בש"פ 8500/18 מוחמד שוויקי נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה בע"פ 4855/18 שניתן ביום 11.11.2018 (כבוד השופטים נ' הנדל , מ' מזוז ו- י' וילנר ). המבקש הגיש את הבקשה שבכותרת ביום 2.12.2018 וביקש להאריך את המועד להגשת הבקשה לדיון נוסף ב-45 ימים, עד ליום 16.1.2019. המשיבה מתנגדת להארכת המועד.

2.

לאחר שעיינתי בבקשה ובשאר החומרים שהונחו לפניי, הגעתי לכלל דעה כי אין מקום להיעתר למבוקש. הבקשה הוגשה ביום 2.12.2018, היינו 7 ימים לאחר המועד האחרון הקבוע בדין להגשת ההליך. בהתחשב בסד הזמנים הקבוע להגשת עתירה לדיון נוסף – 15 ימים מיום מתן ההחלטה כשימי הפגרה באים במניין (ראו: תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984; בש"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית , פסקה 8 (24.1.2012)) – מדובר באיחור ניכר.

3.

הבקשה אף אינה מעלה "טעם מיוחד" להארכת המועד. המבקש לא הבהיר מדוע הבקשה, אשר הוגשה על-ידי בא-כוחו במסגרת הערעור, הוגשה לאחר תום המועד להגשת ההליך. אף טענת המבקש כי הארכת המועד נדרשת להסדרת ייצוגו אינה מעלה "טעם מיוחד" להיענות לבקשה, שכן כבר נפסק בעבר כי , ככלל, עניינים שנעוצים במערכת היחסים בין עורך דין ללקוחו אינם מהווים "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך ערעורי ( ראו, למשל:

בש"פ 5497/00

פלונית נ' מדינת ישראל

(17.8.2000); בש"א 7312/18 פלד נ' עיריית תל אביב – יפו , פסקה 4 (5.11.2018), וההפניות שם ) .

4.

לבסוף, גם סיכויי ההליך אינם תומכים בהיעתרות לבקשה, שכן על פני הדברים פסק הדין אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים ונדירים בהם קמה הצדקה לערוך בירור נוסף בפני הרכב מורחב של שופטים.

5 .

אשר על כן, ובשים לב לגישה המצמצמת והקפדנית ביחס למתן הארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף

(ראו, למשל: בש"פ 4620/07

שובר נ' מדינת ישראל , פסקה 2 (11.6.2007); בש"א 6180/09

פלונית נ' פלוני , פסקה 7 (13.9.2009), וההפניות שם) , הבקשה נדחית.