבלה המבוקשת (ראו בש"פ 3014/08 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.12.2008), בפסקה 11).

9.

בעניינו של העורר, נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות מצביעות בבירור על החשש שמא חשיפתו לתכנים פורנוגרפיים פדופיליים תגביר את הסיכון להישנות העבירות ואת מסוכנותו של העורר לציבור. כפי שעולה מהראיונות שנערכו עמו על ידי גורמי הערכת סיכון, העורר מתקשה להתמודד עם יצריו המיניים ההומוסקסואליים הן מטעמים דתיים והן מטעמים אישיותיים, בצורה היוצרת אצלו דיסוננס, המתחזק בשל קיומן של פנטזיות פדופיליות, וללא שעבר כל טיפול שיכול היה להפחית את מסוכנותו. בנסיבות אלו, לא ניתן להסיר את החשש שמא המשך היחשפותו של העורר לתכנים פורנוגרפיים פדופיליים יעצים בקרבו סיכון בלתי מטופל זה, אשר עלול להביא להישנותן של העבירות אותן ביצע בעבר.

10.

אכן, צודק העורר בטענתו כי האיסור על החזקת חומר פורנוגרפי לא נתבקש על ידי המשיבה ולא התבקש על ידי יחידת הפיקוח, אולם אין בידי לקבל את מסקנתו לפיה שגה בית המשפט המחוזי משכלל מגבלה זו בצו הפיקוח. כפי שעולה מלשונו של סעיף 13(ב) לחוק ההגנה על הציבור דלעיל, על בית המשפט לקבל את המלצת יחידת הפיקוח בדבר תנאי הפיקוח בטרם יכלול בצו את אחד מהתנאים המנויים בהמשך הסעיף. אלא שמעבר לדרישה זו, אין בסעיף כל הכפפה של שיקול דעתו של בית המשפט להמלצתה של יחידת הפיקוח. מטבע הדברים, שיקול דעתו של בית המשפט בהליך הוצאת צו הפיקוח נעשה לאור המלצותיה של יחידת הפיקוח, אולם בסופו של יום, בית המשפט הוא האמון על עריכת האיזון הסופי בין האינטרס של ההגנה על הציבור וזכויותיו של עבריין המין (ראו בש"פ 5668/07 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.9.2007)).

11.

בדומה, אין בסעיף כל תיחום של שיקול דעתו של בית המשפט לבקשתה של המדינה ולנכלל בה. כפי שמורה סעיף 12(ב) לחוק ההגנה על הציבור, בית המשפט רשאי לקיים דיון בנוגע להוצאת צו פיקוח מיוזמתו שלו או לבקשת נציג היועץ המשפטי לממשלה. יתרה מכן, במקרה שנפגע העבירה הינו קטין, מחויב בית המשפט לקיים דיון בעניין, בין אם הוגשה בקשה להוצאת צו ובין אם לאו. אמנם על נציג היועץ המשפטי לממשלה להיות מוזמן לכל דיון בנוגע להוצאת הצו, אולם ברי מהאמור לעיל כי שיקול דעתו של בית המשפט הינו עצמאי, ואין כל מניעה כי בית המשפט יכלול בצו תנאים החורגים מבקשתה של המדינה, ככל שראה לנכון במסגרת האיזון האמור.

לאור זאת, איני מוצא מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ביחס לאיסור על החזקת חומר פורנוגרפי.

12.

גם בכל הנוגע לסמכויות קצין הפיקוח לחפש על גופו של העורר, ברכבו ובביתו, וכן לתפוס חפצים, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. סמכויות אלו מכוונות במישרין למימוש המגבלות שהוטלו על העורר, ולשם הגשמת התכלית של מניעת הישנות העבירות אותן ביצע. בית המשפט המחוזי אמנם מצא שאין מקום להטיל על העורר מגבלה על השימוש בסמים מסוכנים, לאור האיסור הכללי הקיים ממילא בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. עם זאת, לאור הקשר הישיר בין צריכת הסמים המסוכנים של העורר בעבר ובין ביצוע העבירות, בצדק קבע בית המשפט כי יש להעניק לקצין הפיקוח סמכויות חיפוש כאמור, לשם הרתעת המשיב מפני חזרה לשימוש בסמים, ובפרט לאור החשש המקנן בו עצמו כי יחזור לשימוש בסמים. בנסיבות אלו, לאור קיומו של חשש עז, ממוקד ופרטני שמא השימוש בסמים מסוכנים יביא את העורר לביצוען של עבירות מין נוספות, סמכויות הפיקוח האמורות,

שיש בהן כדי להגביל את אפשרות הימצאותם של סמים מסוכנים ברשותו, מתבקשות מאליהן.

13.

סוף דבר, הערר נדחה על כל חלקיו.