בש"פ 8488-23 בש"פ 8488-23

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' אבו טהה) במ"ת 33973-09-23 מיום 21.11.2023 בה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

הרקע לערר

1.ביום 14.9.2023 הוגש נגד העורר ונאשם נוסף (להלן: השותף; ויחדיו השניים ייקראו להלן: הנאשמים) המייחס להם בצוותא-חדא עבירות של ניסיון רצח; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות; עבירות בנשק; והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע.

2.על פי המתואר בכתב האישום, הנאשמים קשרו קשר לגרום למותו של א.ח (להלן: א'). ביום 6.8.2023 בסמוך לשעה 9:38 עמד א' בשטח חנייה ברחוב העצמאות 61 באשדוד, בסמוך לרכבו בו ישבו באותה העת בני משפחתו. א' סידר מזוודות בתא המטען של הרכב ועמד להתיישב במושב הנהג. באותה העת, הגיעו הנאשמים למקום ברכב מסוג יונדאי (להלן: הרכב) שנגנב מבעליו ביום 11.11.2022 מחניון ה"סינמה סיטי" בגלילות, ולו הותקנו לוחיות זיהוי של רכב אחר. אחד מהנאשמים יצא מהרכב כשפניו מכוסות, התקרב לא' וירה לעברו 6 יריות לפחות בכוונה להמיתו. א' התמוטט במקום כשהוא שותת דם ופונה לבית החולים כשהוא במצב קשה. היורה שב לרכב והנאשמים נמלטו בנסיעה לכיוון העיר מודיעין. שוטרים אשר קיבלו דיווח על האירוע הבחינו ברכב כשהוא נוסע בכביש 443 והחלו לדלוק אחריו. הנאשמים המשיכו בנסיעתם לתוך יער בן שמן במטרה להימלט, והשוטרים נאלצו להפסיק את המרדף מחשש לפגיעה באנשים ששהו ביער. הנאשמים הגיעו לבסוף לאזור התעשייה בעיר מודיעין, החנו את הרכב והלכו ברגל לתחנת אוטובוס סמוכה. שם הם נעצרו בידי כוח משטרה שאיתר קודם לכן את הרכב.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר הנאשמים עד תום ההליכים נגדם. בדיון שנערך ביום 17.10.2023, טענו הצדדים ביחס לשאלת קיומן של ראיות לכאורה. אפרט טענות אלו מפני שכפי שנראה להלן הם חזרו עליהן גם בהליך הערר שהתקיים לפני.

4.בא-כוח המשיבה טען כי הונחה תשתית ראייתית מספקת לחובת העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בתוך כך נטען כי היה עד ראייה לאירוע שצילם את הרכב, ואף ראה את היורה שב אליו מיד לאחר הירי ונכנס למושבו הקדמי. בנוסף, מסלול נסיעת הרכב מכיוון אשדוד למודיעין מתועד ברובו על ידי מצלמות, וקיימת מצלמת אבטחה באזור בו עצר הרכב בעיר מודיעין שתיעדה שתי דמויות שהולכות יחדיו מאזור חניית הרכב לכיוון תחנת האוטובוס בה לבסוף נעצרו הנאשמים. כן נמצאו שרידי ירי ברכב וטביעות אצבע של השותף על בקבוק מים שנמצא בו ועל אבזם חגורה הבטיחות של מושב הנהג, וכן ממצאי DNA של השותף על כובע שהיה מונח על מושב הנוסע הקדמי. ממצאים אלו קושרים גם את העורר לאירוע, שכן הנאשמים שהו האחד לצד השני לאורך האירוע ונעצרו לבסוף יחדיו בתחנת האוטובוס. גם נמצאו שרידי ירי בשיערו של העורר וכן על פרטי לבוש שנמצאו בתחנת האוטובוס שהוא אישר לשוטרים שעצרו אותו כי הם שייכים לו. הגרסה שמסר העורר לשוטרים בתחנת האוטובוס הייתה כי הוא ושותפו מחכים לחבר שיאסוף אותם. מעבר לכך, לא מסר הסבר לנוכחותו במקום או לממצאי הירי, ובכל חקירותיו, שמר על זכות השתיקה. נוכח כל האמור, נטען כי קמה תשתית ראייתית לכאורית נגד העורר ודינו להיעצר עד תום ההליכים. זאת בפרט שעה שלעורר עבר פלילי כבד הכולל הרשעה בעבירת הריגה; עבירות סמים; שיבוש מהלכי משפט; הפרת הוראה חוקית ואלימות.

5.בא-כוח העורר טען מנגד להעדר קיומן של ראיות לכאורה. באשר לשרידי הירי שנמצאו בשיערו של העורר, נטען כי הדבר יכול היה להיגרם כתוצאה מ"העברה משנית", היינו ששרידי הירי עברו לעורר בעקבות משב רוח או כתוצאה ממגע עם השותף ששהה באקראי לצדו בתחנת האוטובוס. גם באשר לשרידי הירי שנמצאו בבגדיו שאותרו בסמוך לתחנת האוטובוס, נטען כי השוטרים שהגיעו לזירה הניחו את הבגדים על ספסל תחנת האוטובוס בו שני הנאשמים ישבו קודם לכן ובכך גרמו להעברה משנית של השרידים. בהתאם לכך, נטען כי שרידי הירי שנמצאו בכמות קטנה יחסית לא יכולים לשמש אפילו ראיה לכאורית, ובפרט כאשר ברכב לא נמצא כל ממצא של טביעת אצבע או DNA הקושר את העורר לרכב, שכן הממצאים שנמצאו ברכב הינם אך ורק ביחס לשותף. באשר לעד הראיה, נטען כי הוא העיד שהיורה הינו "גבר עם שורט שחור, חולצה שחורה ושיער כהה" בעוד שהעורר הינו קרח, ונעצר עם מכנס ארוך וחולצה אפורה בהירה. כמו כן, נטען כי למשיבה חסרים פרטים עובדתיים בסיסיים לצורך ביסוס התשתית נגדו. כך, המשיבה לא פירטה בכתב האישום את זהות היורה; ביחס למסלול הנסיעה של הרכב, היא הודתה שבמהלך הנסיעה נותק קשר העין בין השוטרים לבין הרכב; ואין חולק כי אין בנמצא איכון טלפוני הקושר את הנאשמים לאירוע או לרכב. נוכח כל האמור, נטען כי הראיות לחובת העורר מסתכמות בכך ששהה בתחנת האוטובוס לצד אדם שעליו נמצאו שרידי ירי, ואין די בכך כדי להצדיק את מעצרו.

6.לאחר שסקר בית המשפט המחוזי את רף ההוכחה הדרוש בבחינת ראיות לכאורה, הוא הביא בחשבון את ממצאי חוות דעת מז"פ, בה צוין כאמור שנמצאו שרידי ירי בשיער העורר, ברכב ועל פרטי הלבוש של שניהם. בהתייחס לממצאים פורנזיים אלו, ציין בית המשפט כי הם אכן קושרים את העורר לרכב ממנו בוצע הירי, כאשר לבסוף בחלוף כשעה מקרות האירוע נעצר העורר בסמוך לרכב בעיר מודיעין.

7.לצד הממצאים הפורנזיים שנמצאו, הושם דגש על תיעוד המצלמות השונות את מסלול נסיעת הרכב מאשדוד למודיעין עובר למרדף על ידי ניידת המשטרה. בנוסף למסכת נסיבתית זו, בחר העורר לשמור על זכות השתיקה בכל חקירותיו, מה שמחזק לפחות בשלב הליך המעצר את מעורבותו הלכאורית בפרשה. נוכח האמור, קבע בית המשפט כי הגם שמדובר במארג של ראיות נסיבתיות, החומר הראייתי עומד ברף ההוכחה הנדרש. לפיכך, קמה נגד העורר עילת מעצר. על כן בהתחשב גם בעברו הפלילי המכביד ובנסיבות החמורות של העבירה המיוחסת, אין מנוס מלהורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

מכאן הערר שלפנַי.

8.לטענת העורר, שגה בית המשפט בעת שזקף לחובתו את תיעוד מסלול נסיעת הרכב בידי מצלמות, שעה שאין כל ראיה הממקמת אותו בזירת הירי או שקושרת אותו במובן כלשהו לרכב, לבטח לא כזו המתעדת אותו בשלב כלשהו של הנסיעה. זאת בפרט שבחיפוש שנערך ברכב לא נמצא כל ממצא פורנזי המצביע על כך שהעורר היה בו. עוד נטען כי גם בדיקת כפות ידיו העלתה כי הוא לא אחז בנשק עובר למעצרו, וכי למעשה הראייה היחידה בתיק, שהינה עדות עד הראייה ביחס לתיאורו של היורה, שוללת מכל וכל את הטענה שהעורר ביצע את הירי, שכן כאמור מדובר בתיאור שונה בתכלית מזה של העורר. באשר לשתיקת העורר בחקירתו, אין המדובר במצב בו העורר שתק לאחר שהוטחו בו ראיות שסיבכוהו בביצוע המעשה, אלא שהייתה זו תגובתו לשאלות הכלליות בלבד שהוצגו לו. באשר להימצאות שרידי הירי בשיערו ועל בגדי הלבוש שנמצאו בתחנת האוטובוס, נטען כי מדובר בשרידי ירי מועטים שניתן להסבירם כנובעים מכך ששהה לצד השותף בתחנת האוטובוס. לבסוף הודגש, כי הגם שאין חולק על קיומה של עילת מעצר, אין בעברו הפלילי של העורר לבדו כדי להוסיף על מכלול ראייתי שאין די בו בכדי לבסס את מעצרו. נוכח כל האמור, נטען כי אין כל ראייה הקושרת את העורר לפרשה, ולפיכך אין בהימצאותו לצד השותף בתחנת אוטובוס בעיר מרוחקת ממקום העבירה, ואף לא בהימצאות שרידי הירי שייתכן שנבעו מהשהייה לצד השותף, בכדי להצדיק את המעצר.

9.בדיון שהתקיים לפני, הדגיש בא-כוח העורר כי בחומר הראיות אין ראיה כלשהי הקושר את העורר לביצוע העבירה ולא ניתן לייחס את שתיקתו בחקירותיו שעה שהוא לא נשאל שאלות המתייחסות לראיות המפלילות אותו אלא על ממצאים שוליים שהעורר בתום לב לא ידע להשיב עליהן. אדרבה, חוקר המשטרה העליב את העורר ללא הרף ושתיקת העורר אך התבקשה בנסיבות אלו.

10.המשיבה מנגד החזיקה אחר החלטת בית המשפט, חזרה על טענותיה המפורטות לעיל וטענה כי יש לדחות את הערר.

דיון והכרעה

11.לאחר שקילת טענות הצדדים בערר (בכתובים ובעל פה), לצד עיון בחומרי החקירה שהובאו לפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

12.עיון בחומר החקירה מלמד כי קיימת תשתית ראייתית מספקת כדי לעמוד ברף הנדרש למעצר העורר. כך, בחומר החקירה קיים מעקב צילומי של הרכב אשר בתחילה נסע בעיר אשדוד (תמונות רבות של הרכב החל משעה 08:28 ביום האירוע עד השעה 09:44) וכן דוח צפייה משלב מאוחר יותר, של דואר ישראל במודיעין (בין השעות 10:41:23 – 10:41:59), בו רואים שני גברים הולכים יחדיו לאחר שנטשו את הרכב, כאשר לאחר מכן נתפסו בתחנת אוטובוס בקרבת מקום.

13.לתיעוד האמור של המצלמות מצטרפים ממצאים פורנזיים משמעותיים. קיימת חוות דעת מומחה מיום 21.8.2023 של הגב' הילה רוזנגרטן שעל פרטי הלבוש של העורר נמצאו 11 חלקיקי ירי לעומת שותפו לגביו נמצאו רק 5 חלקיקים. נקבע בחוות הדעת, כי המסקנה המתבקשת מהממצאים היא כי העורר הוא זה שירה בכלי נשק או שהה בסמוך לאדם אחר בעת שירה הוא בכלי נשק.

14.ההלכה היא כידוע כי בשלב זה נדרשות ראיות לכאורה בלבד, כאלו שבאמצעותן ניתן לבסס באופן פוטנציאלי את האשמה המיוחסת לנאשם (וראו מיני רבים לאחרונה: בש"פ 6226/23 עואדה נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (12.9.2023); בש"פ 4543/23 בוסטאמי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (5.7.2023);). וכפי שהוגדר הדבר בבש"פ 5830/23 סיאני נ' מדינת ישראל (4.8.2023):

"ראיות לכאורה, הריהן ראיות גולמיות, שלאחר מעברן בכור המצרף של ההליך העיקרי, עשויה להיקבע על בסיסן אשמה (ראו, מִנִי רבים: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 147-146 (1996); בש"פ 2006/23 סוקפה נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (1.5.2023) והאסמכתאות שם). על כן, בשלב ההכרעה בבקשת המעצר, כשבוחן בית המשפט את שאלת קיומן של ראיות לכאורה – הבחינה אינה נעשית בהתאם לרף ההוכחה הנדרש בתיק הפלילי העיקרי; חלף זאת, הבחינה היא אם מכלול הראיות מלמד על פוטנציאל ראייתי להרשעת הנאשם, אם לאו (בש"פ 1908/23 בן משה נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (3.4.2023); בש"פ 8769/22 מסראווה נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (22.1.2023))" (שם, פסקה 19).

15.מקרה זה נכנס לגדרם של המקרים בהם קיימת על פניו תשתית ראייתית מספקת למעצרו של העורר. הרכב נצפה קרוב לזירת האירוע וקיימת עדות של עד ראיה שהבחין כי לאחר הירי היורה נכנס לרכב כאשר אדם אחר נוהג בו; קיימות ראיות למכביר לגבי שהותו של השותף ברכב; הרכב נצפה בזירת האירוע ובמשך נסיעתו לעיר מודיעין עד לעצירתו ליד המקום שבו נעצרו הנאשמים; על בגדיו ועל גופו (בשערו) של העורר נמצאו שרידי ירי המצביעים על מעורבותו באירוע ירי; ושתי דמויות נצפו במצלמות אבטחה יוצאות מהרכב ונעות לכיוון שבו בחלוף זמן קצר נמצאו הנאשמים, בתחנת האוטובוס בעיר מודיעין, מבלי שניתן הסבר מה מעשיהם באותו מקום המרוחק מביתם (למעט גרסה כללית שהעלה העורר בזמן שנעצר על ידי השוטרים, עליה לא חזר בחקירתו, על פיה הוא ושותפו ממתינים לחבר שיאסוף אותם). מארג ראייתי זה בצירוף שתיקתו של העורר כאמור בחקירותיו מהווה תשתית ראייתית לכאורה שיש כוחה בבוא היום להביא להרשעת העורר, ובכך די בשלב זה.

16.ובאשר לטענות בא-כוח העורר כי לא היה מקום ליתן משקל לשתיקתו של העורר. לא מצאתי ממש בטענה זו. אדרבה, העורר נחקר מספר פעמים והקפיד בהקפדה יתרה לא להשיב לאף שאלה שנשאל, כולל שאלות העמודות בגרעין ממצאי החקירה המסבכות אותו בעבירות המיוחסות לו כך שקשה לומר כי אין ליתן לכך כל משקל.

17.כך למשל בחקירתו מיום 6.8.2023 נשאל העורר מדוע שהה בעיר מודיעין (עמודים 4 ו-6); כך למשל בחקירה מיום 27.8.2023 הוא נשאל על הקשר שלו לרכב (שורות 29-26) והיכן היה ביום מעצרו החל מהבוקר (שורות 36-35). כך בחקירתו מיום 30.8.2023 הוא נשאל על הגעתו לעיר אשדוד ומדוע שהה בעיר מודיעין יחד עם שותפו כאשר לשניהם אין קשר לעיר זו (שורות 134-111). בהמשך גם נשאל על כך שקיימת עדות של אדם שראה את היורה נכנס למושב ליד הנהג ברכב כאשר נמצאו ממצאי DNA של שותפו ברכב ושרידי ירי על הבגדים שלו (174-153). כך בחקירה מיום 3.9.2023 הוא נשאל לגבי דוח צפייה ממצלמות דואר ישראל לגבי שתי דמויות ההולכות מכיוון נטישת הרכב לכיוון תחנת האוטובוס (עמוד 11). כך בחקירה מיום 8.9.2023 הוא נשאל על אודות זיהוי היורה שנכנס לאחר הירי לרכב וכן לגבי מציאת חלקיקי ירי במושב ליד הנהג (שורות 45-39); וכך הוצגו לפניו באותה חקירה תמונות של פריטי לבושו שנתפסו על ידי שוטר ושנמצאו עליהם שרידי ירי (שורות 122-115). בתגובה לכל אלו מילא העורר את פיו מים.

18.ההלכה היא כי לשתיקה בהליכי חקירה יש משקל ראייתי, ויש בכך כדי לחזק את עמדת התביעה בשלב המעצר (וראו: בש"פ 567/16 מלול נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (1.3.2016); בש"פ 4667/12 אזולאי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (28.6.2012); בש"פ 2873/14 אילוז נ' מדינת ישראל, פסקה י"א (1.15.2014). מקרה זה נכנס יפה אפוא לתוך גדרי אותם מקרים. שכן הציפייה מהעורר הייתה כי ישיב על השאלות שנשאל, אך כאמור הוא לא עשה כן.

19.על כן, בשים לב לקיומן של ראיות לכאורה למכביר, למסוכנות הסטטוטורית הנשקפת מהעורר ולעברו הפלילי הכבד, אין מקום להתערב בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים.

הערר נדחה.