בש"פ 843/05 מדינת ישראל נ. כארם קאסם בדראן

א.(1) זו בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים במשפטו (ת"פ 1043/04) בבית המשפט המחוזי בחיפה, בתשעים יום, החל מיום 3.2.05 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם, וזאת לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

(2) כתב האישום מייחס למשיב עבירת רצח, נסיון לרצח ועבירת החזקת נשק (אקדח) שלא כדין. על פי כתב האישום המתוקן, בין עלי אברהים בדראן ז"ל לבין קאסם בדראן (אבי המשיב) התגלע סכסוך כספי. ביום 17.4.04 הגיע המנוח לביתו של קאסם. על רקע הסכסוך התפתח בינו לבין קאסם ויכוח שהפך לחילופי צעקות, המשיב התערב בויכוח, אשר החריף והגיע אף לכלל מגע פיזי, שעה שהמשיב התנפל על המנוח וגרשו מהבית. לאחר מכן יצא המשיב מן הבית והזעיק עזרה. סמוך לכך הגיעו הנאשמים הנוספים בכתב האישום ובידיהם אלות ומקלות, שברו חלון בביתו של קאסם והתגודדו בסמוך כשבידיהם אלות ומקלות; נאשם 2 בתיק חבט במקל בראשו של קאסם, אשר נפל ארצה. המשיב הגיע למקום האירוע ממטע הזיתים סמוך שבידו אקדח, ירה מספר יריות באוויר ומיד לאחר מכן כיוון את האקדח לעבר המנוח ולעבר אחד הנאשמים (נאשם 5 בתיק) וירה לפחות שש יריות לעברם. המנוח נהרג במקום.

ב.עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המשיב ושל הנאשם 2 עד תום ההליכים. הבקשה נתקבלה בתאריך 1.6.04 על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה.

ג.הנאשם 2 ערר לבית משפט זה, והשופט לוי קיבל את הערר והורה על החזרת התיק לבית המשפט קמא לבחינת חלופת מעצר. בית המשפט המחוזי הורה על שחרורו למעצר בית.

ד.המשפט בעניינו של המשיב התנהל עד כה לאיטו, וקוימו עד מועד הדיון בפני שלושה דיוני הוכחות. למרבה הצער לא מעט מהישיבות שנקבעו בוטלו, בחלק ניכר בשל אילוצים הכרוכים ביומן בית המשפט או אילוצים אחרים של בית המשפט, ורק תחת חלק מן הביטולים נקבע מועד חדש לדיון. נותרו שלושה מועדים לשמיעת המשפט, וכולם לאחר תום תשעת חודשי המעצר הנוכחיים. המדינה הגישה בקשה לתוספת מועדים.

ה.(1) בדיון טענה באת כוח המדינה, בין השאר, כי המדובר באדם שירה מחסנית כלפי אנשים ופגע, בשונה מן המשיב 2 שעבר עבירה חמורה אך זו בוצעה במקל ולא בירי; הדבר מעיד על סף גירוי נמוך ועל התלקחות מהירה.

(2) בא כוח המשיב טען בדיון, כי הנאשם 2 שוחרר על סמך סולחה והמשיב נשאר יחיד העצור בפרשה. החלופה שהוצעה היא מעצר בית מלא בג'סר א'זרקא. עוד טען, כי אין מדובר בתיק רצח "רגיל" - ככל שניתן לומר כך - ואוסיף, שהמקרה חוסה, לשיטת המשיב, תחת טענת הגנה עצמית.

ו.אכן, משחלפה תקופה של תשעה חודשים מיום המעצר והמשפט טרם הסתיים "חזקה עלינו מצוות המחוקק... כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר,אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (השופט טירקל, בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני (טרם פורסם)). למרבה הצער, וכבר צוין הדבר בהחלטות שיפוטיות שונות, המציאות מורכבת וקשה, ולכן לא אחת, לא שתיים, לא שלוש ולא ארבע נמשכים הדיונים בבתי המשפט מעבר לתשעת החודשים, ובית משפט זה, בדינו בבקשות אלה, מצוי בין פטיש הצורך בדיון בתוך תשעת החודשים על פי הדין, ובגדר זה זכויות העצורים וחשיבות כיבודן, ובין סדן העומסים בבתי המשפט, שלא נמצא לו מזור, והאינטרס הציבורי שאנשים בעלי מסוכנות גבוהה או שיש חשש להימלטותם לא יסכנו את הציבור ולא יימלטו.

ז.המשיב הואשם בעבירה של רצח המקימה חזקת מסוכנות לפי ס' 21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים, ואכן, יש בה מסוכנות המובנת לכל אדם; "מקום בו לכאורה הנאשם רצח אדם - אין להניח כי צווי בית המשפט יהיה בהם כדי להטיל עליו מורא. את הסיכון מפניו של נאשם שפגע בערך הנעלה מכל הערכים- יש להטיל על הנאשם ולא על סביבתו" (בש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(1) 523, 527, השופטת ביניש). נתתי את לבי אף להחלטות השיפוטיות שהציג בא כוח המשיב בנסיבות שבחלקן אינן רחוקות מענייננו, שבהן שוחררו נאשמים בתנאים בשל קצב המשפט (בש"פ 4783/03 מדינת ישראל נ' אגרונוב (השופט - כתארו אז - מצא) (לא פורסם); בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסר אל דין (השופטת פרוקצ'יה) לא פורסם); בש"פ 5118/03 מדינת

ישראל נ' אברוטין וקריספי (השופט לוי) (לא פורסם). ואולם, סבורני כי טרם באה שעה, נוכח מסוכנותו של המשיב, לשנות את האיזון לכיוון של חלופה. אני מאריך איפוא את המעצר עתה בשלושים יום, ובמהלכם תשקול המדינה לפנות בהקדם אל בית המשפט המחוזי לקביעת מועדים נוספים בתקופה שבין 6.2.05 ו-22.5.05 - שלושה וחצי חודשים שנותרו, לפי המצב הנוכחי, ללא מועדי הוכחות. בעקבות החלטת בית המשפט, תשקול המדינה אם רצונה לבקש הארכה נוספת לפי סעיף 62, בלא שאקבע עתה מסמרות באשר לכך.